אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 68743/03

החלטה בתיק א 68743/03

תאריך פרסום : 16/04/2008 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
68743-03,166821-05
06/03/2007
בפני השופט:
צבי כספי

- נגד -
התובע:
בנק איגוד לישראל בע"מ
הנתבע:
עודד עמית- המבקש
החלטה

המבקש חתום כערב לחובותיה של החברה הנתבעת מס' 1 (להלן: "לאומי", כפי כינוייה על ידי הצדדים ובאי כחם) כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק") נגד לאומי וערביה ב"סדר דין מקוצר", ביום    16.12.03; כתב הערבות מצורף לכתב התביעה כנספח ג' והמבקש מאשר, ולו בעקיפין, את חתימתו על כתב ערבות זה [ ראה סעיף 86.1) לתצהיר המבקש התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן ].

תצהיר המבקש התומך, או אמור לתמוך, בבקשתו למתן רשות להתגונן, הוא ארוך ועמוס לעייפה ותופס 12 עמודים מודפסים בפונט קטן וכולל 99 סעיפים, חלקם מחולקים לסעיפי משנה ולא ראיתי לציין העובדות האמורות אלא משום שהן מדגימות את המקובל והוא שיש יחס הפוך, בדרך כלל, בין אורכו של תצהיר מבקש רשות להתגונן ובין איכות ההגנה האמורה להיות מוקמת על פיו ובמקרה זה, נסתרת הגנתו של המבקש באופן ברור המצביע על כך שחלקים מהתצהיר הם מטעים ולמעשה שקריים ולכך תהיה על כן השפעה על פסיקת ההוצאות כפי שלהלן.

יצוין כי אין המבקש טוען דבר לעניין חיוביה של לאומי לבנק או לעניין חישוב סכומי התביעה; אמנם, חלק ניכר מתצהירו של המבקש עוסק בדרישותיו למתן מסמכים מהבנק (כ - 40 סעיפים ממנו), שיהיה בהם, אולי, כדי לאפשר לו לטעון גם לעניין סכומי התביעה, אולם ניתנה למבקש האפשרות לקבל את המסמכים הנ"ל תמורת הפקדת כספים בקופת בית המשפט והוא לא ניצל אפשרות זו, לרבות מחיקת הליך ערעור שהוגש על ידיו (בר"ע 1769/06) ועל כן אין עוד טענה או מחלוקת לעניין סכום התביעה עצמה, למעט סכומים שהמבקש טוען שיש להפחית ממנה בגין תשלומים שבוצעו ("קיזוז" כפי שהוא מכנה זאת בתצהירו); לכך אתייחס בהמשך הדברים.

ראשית נטען על ידי המבקש כי הוא בגדר של "ערב יחיד" ומשום כך הוא מופטר מערבותו (איני רואה צורך להתייחס לפן המשפטי של טענה זו); כך בסעיף 86 לתצהירו, שם הוא טוען כי בעלי המניות בלאומי הם הנתבע מס' 3 (להלן: "אהוד") ונתבע מס' 4 (להלן: "בנגל") וכן חברה נוספת בשם עודד עמית ניהול והשקעות בע"מ (להלן: "חברת עמית"); מניותיה של חברת עמית מוחזקות על ידי הגב' רות עמית (להלן: "רות"), כך לפי תדפיס רשם החברות מיום 9.5.05, נספח כ"ד לתצהירו של המבקש, ורות, שלא במפתיע, היא אשתו של המבקש (עדותו, עמ' 5 לפרוטוקול שורות 26, 27).

תיאור הדברים האמור הוא מטעה ובעדותו מסתבך המבקש בשקר של ממש.

לאומי נוסדה על ידי המבקש יחד עם אהוד ובנגל, בחלקים שווים, והמבקש היה מנהל ובעל זכות חתימה בלאומי כפי מסמכי יסוד החברה (מוצגים במ/1 עד במ/4 המאושרים על ידי המבקש בעדותו בעמ' 4 ו 5 לפרוטוקול).

לאומי נוסדה על פי אותם מסמכים ביום 20.11.96, כתב הערבות נחתם על ידי המבקש ביום 27.11.96; ביום 15.12.96, קרי לאחר חתימת כתב הערבות, חותם המבקש על פרוטוקול בלאומי (מוצג  במ/5) לפיו הוא מורשה של לאומי לחתימה בחשבון לאומי בבנק וכן משמש כמנהל של לאומי; לפי תדפיס רשם החברות, נספח ד' לכתב התביעה, לא הועברו מניותיו של המבקש לחברת עמית אלא בשנת 1997 ומניותיו בחברת עמית  הועברו לאשתו רות רק ביום 29.12.2002 (מוצגים במ/8,  במ/9). כל זאת ועוד: ביום 1.12.2002 נכרת חוזה בין לאומי לבין חברה בשם לאומי כימיקלים - מרכז הקרמיקה האמנותית בע"מ (להלן: "חברת מרכז") לפיו מכרה לאומי את נכסיה לחברת מרכז וחוזה זה נחתם, בין היתר, בחתימת המבקש, המצהיר בפתיח לחוזה כי הוא, יחד עם אהוד ובנגל, מנהלים ומורשי חתימה של לאומי; ביום 20.3.2003 (מועד שלאחר העברת מניות המבקש בחברת עמית לרות), חותמת לאומי מסמך נוסף בינה לבין חברת מרכז, והפעם חותם המבקש לא רק בשם לאומי אלא מוסיף גם חתימה כאחראי אישית לחובותיה של לאומי כלפי חברת מרכז (מוצג במ/7, סעיף 11 למסמך זה).

ברור עם כן שבכל עת רלבנטית לחתימת כתב הערבות, לא היה המבקש בגדר של "ערב יחיד" וטענותיו בעניין זה בתצהירו, אם אינן בגדר שקר, הן מטעות, כמו גם הסתמכותו בגדרן על אישור רשם החברות באשר להחזקת מניות חברת עמית בידי רות.

בחקירתו הנגדית, בטרם עומת המבקש כנגד המסמכים הנ"ל נשאל האם נכון הוא שלאומי נוסדה על ידיו ועל ידי בנו (אהוד) ותשובתו הייתה שיקרית כאשר אמר שלאומי נוסדה על ידי אהוד ובנגל, תוך השמטת חלקו בייסודה (עמ' 4 לפרוטוקול).

בכך עולה הגנתו של המבקש בעניין זה לכדי מעלת "הגנת בדים", שדינה דחייה כבר בשלב זה של הדיונים [ ע"א102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נגד בנק לאומי בע"מ, פ"ד מא1 עמ'  253 בעמ' 257; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י  מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783 ].

דין דומה גם ליתר טענותיו של המבקש.

בסעיפים 69 עד 85 לתצהירו מעלה המבקש טענות הנוגעות לנתק שנוצר כביכול בינו לבין בנו אהוד, בינו לבין בנגל, בין אהוד לבנגל ובינו לבין הבנק כאשר עיקר הטענות הן שבנו, אהוד, ניהל אורח חיים בזבזני (בידיעת הבנק, אך לא בידיעת אביו, המבקש!)  תוך ניצול משאבי לאומי, בלא ידיעת המבקש ובלא שהבנק יתריע על כך בפניו ויזהירו מפני בנו ובאשר למתרחש בלאומי.

המבקש מגדיר את תקופת הזמן שבה פעל הבנק כביכול שלא כהלכה כלפיו לתקופה שבין מחצית שנת 2002 ועד סוף אותה שנה אולם כבר הוראה לעיל במסמכים האמורים כי בכל אותה עת ולפחות עד לחודש פברואר 2003, הגדיר עצמו המבקש כמנהל בלאומי והיה בעל זכות חתימה בה.

ביום 8.9.2003 נחתם הסכם פשרה בין לאומי, אהוד ובנגל ובין חברת מרכז ומנהלה במסגרת בוררות שנוהלה ביניהם, כאשר להסכם פשרה זה מצטרף המבקש בצידה של לאומי ומיוצג על ידי אותו עורך דין ויחד עימו גם חברה נוספת בשם אל שי יבוא  בע"מ (להלן: "אל שי") שמוגדרת על ידי המבקש כ"חברה אחות" וחשבונה מנוהל על ידי המבקש בבנק (סעיף 60 לתצהיר המבקש ועמ' 5 לפרוטוקול שורות 7, 8).

מהאמור לעיל מסתבר כי לא היה למבקש כל חסר במידע לכל המתרחש בלאומי, חשבונה וחובותיה.

במסגרת טענות ה"קיזוז" טען המבקש כי  חלק מכספי נכסים שהיו משועבדים לבנק ומומשו על ידי הבנק היו צריכים להיות נזקפים לטובת חובותיה של לאומי, בשיעור של 31% במקום, כפי שנעשה על ידי הבנק, זקיפתם כולם לטובת חוב אל חי.

המדובר בשני נכסים המכונים כ"דירת  רח' השופטים" ו "בית עמית" ברח' האודם 6 בפתח תקווה (סעיפים 60 עד 65 לתצהיר המבקש) ואת חלק התמורה האמור יש, לגישת המבקש, "לקזז" כנגד החוב הנתבע.

גם טענות אלה הופרכו, ולזאת ניתן להתייחס בקצרה, כפי שעולה ממסמכי כינוס הנכסים של אותם נכסים שמומשו, לפיהם הועברה תמורת המימוש לכיסוי חובות אל שי, בהסכמתו של המבקש (מוצגים במ/14 ו במ15); בסיכומי טענותיו ניסה ב"כ המבקש, ותמה אני עליו בלשון המעטה, להתייחס לנכס נוסף שמומש, תוך צרוף מסמך שלא כדין לסיכומים, כאשר לא הועלתה כל טענה בתצהיר לעניין נכס זה, ומובן שאין בדעתי להידרש לטענות הנוגעות לנכס זה [ סעיף (א) 1.3) לסיכומי טענות המבקש ].

דברים נוספים של המבקש נוגעים לכך שהבנק לא מימש פיקדון כספי בסכום של       -.450,000 ש"ח (קרן) אשר הועמד לו כבטוחה לחשבון הנתבעת בנק על ידי בנגל וגם בהם אין כדי הקניית הגנה למבקש (להלן: "הפיקדון"; סעיפים 52 עד 59 לתצהירו של המבקש).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ