אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 738242/04

החלטה בתיק א 738242/04

תאריך פרסום : 27/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
738242-04
05/09/2007
בפני השופט:
אושרי פרוסטפרנקל

- נגד -
התובע:
עיריית רמת-גן
הנתבע:
1. לוי דוד
2. סילון 82 בע"מ
3. מלכה דוד
4. מלכה בני
5. מלכה עופר

החלטה

בפני בקשת נתבע 1 (להלן: "המבקש") לחיוב שכר טרחה והוצאות לדוגמא מהנתבעים 2-5  (להלן: " המשיבים") בהתאם לתקנה 514 לתקנות, התשמ"ד 1984 (להלן: " התקנות") שכותרתה "הארכת דיון שלא לצורך" ועל פי תקנה 512 ב' לתקנות שכותרתה "קביעת סכום הוצאות".

לטענת המבקש, המשיבים, הם בעלי הון, המתעמרים בו שהוא אדם חסר ישע, חולה לב ונכה וזאת באמצעות גרירתו להליכים משפטיים, לא לו, על ידי העלאת טענות סרק והתכחשות חסרת תום לב לחוב ברור ומוכח, אשר כלל אינו שנוי במחלוקת.

לטענתו, המשיבים במודע, הגישו לבית המשפט כתבי טענות שקריים ומילאום בתצהירים שקריים. התנהגות המשיבים נעשתה במודע ובמוצהר בכדי להאריך את הדיונים, בכדי להתיש את כל הצדדים הנוגעים לדבר ובמיוחד את המבקש, אשר לו הם חייבים כספים רבים. לטענתו, גם בית המשפט וגם הצדדים ידעו כי המשיבים הם החייבים האמיתיים. בית המשפט הוא הכלי היחידי המצוי בידי המבקש אשר ניזוק מהארכת דיון ומהליכי סרק, כלי אשר בו ניתן לעשות שימוש למניעת הישנות מקרים אלו. חיוב המעוול בשכר טרחה ובהוצאות ריאליות בגין התנהגות המעוול.

לטענת המבקש, המשיבים גררו את התיק משנת 2004 עד לשלהי שנת 2008, עד לשלב ההוכחות, כאשר כבר בכתב הטענות הראשון שהוצג מסמך מפורש בו הודו המשיבים, כי הם החייבים האמיתיים בתיק. כל המשיבים חתמו ביום 2.1.06 על הסכם בו הצהירו במפורש כי הם מכירים בכך "שהנם החייבים ביחד ולחוד בכל ייתרת החוב הקיימת כיום לעיריית רמת גן בנוגע למקרקעין שהושכרו על ידם מידי לוי דוד". על אף האמור, המשיכו המשיבים את ההליכים והגישו ביום 20.5.06, תצהירים אשר לטענת המבקש שקריים, שם התכחשו להתחייבות מפורשת זו. לטענתו, בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 19.6.07, ניסו המשיבים להטעות את בית המשפט, רק לאחר שהגישו מסמך נוסף, בו התברר כי המסמך עומד בסתירה לכל טענותיהם (אישור מחברת בזק) ולאחר שהתכוננו לעלות לדוכן העדים, רק אז הסכימו לשלם את החוב לעיריית רמת גן, זאת כפי שטען המבקש לאורך כל הדרך, ללא כל השתתפות מצידו ותוך הכרה מלאה כי הם החייבים האמיתיים בתיק. לפיכך, במשך 3 שנים במספר רב של הליכים, נגרר המבקש להליך משפטי יקר ולתביעה לא לו, על סך מאות אלפי שקלים.

לטענת המבקש, אין ספק כי מן היום הראשון שבו נפתח תיק התביעה ועוד קודם לכן, ידעו המשיבים, כי הם החייבים האמיתיים במלוא סכום התביעה, ולמרות זאת גררו אותו להליכים משפטיים ארוכים מתוך מטרה לגרום לו לוותר על חובות אחרים שהם חייבים לו ואשר נתבעים בהליכים אחרים.

התביעה נפתחה ביום 22.8.04, שקיבל המבקש את כתב התביעה הוא נאלץ לטענתו להגיש הודעת צד ג' ובקשה להטלת עיקולים זמניים. כל אלו הומצאו לידי המשיבים, אשר לא הגישו כתבי הגנה ו/או תגובות כך שניתן כנגדם פסק דין אשר בוטל לאחר שהוגשה בקשה בהתאם.

לטענת המבקש, על אף שביום 2.1.06 חתמו המשיבים כולם על הסכם בו הצהירו במפורש, כי הם החייבים האמיתיים בחוב אשר נתבע בידי עיריית רמת גן ובו צוינה בבירור התחייבות המשיבים לשלם את מלוא החוב לאלתר ואף צויינה בהסכם התחייבות להעמיד בטוחות להבטחת תשלום החוב, הם לא עשו כן. לא רק שהמשיבים לא שילמו את החוב, אלא שהם הגישו מטעמם תצהיר שקרי ביום 20.5.06, כ- 4 חודשים לאחר חתימת ההסכם, בו התכחשו לאשר הוצהר בהסכם במפורש ובתצהיר הצהיר המשיב 3 כי "עופר מלכה... הוא לא חייב דבר לעירייה ו/או לדוד לוי בין האחזקה בנכס...".

לטענת המבקש, התצהיר עצמו לא רק שמהווה הפרה יסודית של ההסכם, אלא שהוא תצהיר שקרי המוגש במודע לבית המשפט.

לטענת המבקש, המשיבים ניסו לסבכו בחובם לעירייה שהוא סכום עתק, תוך שהם מתכחשים להתחייבויות מפורשות ולעצם היותם הנהנים מהמקרקעין והחייבים האמיתיים והכל מתוך מטרה ברורה, לגרום למבקש להתפשר בהליכים אחרים כמו גם להתיש אותו נפשית וכלכלית. לטענתו, אין לאפשר לצדדים לעשות שימוש בהליכי סרק כדי לפגוע בצדדים אחרים. כאשר צד אחד, כל טענותיו נמצאו שקריות חייב הוא בפיצוי מלא ואמיתי ואף "עונשי" כלפי הצד האחר אשר נגרר על ידו להליכים משפטיים שנמשכו במשך למעלה מ- 3 שנים. והרי על אף שכל ההליכים התנהלו לחינם, באשר ניתן היה למנוע אותם מלכתחילה, הרי שהם לא התנהלו בחינם ומלוא ההוצאות הכלכליות והנפשיות הושתו על המבקש.

לטענת המשיבים, התובענה הוגשה במקורה על ידי עיריית רמת גן כנגד המבקש בלבד, אשר היה רשום בעירייה כמחזיק הנכס והוא שחב בתשלום לעירייה. לטענתם, משבחר המבקש שלא להודיע לעירייה כי העביר את החזקה בנכס לאחרים וזאת מסיבותיו ומתוך אינטרסים שלו ובין היתר משום שחלקים מvשטח הושכר לשוכרים נוספים שלא נשאו כלל בתשלום ארנונה ומשום שהמבקש אינו בעל זכויות רשומות על המושכר אלא תפס בו חזקה על ידי פלישה וחשש "לאבדו" ועל כן כנראה אף הציג את ההשכרה לנתבעת 2 כשותפות שלו עמה.

לטענת המשיבים הם לא עיכבו הליכים כלשהם, משצורפו כמשיבים הוגשה נגדם תביעה הם התגוננו כזכותם על פי דין ומבלי לטעון טענות שקריות כלשהן. לטענתם, מהעובדה שבמועד מאוחר יותר נחתם הסכם פשרה בין המבקש ואדם נוסף לבין המשיבים אין ללמוד דבר, שכן במסגרת הסכמה לפשרה מוותרים תמיד על טענות שעומדות להם, לא זו אף זו, טענת המבקש, כאילו קיבלו על עצמם נתבעים 2-5 בהסכם הפשרה מיום 2.1.06 לשלם את כל יתרת החוב הקיימת כיום לעיריית רמת גן, הנה הטעייה שכן עיון בסעיף 2 (ג) להסכם הפשרה מלמד כי ההסכמה לתשלום נעשתה ביחס לתקופת אחזקתם במקרקעין בלבד.

המשיבים מעולם לא התכחשו להסכמתם בהסכם הפשרה, אך ביקשו לאפשר להם להסדיר עניין זה עם העירייה אשר אף תבעה אותם במישרין. ואכן, בדיון בבית המשפט הגיעו העירייה והמשיבים להסכם פשרה ש"חיסל" את החוב לעיריית רמת גן כאשר המבקש אינו נדרש לשלם.

לטענת המשיבים, דווקא המבקש הוא שהסכים בבית המשפט להסדר לסיום התיק, סרב לחתום על ההסכם על אף שהופטר מתשלום ומטריח ומבזבז את זמנם של בית המשפט ושל הצדדים לדיון נוסף מיותר לכל דעות. לטענתם, המבקש עצמו יזם וביקש ביטול פסק דין נגדו, שכבר ניתן מתוך כוונה והצהרה לנהל תיק הוכחות.

לטענת המשיבים, הם ניהלו מו"מ אורך מאוד עם התובעת לפירעון החוב ככל שחל עליהם ואף החלו במו"מ זה מיוזמתם מיד כשנודע להלם על התביעה נגדם, אלא שהעניין לא נסתייע עד אשר סייע בית המשפט.

לטענתם, המבקש מטעה את בית המשפט בבקשתו ומעלה בה טענות עובדתיות, שקריות ובלתי רלוונטיות ללא כל בסיס הכל כדי להכפיש את המשיבים.

לטענת המשיבים, הם לא "ניסו לסבך את המבקש בחובם" המבקש הוא שסיבך את עצמו, בכך שהמשיך מסיבותיו ולטובת עצמו, להיות רשום בעירייה כמחזיק ואין לו להלין אלא על עצמו שהעירייה הגישה נגדו תביעתה. חוסר תום הלב הוא דווקא מצד המבקש שסרב לחתום על הסכם הפשרה שנוסח על פי טענותיו שלו והכל מתוך כוונה לסבך את העניין, כדי שיפתח לו פתח לדרוש, שלא כדין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון

בדיון שהתקיים ביום 5.9.07, הוחלט כי התביעה כנגד נתבעים 1 ו- 5 תדחה, לפיכך כל החלטה אשר תינתן לא תכלול את נתבע 5 כמשיב לבקשה זו.

התביעה שבפני נפתחה ביום 22.8.04 כנגד המבקש בלבד. בבקשת הרשות להגן העלה המבקש טענות הכופרות בחובו וכן בדבר החזקתו בנכס ובעקבות כך ניתן לו יומו בבית המשפט וכן ניתנה לו האפשרות להגיש הודעת צד ג' אשר הוגשה כנגד המשיבים ביום 17.4.05.

ביום 18.4.05 ניתנו צווי עיקול זמני כנגד "סילון 82 בע"מ" אשר יפקע בהתאם לתקנה 370 לתקנות היינו עם הפסקת התובענה ו/או עם ביצוע פסק הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ