אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 66054/03

החלטה בתיק א 66054/03

תאריך פרסום : 25/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
66054-03
04/09/2007
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
האני ג`אבר
עו"ד א. מי-זהב
הנתבע:
1. עבד אל חמיד בן דאוד דסוקי
2. "קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

עו"ד ר. ג'אבר
עו"ד ר. חן
החלטה

כללי

1.      נדרשת כעת הכרעה בבש"א 184329/06, היא בקשת הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") להביא ראיות לסתור פסק דין פלילי מרשיע.

2.      בתיק זה מתבררת תביעתו של התובע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). על פי הנטען, ביום 21.10.98 הוסע התובע על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר נהג ברכב מסוג סובארו שמספרו 26-381-54 (להלן: "הרכב"), אשר לא היה מבוטח. הנתבע גרם בנהיגתו הרשלנית לתאונת דרכים, אשר בה נפגע התובע באורח קשה. עוד נטען בכתב התביעה כי המדינה הגישה כתב אישום כנגד הנתבע בגין המקרה במסגרת ת"פ (שלום כפר-סבא) 1189/02 (להלן: "התיק הפלילי"). הנתבע הורשע בעבירות שיוחסו לו, לרבות בנהיגה בקלות ראש ובגרימת חבלה של ממש.

          התביעה הוגשה גם כנגד קרנית, זאת מכוח מעמדה לפי חוק הפיצויים.

3.      קרנית, מצדה, טענה בכתב ההגנה, בין היתר, כי ישנה אפשרות שהודאת הנתבע באשמה היתה כוזבת, ככל הנראה על מנת לחפות על העובדה שהתובע היה זה שנהג ברכב, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח; במקרה כזה, כך טוענת קרנית, אין התובע זכאי לפיצוי ממנה. קרנית אף הגישה הודעה לצדדי ג', שבה נטען כי צדדי ג' היו הבעלים ו/או המחזיקים ו/או המשתמשים ברכב ו/או מתירי השימוש בו, וכי במידה שייקבע כי הנתבע היה זה שנהג ברכב ללא היתר מאת בעליו, ללא כיסוי ביטוחי או שהתובע עצמו עשה כן ובכל זאת תוטל חבות על קרנית - הרי על צדדי ג' לשפותה.

4.      כחלק בלתי נפרד מטיעוניה עתרה קרנית, כאמור, בבקשה להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין בתיק הפלילי. בבקשה נטען כי בתצהיר עדותו של הנתבע, שהוגש בתביעה הנוכחית, הוא חוזר בו מגרסתו בדבר נהיגתו ברכב, טוען כי הודה בתיק הפלילי במסגרת "עסקת טיעון" מתוך חשש לקבלת עונש חמור יותר, ולמעשה לא הוא נהג ברכב, אלא היה זה התובע. לפיכך, וכן מן הטעם שקרנית לא היתה צד בהליך הפלילי ואין היא "חליפתו" של הנתבע, מן הראוי לאפשר הבאת ראיות לסתור את ממצאי הכרעת הדין, גם ובעיקר כדי למנוע "עיוות דין".

5.      התובע מתנגד לכך. לטעמו, עיון בתיק הפלילי מלמד כי הנתבע הודה בפה מלא בעובדות שפורטו בכתב האישום בתיק הפלילי, אשר לפיהן הוא היה זה שנהג ברכב כאשר התובע יושב לצידו. מוסיף התובע וטוען כי שלל גרסאותיו של הנתבע מצביע על ערכן הראייתי הדל; הנתבע עצמו, חרף האפשרות שניתנה לו, לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור ולפיכך ברור כי הכרעת הדין בתיק הפלילי משמשת כראיה נגדו. קרנית, לשיטת התובע, היא חליפתו של הנתבע, מכוח הוראת סעיף 12 לחוק הפיצויים, ולא מתעורר במצב הדברים כל חשש לעיוות דין כלשהו.

קבילותו של פסק דין פלילי מרשיע בהליך אזרחי והבאת ראיות לסתור

6.      הסוגיה שעל הפרק מוסדרת בהוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). סעיף 42א קובע כי: "(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". על פי הוראת סעיף 42ג, "הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין".

          בהסדר זה יצרה פקודת הראיות איזון בין האינטרס של מניעת הליכים כפולים והכרעות סותרות לבין האינטרס של חשיפת האמת ומניעת עיוות דין (ראו בספרו המקיף של עו"ד מאיר זנטי, דיני ראיות - הלכה למעשה (כרך ראשון, 2005), עמ' 747 - 774).

          לעניין זה נקבע בפסיקה, כי כאשר פסק דין פלילי מבוסס על הודאת הנאשם, רואים את העובדות בכתב האישום כמוכחות כלפיו והן יהוו את ה"ממצאים" שבפסק הדין (ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא (4) 327 (1987)). בנוסף, פסק הדין הפלילי יכול לשמש ראייה גם נגד "זרים", מי שלא היו צדדים במשפט הפלילי (ע"א 4256/91 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' שידלובסקי, פ"ד מ"ט (5) 141 (1996)). ראו גם: ד. פרידמן "פסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחי" הפרקליט כה(א) 92, כה(ג) 372 (1969).

          לחשיבות ולמשקל שיש לתת להוראות חוק, שמטרתן למנוע כפילות בדיון על ידי "שחרור" בית המשפט מלדון בסוגיה שכבר הוכרעה בהליך אחר, גם כלפי מי שלא היה בעל דין בהליך הראשון, ראו והשוו: רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' "הפול", פ"ד מד (4) 230, 248 - 249 (1991).

          מובן, שכאשר בתביעות רשלנות עסקינן, אזי הגם שאחריותו של בעל דין נקבעה בהליך פלילי, אין בכך כדי לחסום את הצד האחר מפני הבאת ראיות להוכחתו של "אשם תורם", עניין שכלל לא מבורר וממילא לא מוכרע בהליך הפלילי.

עיון בראיות

7.      בהתאם להחלטה קודמת הוגשו לתיק תצהירי עדויות ראשיות. התובע סיפר כי "... ביום 21.10.98 בערב בהיותי ברחוב בטייבה, עצר לידי טנדר סובארו שבו נהג עבד דסוקי, שהיה חבר שלי. עבד אמר לי שהוא הולך לראות סרט אצל חבר והזמין אותי להצטרף אליו. הטנדר שבו נהג עבד היה מוכר לי כרכב אשר שייך לאביו של עבד... לאחר שעליתי על הטנדר התחיל עבד לנסוע במהירות והוא איבד את השליטה על הטנדר. כתוצאה מכך הטנדר התהפך ואני נפצעתי בראשי...".

הנתבע מסר בתצהירו כי "... אני מכיר את התובע האני ג'אבר תקופה ארוכה ומידי פעם היינו יוצאים ביחד... ביום התאונה האני הוא שנהג ברכב שהיה מעורב בתאונה ואני הייתי לצידו. והוא גרם להתרחשות התאונה בגלל חוסר זהירותו בנהיגה... כאשר הוגש נגדי כתב אישום בבית המשפט בכפר סבא הסברתי לעורך דיני שטיפל לי בבית המשפט כי לא נהגתי ברכב... עורך דיני הסביר לי כי השיג לי עסקת טיעון עם התביעה שהעונש בצידה קל יחסית והסיכון, בגלל מהות העבירה, בהמשך התדיינות בבית המשפט, הוא גדול... הסכמתי לעסקת הטיעון מתוך אילוץ שלא אקבל עונש חמור כאשר לא ציפיתי כי תהיינה השלכות אזרחיות לכך...".

8.      בהתאם לסעיף 42ב לפקודת הראיות הוזמן התיק הפלילי עצמו, והוא אכן הועבר על ידי מזכירות בית המשפט השלום בכפר-סבא. התובע גם הגיש לתיק תיק מוצגים - תיק ת"ד 303/99, הוא תיק לשכת התנועה של מרחב השרון במשטרת ישראל, אשר חקרה את נסיבות התאונה. בתיק החקירה, מלבד גרסתו של התובע (התואמת את גרסתו כאן) וגרסתו של הנתבע (אשר טען במשטרה כי היה שתוי ומטושטש ותוך כדי הליכה רגלית "עף באויר ונפל לכביש", גרסה שאינה תואמת את גרסתו כאן), מצויה גם עדות של עד ראיה, עאוני ג'אבר, אשר חש למקום התאונה, חילץ את התובע מהחלון שבמושב אשר ליד הנהג, והבחין ליד ההגה באחד מבני "משפחת דסוקי".

כאמור, על בסיס התשתית הראייתית שאספה המשטרה בחקירתה, הגישה פרקליטות מחוז המרכז כתב אישום כנגד הנתבע. בכתב האישום נטען כי "... בתאריך 21/10/98 נהג הנאשם בעיר טייבה ברכב... כאשר ברכב איתו נסע ג'אבר האני... הנאשם לא שם לב לדרך,סטה, התהפך ופגע בקיר... כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשם וג'אבר והרכב ניזוק... בהודעות שמסר הנאשם לאחר התאונה סיפר במרמה, כאילו נפגע בתאונה כתוצאה מפגיעת רכב בלתי מזוהה, בשעה שהלך שתוי על הכביש... הנאשם מסר את ההודעה הכוזבת על מנת למנוע העמדתו לדין בגין התאונה...". כתב האישום פירט עבירות של מסירת ידיעה כוזבת ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 243 ו-244 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

כתב אישום נפרד בגין תאונת הדרכים עצמה הוגש כנגד הנאשם לבית המשפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה במסגרת תיק ת"ד 1294/00. המדינה הודיעה על תיקון כתב האישום בתיק הפלילי, ועל בסיס אותן העובדות הוסיפה סעיפי אישום של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, עבירות לפי סעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה ותקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, בהתאמה.

9.      הנתבע התייצב לראשונה לישיבת הקראה בבית המשפט השלום בכפר-סבא ביום 10.7.02. באותו מעמד הוא הודיע כי פנה לעורך דין על מנת שייצג אותו ולפיכך התבקשה וניתנה דחייה. בישיבת יום 29.9.02 הודיע הסנגור, עו"ד ג'לג'ולי, כאשר הנאשם נוכח, כי מתגבש הסדר עם התביעה וכי "לא יתקיימו הוכחות". ביום 27.10.02 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, שלפיו הנאשם יודה, יורשע בדין והצדדים יעתרו במשותף למספר עונשים ובהם 4 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות. מפי הנאשם נרשם באותו מעמד כי: "אני מודה במה שכתוב בכתב האישום, אני שמעתי את מה שהצדדים אמרו ואני יודע שבית המשפט לא חייב לכבד את הסדר הטיעון" (עמ' 7 לפרוטוקול). כב' השופטת קלרה רג'יניאנו הרשיעה את הנאשם על פי הודאתו במסגרת הכרעת דין (עמ' 8 לפרוטוקול), והורתה על הגשת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

הליך קבלת חוות דעת הממונה התמשך שכן התעורר קושי במתן המלצה חיובית. חרף זאת, והגם שמעל ראשו של הנתבע ריחפה סכנה של ריצוי תקופת המאסר בפועל בדרך של כליאה ממש, לא ביקש לחזור בו מהסדר הטיעון. בסופו של דבר ניתנה חוות דעת, אשר אפשרה את ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. גזר הדין, שניתן ביום 20.2.03 אימץ, בסופו של דבר, את הסדר הטיעון ואת חוות דעת הממונה (עמ' 20 - 23 לפרוטוקול).

המסקנה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ