אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 7315/99

החלטה בתיק א 7315/99

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי באר שבע
7315-99
08/02/2005
בפני השופט:
ברוך אזולאי-ס.נשיא

- נגד -
התובע:
עדי הילר
עו"ד פנר גדעון
הנתבע:
קיבוץ כרמים/אגודה שיתופית 062620075
עו"ד רזיאל גסלר

1. ההליך

בתאריך 7.12.04, ניתנה החלטה בבקשה לתת תוקף של החלטה להסכם שנחתם בין המבקשת למשיבה ביום 2.9.03, בו הוסכם להסמיך את הנשיא, בדימוס, אפרים לרון להחליט על סכום פיצוי שישולם לתובעת עדי הילר על ידי הנתבע, קיבוץ כרמים, בין סכומי רצפה ותקרה של 60,000 ש"ח ו - 30,000 ש"ח.

בקשר לכך נאמר באותה החלטה:

"לאחר עיון בבקשה ובמכלול טענות הצדדים, נראה לי כי לא הוכחה כל טענה שיש בה כדי להצדיק הימנעות ממתן תוקף להסכם.

עד לעריכת ההסכם וחתימתו התקיים הליך גישור, ומשהגיעו הצדדים להסכם, הסתיים הליך הגישור, והוסכם למסור את ההכרעה בסכסוך להכרעתו של המגשר כבורר.

במקרה זה מדובר בהסכם בוררות, עליו חלים דיני הבוררות, בתנאים שנקבעו בהסכם, לרבות הוראת ההסכם המאפשרת לכב' הנשיא בדימוס לרון, לפסוק בין מיתחם הסכומים האמורים בהסכם, ולא הוכחה כל עילה לביטול ההסכם.

משמדובר ב"הסדר גישור", אליו הגיעו הצדדים במסגרת הגישור, ניתן וראוי לתת לו תוקף של החלטה."

בבקשת רשות ערעור על אותה החלטה בבית המשפט העליון, הוחלט ביום 20.10.04 לדון בבקשת הערעור, והוחלט כלהלן:

           "אנו דנים בבקשת רשות הערעור כבערעור שהוגש לאחר נטילת רשות. בהסכמת בא-כוח המשיבים - שניתנה תוך שמירת זכותו לטעון ולהוכיח לפני בית-המשפט המחוזי, כי ההסכם שעליו חתמו המבקש והמשיבים ביום 2.9.03 מהווה הסכם בוררות המחייבם להתדיין בבוררות לפני השופט בדימ' א' לרון - הננו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת בית-המשפט המחוזי ומחזירים את ההליכים לכבוד סגן הנשיא המלומד.

איננו מתעלמים מכך שבהחלטתו נשוא הערעור קבע בית-המשפט כי ההסכם שעליו חתמו הצדדים מהווה הסכם בוררות. אלא שלקביעה זו לא הונחה תשתית ראייתית. נוכל להניח כי לאחר שמיעת ראיות וטענות בשאלת מהותו של ההסכם, השנויה במחלוקת בין בעלי הדין, יהיה בידי בית-המשפט המחוזי להכריע בשאלה זו מבלי שיראה עצמו כבול לקביעתו הקודמת, אותה לא מצאנו מקום לאשר."

בדיון לפני, לאחר אותה החלטה, העידו התובעת עדי הילר, ונציג קיבוץ כרמים באותו הליך, יורם סהר, כאשר עדי הילר אמרה בעדותה שנאמר לה על ידי הנשיא (בדימוס) לרון והיא הבינה מדבריו שמדובר בבוררות, בעוד שיורם סהר אמר שנאמר לו על ידי הנשיא (בדימוס) לרון והוא הבין מדבריו שמדובר בהליך של גישור, בו הוסכם שהנשיא (בדימוס) לרון, יוכל להציע להם הצעות שאותן יוכלו לשקול לאחר מכן.

2. דיון

לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים שהוגשו, היינו: הסכם הגישור (נ/2) ופרוטוקול שניהל על ידי הנשיא (בדימוס) לרון נ/1, נראה לי שלא ניתן לסמוך על זכרונם המדוייק של עדי הילר כי הנשיא לרון השתמש במפורש בביטוי "בורר" או "בוררות", אך יש אפשרות סבירה שהוסבר לה או שהיא הבינה שמדובר בהליך של בוררות או מעין בוררות, בכך שנמסרת לנשיא בדימוס לרון הסמכות להכריע בנושא שנותר שנוי במחלוקת, היינו: קביעת סכום הפיצוי שישולם לה. ביחס לעדותו של יורם סהר, נראה לי שגם לגביו לא ניתן לסמוך על זכרונו ביחס לפרטי הדברים המדויקים שנאמרו לו, ולא ניתן לקבוע על פי עדותו, שנאמר לו שמדובר בהצעה בלבד, שאותה יוכלו לשקול לאחר שנודע. אפשרות כזאת אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם הגישור שנערך על ידי הנשיא (בדימוס) לרון, עליו חתומים גם יורם סהר וגם עדי הילר. מאידך גיסא, נראה לי שניתן ללמוד ממכלול הראיות, מהסכם הגישור, מהפרוטוקול ומהעדויות של עדי הילר ויורם סהר, כי לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמה במסגרת הגישור, והוברר שאינם יכולים להגיע להסכמה מלאה, הוסכם ביניהם לקבוע סכומי תקרה ורצפה, ביחס לסכום שעל קיבוץ כרמים לשלם לעדי הילר ליישוב כל חילוקי הדעות ביניהם, כתוצאה מעזיבתה של עדי הילר את הקיבוץ והתביעה שהגישה בעניין עד להליך הגישור.

אומד דעת הצדדים כפי שעולה  הן מההסכם והן מהפרוטוקול ומהעדויות, כפי שהן נראות לי סבירות ומהימנות, הוא שהצדדים הסמיכו את הנשיא בדימוס לרון "במפורש להחליט", להחליט ולקבוע את סכום הפיצויי, שייחשב כמוסכם בין הצדדדים וכחלק בלתי נפרד של הסכם הגישור, ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בעניין, הם השמיעו את טענותיהם לפני השופט (בדימוס) לרון, כפי שמופיע בפרוטוקול החתום על ידיו (נ/1), ועם השלמת הטיעונים הושלמה עריכתו וחתימתו של הסכם הגישור, בו נאמר בסעיף 2, שהוא (הנשיא בדימוס לרון) " יקבע את סכום הפיצוי", בין השאר, "על פי טענות שהשמיעו בפניו הצדדים" (הדגשה ב.א), היינו שהשמיעו לפניו גמר עריכת ההסכם בכתב וחתימתו על ידי הצדדים. כמו כן, נאמר באותו הסכם שלאחר קביעת סכום הפיצוי "יעביר המגשר הסכם זה בלוויית החלטתו בקשר לסכום הפיצוי שיהוו יחד את הסדר הגישור בכתב, ויבקש את בית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין".

במצב זה נראה לי שההליך שהתקיים לאחר שהצדדים הגיעו להסכם לקביעת סכום רצפה ותקרה, והשמעת טיעונים ביחס לסכום שייקבע, אינם במסגרת החלק של ה"גישור" שלגביו חל החסיון לפי סעיף 79ג (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, ולאחר הגעתם להסכם זה, לא ניתן להפסיק את הגישור, לפי תקנה 8(א) לתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג - 1993.

המונח "גישור", לפי סעיף 79ג לחוק בתי המשפט, הוגדר כ "הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסכוך מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו" (הדגשה ב.א). הסמכות שניתנה לנשיא (בדימוס) לרון לקבוע ולהחליט על סכום הפיצוי, לאחר שהצדדים השמיעו לפניו את טענותיהם, ביחס לקביעת סכום הפיצוי, אינה מהווה פונקציה גישורית במשמעות של המונח "גישור", על פי הוראות החוק והתקנות האמורות, ויש בה מאפיינים של "הכרעה בסכסוך" האופייניים לבוררות.

הצדדים הגיעו להסכם  מחייב ביחס לסכומי רצפה ותקרה ומסרו את ההכרעה בשאלת גובה הפיצוי לקביעתו של הנשיא (בדימוס) לרון, ובכך הסתיים הליך הגישור בהסכם מהותי חלקי, בו הסכימו ליישב ביחס לגובה הפיצוי את הסכסוך הנע בין סכום הרצפה ובין סכום התקרה, ובהסכמה נוספת, למסור את ההכרעה בעניין הסכום המדוייק, שבין שני סכומי הרצפה והתקרה, לקביעתו של הנשיא (בדימוס) לרון. הדבר אפשרי באופן חופף או אנלוגי לאמור בתקנה 5(ח) לתקנות בתי המשפט (גישור) תשנ"ג - 1993, לפיו רשאים בעלי הדין, לאחר הפסקת הגישור, להסכים שהמגשר יתמנה לבורר בסכסוך.

הסכם כאמור לקביעת סכומי תקרה והסמכת אדם שלישי לקבוע סכום פיצוי, הינם בגדר העברת נושא שנותר שנוי שמחלוקת להכרעתו של אדם שלישי, שכמוהו כהסכם בוררות, כאשר גם בורר יכול לפסוק בהסכמת הצדדים בדרך הפשרה, בין שני סכומי רצפה ותקרה, כפי שגם שופט יכול לפסוק בהסכמת הצדים, בדרך הפשרה בין שני סכומי רצפה ותקרה, כאמור בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984.

הסכם בוררות לפי סעיף 2 לחוק הבוררות תשנ"ח - 1968, הינו "הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין שני הצדדים". בקשר לכך, יש לפרש את "הסכם הגישור" ככל הסכם על פי אומד דעת הצדדים במשמעות של המטרות, היעדים האינטרסים שהצדדים ביקשו במשותף להגשים, וניתן ללמועד על כך מתוך ההסכם עצמו ומהנסיבות החיצוניות. (ע.א מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ