אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 741360/04

החלטה בתיק א 741360/04

תאריך פרסום : 11/05/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
741360-04
22/01/2007
בפני השופט:
אושרי פרוסט-פרנקל

- נגד -
התובע:
עיריית רמת-גן
הנתבע:
י.גיתן מסחר והשקעות (1993) בע"מ
החלטה

בפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת ") לחידוש ההליכים שעוכבו בתיק זה, למחיקת טענות וסעיפים מכתב הגנתם של המשיבים בטענת חוסר סמכות עניינית ומתן פסק דין חלקי. זאת, לאור החלטת כב' השופטת שרה דותן, בבר"ע 2391/06 מיום 4.12.06, אשר ביטלה את החלטתי מיום 20.6.06, לפיה עוכבו ההליכים בתיק בהתאם לבקשת המשיבים, בטענה שהסוגיה המשפטית בתיק זה עומדת בפתחו של בית המשפט העליון, בעמ"נ 259/05 שי דוד ושרה נ' עיריית נצרת עלית.

לטענת המבקשת, אין לבית משפט זה סמכות עניינית, וטענה זו ניתן להעלות בכל שלב במשפט. מדובר בהעדר סמכות עניינית לדון בטענות ההגנה שהעלו המשיבים, כנגד חובם בארנונה, כיוון ששאלת זכאותם לפטור מארנונה, הינה בסמכות בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, לאור סמכותו הייחודית לדון בהחלטה של רשות מקומית בעניין ארנונה, ככל שאיננה כפופה לחוק הערר.

בנוסף, מבקשת היא ליתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעים, על מלוא סכום התביעה כנגד המשיבה 1 ופסק דין חלקי בגובה שליש מסכום התביעה כנגד המשיבה 2 .

לטענתה, משלא שילמו המשיבים את חובות הארנונה, הוגשו שתי תביעות כנגדם, אשר אוחדו. בבקשת הרשות להתגונן, טענו המשיבים שהינם זכאים לפטור מארנונה לפי סעיפים 3 ו-6 א' לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים נפגעי מלחמות ושוטרים מארנונה). סעיף 3 לחוק, מגדיר את הזכאים לפטור מארנונה בשיעור שני שליש מהחיוב המקורי. אם הייתה ניתנת הנחה זו, המשמעות הינה שיש לחייב מיידית את הנישום, לו ניתנה ההנחה, בגובה שליש מהסכום בו היה חב, אלמלא זכה להנחה, סכום שאינו שנוי במחלוקת.

לטענתה, משיבה 1 הינה תאגיד, וככזו אינה זכאית לפטור או להנחה כלשהי לפי החוק. סעיף 6 א' לחוק קובע, שמחזיק בבניין או בחלק ממנו, אשר אינם משמשים למגורים בלבד, לא יהא זכאי לפטור על פי החוק, אלא בהתקיים תנאים מסוימים והנכסים החייבים בארנונה, הינם נכסים עסקיים שאינם מזכים בהנחה. משכך המשיבה 1 אינה זכאית להנחה כלל ו/או לפטור כלשהו והמשיב 2 זכאי לכל היותר להנחה בשיעור שני שליש מגובה החיוב בארנונה ולכן מתבקש מתן פסק הדין.

לטענת המשיבים, עניין סעיף הפטור בחוק הרשויות המקומיות, תלוי ועומד בבית המשפט העליון ולכן יש להפריד בין הסוגיה המשפטית בתיק זה לבין הטיעונים העובדתיים והחישובים הפרטניים המצריכים בירור. משכך, יש לעכב את ההליכים לגבי שני שליש מסכומי התביעה ויידונו טענותיהם לעניין השליש הנותר.

לטענתם הבקשה למחיקת הסעיפים והטענות, נגועה בחוסר תום לב, שיהוי, השתק מניעות ופגיעה בזכות חוקתית. התביעות נשוא התיקים שאוחדו, נפתחו בחודש ספטמבר שנת 2004, במסגרתם התקיימו הליכים בפני כבוד השופטת ורדינה סימון, בפני כבוד הרשם יובל גזית ובפני בית משפט זה ורק בשלב זה, מוגשת בקשה זו. לגרסתם, טענת הסמכות העניינית הועלתה עוד בתחילת הדיונים בפני כבוד הרשם גזית, אשר קבע כי זו תידון במשפט עצמו. המבקשת לא ערערה על החלטתו והמשיכה בדיוניה בפני בית משפט זה, משכך מדובר במעשה בית דין.

קבלת בקשת המבקשת למחיקת סעיפים מכתב הגנתם, תחסום את דרכם לכל ערכאה שיפוטית, דבר המהווה פגיעה חמורה בזכויותיהם החוקתיות, שהרי אין לועדת הערר סמכות בעניינים משפטיים עקרוניים ואין בית המשפט לעניינים מנהליים עוסק בשאלות עובדתיות, המצריכות שמיעת ראיות וחישובים. קבלת הבקשה למחיקת סעיפי ההגנה, תביא לתוצאה בה אין לאף ערכאה סמכות לדון בטענותיהם.

לעניין הבקשה למתן פסק דין חלקי, לטענת המשיבים, הבקשה נגועה בחוסר תום לב. לטענת המבקשת, לכאורה קיימים סכומים שאינם שנויים במחלוקת, בעוד שטענתם להנחה בגובה שני שליש, הינה טענה משפטית עקרונית ולגבי השליש הנותר, בפיהם טענות עובדתיות רבות. כך שבפועל, לא קיים סכום שאינו שנוי במחלוקת. המבקשת לא המציאה להם כל חשבון המתייחס לטענותיהם העובדתיות, למרות פניותיהם הרבות ושניהם גם יחד זכאים להנחה על פי חוק הפטור, בהתאם לשוברי התשלום המצויים בתיק בית המשפט. הסתלקות המבקשת מהחלטותיה הקודמות, אינה מבטלת או מאיינת אוטומטית את אינטרס ההסתמכות שלהם.

חוסר תום לבה של המבקשת, בא לידי ביטוי גם עקב העובדה שהיא התנתה את הפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, על ידי כבוד השופט עדי אזר ז"ל, בצירופו של המשיב 2 אישית כ"מחזיק" בחלק מהנכסים, לצורך קבלת ההנחה בגובה שני שליש, שניתנה לשניהם והיום באה המבקשת ותובעת את מלוא סכום התביעה בניגוד לסיכומי העבר.

לטענתם, אינם מבקשים להשתמט מתשלומי הארנונה, ונכונים להגיע להסדר, לפיו יופחת חובם בשני שליש, בהתאם לסעיף הפטור ויילקחו בחשבון ההנחות להם הם זכאים על פי כל דין לעניין השליש הנותר.

כב' השופטת דותן בפסק הדין מיום 4.12.06, ביטלה את החלטתי מיום 20.6.06 בדבר עיכוב ההליכים בתיק זה וקבעה, בין השאר, שהיה על בית משפט זה להכריע בשאלות שאינן תלויות ועומדות בפני בית משפט העליון כגון הסמכות לדון בטענה זו או אחרת. 

הסמכות העניינית.

התובעת מבקשת לדון בבקשה למחיקת טענות וסעיפים מכתב ההגנה, בהעדר חוסר סמכות עניינית לדון בהם.

הלכה פסוקה היא שטענת חוסר הסמכות העניינית בכל שלב של הדיון,   "מקובל היה שטענה של חוסר סמכות עניינית היורדת לשורשו של ההליך המשפטי, ניתן להעלותה בכל שלב של הדיון, אולם לאחרונה מתחזקת והולכת בפסיקת בתי המשפט המגמה, שלא להיזקק לטענת העדר סמכות עניינית הנטענת באיחור" (רע"א 11183/02 אבנר כלפה נ' רזיה זהבי, פ"ד נח(3) 49 - השופט טירקל; ראו גם ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר, פ"ד נ(5) 820). "גישה זו איננה מצטמצמת לשיקולים מעשיים של יעילות המערכת הדיונית בלבד, אלא שורשיה נובעים מתפיסה רחבה יותר של מניעות שיסודה בחובת תום לב ומניעת שימוש לרעה בהליכי בית המשפט" ...(כבוד השופט א. רובינשטיין, בע"מ 7593/06 פלונית נ פלוני).

"על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו ולא להמתין ליוזמת הצדדים.כלל הוא כי על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדרי סמכויותיה" (כבוד השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית ,עמוד 10 ).

כב' הרשם גזית קבע בהחלטתו מיום 21.4.05 בבש"א 152518/05 (ת.א. 741360/04) ש "שאלת הסמכות לדיון בסוגיית חוב הארנונה תידון במשפט עצמו".

מכאן שהתובעת טענה לעניין הסמכות העניינית כבר בדיון אצל כב' הרשם גזית ואין לטעון לשיהוי בטענתה זו.

לעניין הסמכות העניינית נקבע: "...בדומה לכך התגוננותו של נישום מפני תביעה של הרשות המקומית לתשלום חוב ארנונה, בטענה ששומת המס אינה חוקית. סעיף 317 לפקודת העיריות מורה כי בגדרה של תביעה כזאת דינו של החוב "כחוב אזרחי". אשר על כן, הרשות המקומית נדרשת להגיש את התביעה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט המינהלי, ובית המשפט האזרחי מברר את טענת בטלות דרישת הארנונה בדרך של תקיפה עקיפה..." (כב' השופט סובל בהפ 744/03 טאלב דמירי נגד ערית ירושלים (אתר נבו)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ