אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 78746/04

החלטה בתיק א 78746/04

תאריך פרסום : 03/11/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
78746-04
06/10/2005
בפני השופט:
ניב ריבה

- נגד -
התובע:
יוסי יעקובי
עו"ד גד סתיו
הנתבע:
1. דיזנגוף חברה לסחר (1952) בע"מ
2. דוד חסון (משיב פורמלי)
3. ליד מוזיק בע"מ (משיב פורמלי)

החלטה

1.      לפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף ולחלופין למחיקתה, מחמת העדר עילה ומעשה בית דין.

2.      ביום 16.6.2003 הגישה המשיבה כנגד המבקש (הנתבע 2) והנתבעים 1 ו-3 (המשיבים הפורמליים בבקשה זו - להלן: " המשיבים הפורמליים"), תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 38592/03) לתשלום כסף, לסילוק יד ולצו הצהרתי, בגין אי תשלום ארנונה ודמי ניהול עד למועד הגשת התביעה (להלן: " התביעה הראשונה").

הנכס נושא המחלוקת הוא חנות, בבעלות המשיבה,  המצויה בפרוייקט למסחר ולמשרדים בהרצליה. (להלן: " הנכס" או "ה חנות"),  בתביעה הראשונה נטען, כי המבקש והמשיב הפורמלי 1 (מר דוד חסון) חתמו על זיכרון דברים עם המשיבה לשם השכרת החנות, ומאוחר יותר החלו לנהל בנכס בית ספר למוזיקה, באמצעות המשיבה הפורמלית 3 (ליד מיוזיק בע"מ).

3.      ביום 14.7.2004 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה, אשר קבע, בין היתר, כי נחתם בין הצדדים הסכם, וכן הורה למבקש ולמשיבים הפורמליים לפנות את הנכס לאלתר ולשלם, יחד ולחוד, את מלוא דמי הניהול הנתבעים וכן את תשלומי העירייה, וכל זאת, לתקופה שעד למועד הגשת אותה התביעה (להלן: " פסק הדין").

על-פי האמור בפסק הדין, המבקש עזב את הנכס באפריל 2003 והסכים לפסק דין לפינוי.

4.      ביום 29.12.2004 הגישה המשיבה נגד המבקש והמשיבים הפורמליים תביעה נוספת,  נושא בקשה זו (להלן: " התביעה השנייה"). בתביעה זו עתרה המשיבה לתשלום חובותיהם של המבקש והמשיבים הפורמליים בגין הנכס (דמי ניהול, ארנונה ומים, דמי שכירות וחשבונות חשמל), אשר נוצרו החל ממועד הגשת התביעה הראשונה ועד ליום 6.9.2004, מועד בו פונה הנכס בפועל על-ידי המשיבים הפורמליים.

טענות הצדדים

5.      המבקש טוען להעדר עילת תביעה כנגדו הואיל  ופעל על-פי דרישת המשיבה ופינה את הנכס באפריל 2003. לשיטתו, מכיוון שמועד הפינוי קדם למועד פסק הדין, ממילא אין לדרוש ממנו דבר בגין התקופה ממועד הגשת התביעה הראשונה ועד למועד הפינוי בפועל על-ידי המשיבים הפורמליים.

לדידו של המבקש, משעזב שוכר את הנכס לא מתקיים עוד התנאי הבסיסי שבגינו מוטלים עליו החובות בגין הנכס, והוא - החזקתו בנכס. זאת ועוד, משניתנה הודעת ביטול ודרישת פינוי והשוכר פעל לפיה, הרי שהצדדים הביעו כוונתם לסיום החוזה ביניהם, והעובדה ששוכר נוסף ממשיך לתפוס חזקה בנכס אינה רלבנטית. לטענתו, אין מדובר עוד בשאלת קיום החוזה יחד ולחוד      על-ידי הצדדים לו, שכן בפועלו על-פי דרישת בעלי הנכס ובפנותו את הנכס, פוקעים החיובים אותם היה עליו לקיים יחד ולחוד עם יתר השוכרים, והללו יחולו לכאורה, רק על מי שהמשיך לתפוס חזקה בנכס.

לחלופין טוען המשיב, כי אין לכלול בתביעה כל חוב שהתגבש בגין הנכס לאחר צו הפינוי מיום 14.7.2004.

6.      עוד טוען המבקש למעשה בית דין בשל הזהות, לכאורה, בין עילת התביעה הראשונה לבין עילת התביעה השנייה, שהרי מדובר באותו ענין ממש. לטענתו, ידעה המשיבה לאחר הגשת כתב התביעה הראשון מהם נזקיה הנטענים הנוספים ועל כן היתה יכולה לכלול אותם בתביעה הראשונה או לתקן את התביעה ולהגדיל סכומה.

לחלופין נטען, כי היה על  המשיבה לבקש היתר לפיצול סעדים, למצער  לגבי עילות התביעה שהיו ידועים למשיבה ו/או התגבשו בחלקן לפני הגשת התביעה הראשונה.

המשיבה טוענת, כי טענות המבקש לענין אי חיובו בגין החובות שצבר הנכס לאחר פינוי הנכס   על-ידו, נטענו בתביעה הראשונה ונדחו בפסק דין חלוט (המהווה מעשה בית דין), בעצם חיובו בכל התשלומים עד למועד הגשת התביעה. לטענת המשיבה, פינוי הנכס על-ידי המבקש באופן חד צדדי,  אינו מהווה קיום חיוביו כלפיה. לשיטתה היה על המבקש לדאוג לפינוי הנכס גם על-ידי המשיבים הפורמליים ומשלא עשה כן, ממשיך הוא לחוב כלפיה יחד ולחוד, עם המשיבים הפורמליים, בגין החובות שנוצרו לאחר הגשת התביעה הראשונה וכל עוד החזיקו המשיבים הפורמליים בנכס.

7.      בנוסף טוענת המשיבה, כי פסק הדין אינו מהווה מעשה בי דין ביחס לחובות הנתבעים בתביעה השנייה, שמקורם בעילות חדשות אשר נוצרו לאחר הגשת התביעה הראשונה ועד לפינוי הנכס על-ידי המשיבים הפורמליים.

לטענתה, הגשת תביעה בגין הפרה נמשכת או הפרות חוזרות ונשנות של  הוראות חוזה,  אינה מונעת הגשת תביעה נוספת בעתיד בגין הנזק שארע לאחר הגשת התביעה הראשונה, והפרה שארעה לאחר הגשת התביעה הראשונה - יוצרת עילה חדשה שאיננה מחייבת את רשות בית המשפט לפיצול סעדים.

דיון

טענת העדר עילה

8.      כאמור, המבקש טוען כי עם פינוי הנכס על-ידו באפריל 2003, פוקעים חיוביו בגין השימוש בנכס, אשר היה עליו לקיים עם יתר השוכרים, יחד ולחוד. לפיכך, אין להטיל עליו כל חיוב ממועד זה ואילך, וחיוב שכזה יחול לכאורה רק על מי שהמשיך לתפוס את החזקה בנכס.

9.      ייאמר מיד, כי טענה זו דינה להידחות על הסף משום קיומו של מעשה בית דין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ