אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 8433/02

החלטה בתיק א 8433/02

תאריך פרסום : 22/11/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום חיפה
8433-02
25/09/2006
בפני השופט:
ש. לבנוני

- נגד -
התובע:
ד"ר מימון אדגר ו- 39 אח'
עו"ד לוריה
הנתבע:
המועצה מקומית בנימינה
עו"ד דן נחליאלי
החלטה

1.         התובעים, 40 במניין, הם תושבי הרחובות החורש, האגסים, ששת הימים והגפן בבנימינה. הנתבעת היא המועצה המקומית בנימינה.

2.         בחודש נובמבר 1998 שיגרה הנתבעת לכל אחד ואחד מן התובעים דרישת חיוב בהתאם להוראות חוק העזר לבנימינה (סלילת רחובות), תשי"א-1950 (להלן - "חוק העזר"). כנגד הודעות הדרישה האמורות הגישו התובעים עתירתם לסעד הצהרתי. לטעמם הודעות הדרישה ניתנו בחוסר סמכות ובניגוד להוראותיו של חוק העזר. בגדר כתב התביעה נימנו 16 פגמים בגין הודעות החיוב האמורות. לשיטת התובעים ההליך המינהלי שהוליד את הדרישות האמורות פסול ופגום. ועם זאת עותרים התובעים להצהיר כי 80% מהחיובים שהוציאה הנתבעת לתובעים, הוצאו שלא כדין, הינם בלתי סבירים באורח קיצוני, בטלים ומבוטלים.

3.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. לבד מהדיפת מכלול טענות התובעים, הן המשפטיות והן העובדתיות, היא אף השמיעה טענות מקדמיות, לרבות טענות בגין התיישנות ושיהוי, מעשה בית דין מול חלק מהנתבעים, אי מיצוי הליכים הקבועים בחוק לתקיפת אגרת הסלילה וניהול הליך תיאורטי וערטילאי במקום הליך נאות של בקשת רשות להתגונן מול תובענת הנתבעת או תובענת השבה כספית.

            התובעים הגיבו בכתב תשובה להגנתה של הנתבעת.

4.         לאחר מיצוי הליכי ביניים הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הוגשו על ידי חלק מן התובעים, ובמרכזם תצהיריהם של מר עודד גושן, התובע 19, ושל גב' אסתר הגר, התובעת 6. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר דייויד ברייטבורד, מהנדס הנתבעת ומר זוהר כהן, גזברה-לשעבר. אחר חילופי התצהירים, ובהסכמה, הגישו בעלי הדין חוות דעת של מומחים. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של המהנדס גדי כהן. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס איציק שטרן. מגמת חוות דעתו של מר גדי כהן, כלשונו, הייתה ליתן "תג מחיר", ככל שבית המשפט יקבל, אם במלואה ואם בחלקה, טענה פלונית או אלמונית של התובעים. חוות דעתו של מר איציק שטרן ביקשה לסתור את חוות הדעת האמורה.

5.         אחר הדברים הללו, ואף זאת בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים, הוריתי על הגשת סיכומי טענות. אלו, אכן, מצויים לנגד עיניי. אין צריך לומר כי חומר הראיות והטענות שבפניי, על נספחי כתבי הטענות, תצהירי העדויות וחוות הדעת, הוא מסועף ורב-נספחים.

6.         ואולם, עוד טרם שהוגשו סיכומי הטענות דיווח ב"כ הנתבעת על פסק דין חדיש מיום 16.2.05 שניתן בבית המשפט העליון (על ידי כב' השופט גרוניס) ב-רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח' פ"ד נט(5) 473 (להלן - "הלכת בלונדר"). לטעמה של הנתבעת הלכת בלונדר מורה כי התובענה שבפניי נתונה לסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים ונתבקשתי לשקול האם יש מקום להמשך ההליכים שבפניי. מטבע הדברים,  בראש סיכום טענותיהם של ב"כ הצדדים חזרה ונישנתה שאלת סמכותי העניינית, לנוכח המתחייב מהלכת בלונדר. בחנתי מכלול חומר הטענות בסוגיה האמורה. בסופה של דרך בדעתי לאמץ את עמדת הנתבעת גם אם התוצאה, כפי  שיבואר, מצערת. אכן, כך שיטתי, לנוכח המתחייב מהלכת בלונדר התובענה אינה מצויה בסמכותי העניינית.

7.         בפרשת בלונדר הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת גרסטל) אשר דחתה טענה שהושמעה בפניה על אודות חוסר סמכות עניינית להידרש לעתירה שנדונה בפניה. אף במקרה שם נדונה דרישת תשלום בגין היטל פיתוח כבישים ומדרכות, כבנדוננו. אף שם נטענו טענות אודות פגמים בהליך המינהלי. אף שם טענה הרשות המקומית, בין השאר, טענת שיהוי. כב' השופט גרוניס נענה לבקשה, ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על מחיקתה על הסף של תובענת המשיבים. הוא קבע כי ההליך האמור מצוי בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מינהליים. ראוי להידרש למקצת הנמקותיו, שהן בעלות נפקות למסכת שבפניי.

8.         כב' השופט גרוניס סבר כי הגם שדרישת התשלום היא נורמה אינדיבידואלית הרי היא מהווה, "דרך כלל, יישום פרטני של פרמטרים הקבועים בנורמה כללית". לנוכח זאת הרי "במסגרת היישום הספציפי, מתעוררות לא אחת שאלות עקרוניות ביחס להיקף תחולתה של ההוראה הכללית ולאופן פרשנותה הראוי... אף במסגרת תקיפתן של פעולות מינהליות בעלות אופי יישומי, עשויות להתעורר טענות עקרוניות הקשורות לחוקיותה של ההוראה הכללית או להיקף תחולתה. כך למשל, במסגרת תקיפתה של דרישת תשלום ניתן להשיג על חוקיותו של חוק העזר אשר מכוחו היא הוצאה, או לחילופין לטעון כי חוק העזר אינו חל על המקרה" (סעיף 7).

לא למותר לציין כי בגדר התביעה שבפניי, אף באופן מפורט ומלומד, תוקפים התובעים את חוק העזר ומעוררים סוגיות עקרוניות כאמור החותרות הן תחת עצם תוקפו, הן תחת היקף תחולתו.

9.         כב' השופט גרוניס נדרש לאבחנה אפשרית בנוגע להפעלת סמכות עניינית, באשר לשאלה האם היא הייתה כרוכה בהפעלת שיקול דעת, אם לאו. לטעמו, ולו מן הטעם המעשי, ראוי לשכן את מכלול העתירות האמורות, תחת כתליה של ערכאה שיפוטית אחת, היא זו של בית המשפט לעניינים מינהליים. משום כך "די בכך שהאזרח פנה לרשות וביקש ממנה לשקול את עמדתה בעניין, על מנת שתוקנה סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים" (סעיף 9).

10.        לנוכח כל אלו סיכם כב' השופט וקבע כי "הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית (בדומה לזו שבפניי - ש.ל.) נתונה... לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים" (סעיף 11).

            להלן אדרש, לאורה של הלכת בלונדר, לטענות, ולטענות-שכנגד, בשאלת הסמכות העניינית, ככל שהן נלמדות מסיכומי הטענות המפורטים שבפניי.

11.        ב"כ התובעים מתרעם על כך שלאורך כל הדרך לא נישנתה במחלוקת שאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה. והרי הנתבעת, בגדר הגנתה, לא כפרה בסמכות העניינית האמורה. אין צריך לומר כי אף אני, מיוזמת עצמי, לא העליתי כל עיקר את השאלה הנדונה. מכלול השלבים הדיוניים בהליך שבפניי, אף ההסכמות הדיוניות האמורות, מבססות את הטיעון האמור.

            סוגיה זו חוברת לפרקטיקה השגורה מזה שנים על פיה בתי המשפט האזרחיים, אם בתי משפט מחוזיים ואם בתי משפט שלום, חזרו ודנו בתביעות דומות, מבלי שהתעוררה כל טענה לעניין הסמכות העניינית. לנוכח כל אלו תוהה ועונה ב"כ התובעים " האם בא פסק דין בלונדר ושינה כל זאת? לא" (סעיף 3). שיטתי-שלי שונה. לטעמי הלכת בלונדר שינתה-גם-שינתה את המצב הדיוני בהקשר לשאלת הסמכות העניינית.

12.        אכן, עד להלכת בלונדר סברו בתי המשפט, ומן הסתם פרקליטים ושופטים לרוב, כי תביעות כאמור נתונות לסמכותם של בתי המשפט הרגילים. ככל שעסקינן בפרקטיקה האמורה אף אני עצמי נדרשתי, לגופה, לעתירה דומה של תושבים אחרים בבנימינה, כנגד המועצה המקומית בנימינה, וזאת בגדר פסק דיני מיום 10.5.05 ב-הפ (חי') 1046/98 חנה ואליהו גלאם ואח' נ' מועצה מקומית בנימינה (במאגרי "נבו"). פסק דין זה אף ניתן לאחר שניתנה הלכת בלונדר. עשיתי זאת, מן הסתם, לנוכח העובדה שלא הייתי מודע לקיומה של הלכת בלונדר, אף לנוכח העובדה שב"כ הצדדים שם לא הסבו תשומת לבי לקיומה. בוודאי שלא עשיתי זאת מתוך התעלמות בכוונת-מכוון מקיומה, ומן המתחייב הימנה.

            אין לי אלא להניח שבית המשפט העליון אף הוא היה מודע לפרקטיקה האמורה. כב' השופטת גרסטל, אף אנוכי ולו בפרשה שבפניי, כבתי משפט רגילים לאורך שנים, פסענו בנתיב הפרקטיקה האמורה שנכבשה. ואולם, בהלכת בלונדר, ביקש בית המשפט העליון להציב הלכה על מכונה, וזאת חרף הפרקטיקה האמורה. בית המשפט העליון אף לא ראה לסייג הלכתו, ככל שעסקינן בתחולתה ממועד פלוני כלשהו, לאחר שהיא ניתנה. יצויין שבית המשפט העליון אף לא ראה להורות על העברת העתירה שם לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לעניינים מינהליים, אלא אף הורה על מחיקת ההליך. הוא עשה כן, הגם שדובר בהליך בבית המשפט המחוזי, שבית המשפט לעניינים מינהליים משמש כמחלקה הימנו (וראו סעיף 3(א) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000; להלן - "חוק בתי המשפט המינהליים" וכן "החוק"). קל וחומר שנכונים הדברים ככל שעסקינן בתובענה המתבררת בבית משפט שלום. 

            ב"כ התובעים סבור כי לא יעלה על הדעת שתובענה שהוגשה כדין בעת הגשתה תהפוך "לתביעה חסרת סמכות עניינית רק בשל פסיקה של בית המשפט (אפילו בית המשפט העליון) שניתנה סמוך לסיום ההליך" (עמ' 6). וכל כך למה? האם פסיקתו של בית המשפט העליון הופכת להיות לבעלת תוקף, רק ככל שתהיה "במרוחק" מסיום ההליך? והרי פסיקתו של בית המשפט העליון, כך ברגיל, היא בעלת תוקף מיום הינתנה.

13.        ב"כ התובעים מצביע על סעיף 31 לחוק בתי המשפט המינהליים, שכותרתו "הוראות מעבר", והמורה אותנו ש "הוראות חוק זה לא יחולו על עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה, ערעור המנוי בתוספת השניה ותובענה המנויה בתוספת השלישית, שהוגשו קודם לתחילתו".  החוק נכנס לתוקפו בשנת 2000. הודעות החיוב נשוא העתירה שבפניי הן משנת 1998, דהיינו שנתיים לפני תחילת תוקפו של החוק. משמע, ב"כ התובעים סבור שהוראות החוק לא יחולו על החלטות מינהליות שניתנו קודם לתחילתו של החוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ