אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 65485/07

החלטה בתיק א 65485/07

תאריך פרסום : 27/10/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
65485-07
22/05/2008
בפני השופט:
אגי זהבה- ס' נשיאה

- נגד -
התובע:
1. מורד לאה
2. מורד יוסף
3. כהן אלעד

עו"ד נ. דרשן-לייטנר
הנתבע:
1. המכון לרפואה משפטית באבו כביר
2. מדינת ישראל
3. פרופ' היס יהודה

עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
החלטה

1.         ביום 16.11.98 ארעה תאונת דרכים בה נהרגה איריס כהן ז"ל (להלן: "המנוחה"). גופתה הועברה למכון לרפואה משפטית באבו כביר (להלן: "המכון"). אביה של המנוחה, מר יוסף מורד, אשר זיהה את גופתה במכון, חתם על טופס הסכמה לנתיחת הגופה. גופתה של המנוחה הובאה לקבורה, זמן קצר לאחר ביצוע הנתיחה.

2.         בחודש ינואר 2002, למעלה משלוש שנים מפטירתה הטראגית של המנוחה, קבלו התובעים 1 ו-2, שהם הוריה המבוגרים של המנוחה, מכתב משר הבריאות דאז, הרב נסים דהן, המודיע להם כי שרידים מגופתה של בתם המנוחה נקברו בבית העלמין בקרית שאול. מיד לאחר קבלת המכתב, התקשר נציג משרד הבריאות לבית התובעים ובקש לפגשם. במהלך הפגישה הסתבר לתובעים כי בעת נתיחת גופת בתם הוצאו עצמות שוק ימין מן הגופה, ונשמרו בפורמלין בצנצנת זכוכית במכון, ובמקום העצם הוכנס לגופת בתם מקל כדי לשוות לגופה מראה בלתי פגום. העצמות נקברו ע"י הנתבעים בכד, בבית העלמין בקרית שאול, והובהר לתובעים כי זכותם להביא העצמות לקבורה ביחד עם הגופה, וכך נעשה.

3.         התובעים, שהינם הוריה הקשישים של המנוחה, ובנה ויורשה שבמועד הגשת התביעה הינו קטין כבן 16 שנים, הגישו תביעת נזיקין נגד המכון - הנתבע 1, מדינת ישראל - הנתבעת 2 ונגד פרופ' יהודה היס - הנתבע 3, שהיה בזמן הרלבנטי מנהלו של המכון ואשר ביצע את הנתיחה במנוחה.

4.         בתביעתם מייחסים התובעים לנתבעים שורה של מעשים העולים כדי רשלנות והפרת חובה חקוקה, בין השאר בכך שנמנעו מלהודיע לתובעים כי עומדים להוציא איברים מגופת המנוחה לצורך עריכת בדיקות נוספות, נמנעו מלהודיע להם כי הבדיקות הסתיימו, סיבת המוות נקבעה בוודאות והם זכאים לקבל את האיברים ולהביאם לקבורה; התובעים סבורים כי הנתבעים פגעו בכבודם ובכבוד בתם המנוחה, בניגוד לחובתם החוקתית מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; התובעים רואים במעשי הנתבעים ומחדליהם לא רשלנות "רגילה" אלא התנהלות המצביעה על זלזול בוטה בבני משפחתה של המנוחה, אדישות עקרונית לזכויותיהם, לכבודם ולרגשותיהם, ואף עזות מצח ממש (סעיף 48 לכתב התביעה).

5.         התובעים תבעו פיצוי על הנזק הנפשי שנגרם להם משהסתברו להם האירועים כאמור לעיל, בהתאם להלכת אלסווחה ונגזרותיה; כמו כן, עותרים התובעים לפסוק להם פיצוי עונשי לאור ממצאי ועדת סגלסון, שהיא ועדת בדיקה שמונתה לבדוק את התנהלות העבודה במכון וקבעה ממצאים קשים כנגד הנתבע 3, שעמד בראש המערכת, כמי שנתן הוראות, הנחה, סייע והדריך את עובדי המכון להוציא איברים מתוך גופות מנותחים, כדוגמת המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לנתבעים בכתב התביעה.

6.         הנתבעים הגישו במשותף כתב הגנה, באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי). בקליפת אגוז, תשובת הנתבעים לטענות המופנות כלפיהם בכתב התביעה הינה, כי חלקי  האיברים שנלקחו מגופת המנוחה ניטלו בהתאם לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג-1953 (להלן: "החוק"), כדי לבצע בהם בדיקות באשר לקביעת סיבת המוות ומנגנון החבלה, ככל שהדבר יידרש לצורך הוכחת מעורבותו של הנהג הפוגע, וקביעת אחריותו במישור הפלילי. לטענתם - בקורבנות תאונת דרכים, כשמדובר בהולך רגל, חובה לשמור את העצמות הפגועות של הגפיים התחתונות, שבאמצעותן ניתן להעריך את סוג הרכב הפוגע, כיוון הפגיעה, הערכת מהות הפגיעה ועוד ממצאים הדרושים לצורך הוכחת האחריות הפלילית של הנהג המעורב בתאונה. נטילת רקמות ו/או איברים הינו הליך שגרתי ורגיל בכל בדיקה פתולוגית וניתוח לאחר המוות, והתובעים ידעו ו/או מוחזקים כמי שידעו זאת. עוד טוענים הנתבעים בכתב ההגנה, כי הסכמת התובע 2 לנתיחה היתה בלתי מסוייגת, והעובדה שהעצמות ניטלו מן הגופה צוינה בדו"ח הנתיחה, שהתובעים נמנעו מלדרוש לקבל; הנתבעים מציינים כי במועד הנתיחה לא היו כללים ונוהלים המבהירים כי ההסכמה לנתיחה כוללת הסכמה לנטילת איברים לצורך ראיות במשפט הפלילי, ואלו נכתבו רק במאי 2002, בעקבות דו"ח ועדת סגלסון שדן באי הסדרים שנמצאו בפעילות המכון.

7.         במקביל להגשת כתב ההגנה, הוגשה ע"י המדינה הודעתה של גב' מרים רובינשטיין, המשנה לפרקליט המדינה, לפי סעיף 7ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א' לפקודה, ובקשה לדחיית התובענה נגד נתבע 3.

בהודעתה מציינת המשנה לפרקליט המדינה כי המעשה המיוחס בכתב התביעה לעובד המדינה, פרופ' יהודה היס, המוכחש לכשעצמו, הינו מעשה שנעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני, כאמור בסעיף 7א'(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא נמצא כי מתקיים  החריג לחסינות כאמור בסעיף 7א'(א) סיפא (להלן: "ההודעה"). בעקבות ההודעה, הגישו התובעים בקשה, בה עתרו לקבוע כי לא מתקיימים בתיק זה, בעניינו של פרופ' היס, תנאי החסינות לפי סעיף 7א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהתאם לסעיף 7ב'(ג) לפקודה.

בקשה זו היא נושא הדיון שבפני.

8.         בבקשתם חוזרים המבקשים/התובעים ומפרטים את פרטי האחריות המיוחסים לנתבע 3; לטענתם, הנתבע 3 כמנהל המכון, היה הגורם הקובע הבלעדי של דרך התנהלות המכון ועל פיו ישק דבר עד כי אי אפשר להפריד בין מעשי המכון למעשיו של נתבע 3.

לטענתם, המשיב 3 נושא באחריות לכך שמעולם לא הוסבר להם הצורך בביצוע הנתיחה בגופת בתם. מעולם לא הוסברה להם משמעות הנתיחה שלאחר המוות. הוא הנושא באחריות לכך שהתובעים לא ידעו כי מגופת בתם הוצאו איברים, שעה שהביאוה לקבורה. מעשים ומחדלים אלו נעשו על ידי המשיב 3, שנהג בשוויון נפש לאפשרות גרימת נזק למבקשים. על ההתנהלות האישית של הנתבע 3 מבקשים התובעים ללמוד מדו"ח ועדת סגלסון, אשר חשפה את המעשים שבוצעו במכון בניהולו ובעידודו של הנתבע 3, שנהגו במשך שנים לנתח גופות ולהוציא מהם איברים, ללא ידיעת המשפחות, תוך זלזול מוחלט בכבוד הנפטרים ובני משפחותיהם. הועדה אף מתחה ביקורת אישית חריפה כנגד הנתבע 3 - שלבסוף הביאה להדחתו ממשרתו כמנהל המכון. על רקע הדחתו של הנתבע 3 לוקה עמדת המדינה, הנותנת גיבוי לנתבע 3 בהודעת החסינות, בחוסר סבירות קיצוני.

התובעים אף עתרו לאפשר לחקור את הנתבע 3 על מעשיו ויחסיו למעשים אלו.

9.         תשובת המדינה לבקשת המבקשים הינה, למעשה, חזרה על הטענות שפורטו בכתב ההגנה. עמדתה של המדינה היא, כי ההכרעה בשאלת החסינות נתונה ליועץ המשפטי לממשלה, או מי שהוא הסמיכו לכך. משמעות הודעת המדינה להכרה בחסינות הינה, כי הגורמים המוסמכים במדינה בדקו ומצאו כי הנתבע 3 פעל במסגרת מילוי תפקידו השלטוני, וכי לא מתקיים החריג לחסינות. אין צורך בפירוט הראיות המבססות את הודעת ההכרה, ודי בתמצית הטעמים שעומדים בבסיס ההודעה.

לטענת המדינה, בהסתמך על דברי ההסבר להצעת החוק לתקון פקודת הנזיקין (תקון מס' 10), ההחלטה להכיר בחסינות עובד מדינה הינה החלטה מנהלית וככזו, הביקורת השיפוטית עליה הינה על פי כללי המשפט המנהלי, דהיינו: יש לבחון האם ההודעה בהכרה ניתנה בסמכות, על יסוד שיקולים ענייניים ולא שיקולים זרים, והאם היא מצויה במתחם הסבירות. ככל החלטה מנהלית, עומדת לה "חזקת התקינות" ונטל ההוכחה על התובעים הטוענים נגד החלטת המדינה.

המדינה מסתמכת לעניין זה על ההחלטה שניתנה בת.א. 1556/06 פסטרנק יצחק נ' עודי אילנה (להלן: "עניין פסטרנק"), מפי כב' השופטת שטמר, בה נקבע כי הבחינה הראויה של החסינות היא בחינת סבירותו של המעשה המנהלי, ועל ההחלטה שניתנה במסגרת בש"א 3665/06 בת.א. 8055/06 סילביה דהן נ' מדינת ישראל ("עניין דהן"), וכן על החלטתו של כב' השופט קינר בת.א. 1572/07 (שלום - ראשל"צ) יורם לוי נ' ורדימוס זיילר, והחלטת כב' השופטת גנות בבר"ע 1934/07 מדינת ישראל נ' מרדכי ספוז'ניקוב בע"מ (17.12.07).

המדינה מבקשת ללמוד על סבירות החלטת ההכרה בחסינות גם מריבוי המקרים בהם הוגשו הודעות הכרה מטעם המדינה; במרבית המקרים, השלימו התובעים עם מתן החסינות ולא הגישו כלל בקשה נוגדת, ובמקרים הבודדים שבהם הוגשו בקשות כגון דא, נדחו הבקשות והחסינות הוכרה.

עוד טוענת המדינה כי על התובעים להניח תשתית משמעותית לטענה כי נפל פגם קיצוני, היורד לשורש העניין, בהחלטת המדינה להכיר בחסינות ואין די בטענת התובעים בעלמא, כי עובד הציבור פעל בזדון או מתוך שויון נפש לאפשרות גרימת נזק. התובעים חייבים להמציא ראיה חיצונית אובייקטיבית כלשהי שתתמוך בטענתם וכזאת לא עשו. המדינה בחנה את מעשיו של הנתבע 3 ולא מצאה כי התקיים החריג למתן החסינות. המדינה נתנה אמון מלא בנתבע 3 ורוכשת הערכה רבה לפועלו, והא ראיה דווקא בהמשך העסקתו כפתולוג ראשי של המכון.

עוד מוסיפה המדינה וטוענת כי "במסגרת קבלת ההחלטה על מתן הודעה בדבר הכרה בחסינות הנתבע, מסר הנתבע גרסה מול גרסה העולה מטענות התובעים בכתב התביעה. גרסת הנתבע נבחנה ונמצא שאין בטענות התובעים כדי להצדיק קיומה של תביעה אישית נגדו, באשר על פניו נמסרה מול טענות התובעים גרסה משכנעת שיש בה סיבות והגיון ובכל מקרה יש בה כדי לטפוח על פני הטענה כי בענייננו מתקיים החריג לחסינות - "פעולה בשוויון נפש לפחות". גרסת הנתבע - הנבלעת בגרסת הנתבעים, פורטה בהרחבה בכתב ההגנה; על בסיס גרסה זו, יש לקבל את החלטת המדינה בהכרה בחסינות הנתבע 3 - כסבירה.

10.        התובעים הגישו תשובה לתגובת המדינה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ