אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 6454/04

החלטה בתיק א 6454/04

תאריך פרסום : 06/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
6454-04
05/06/2007
בפני השופט:
עוני חבש - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
מתתיהו - מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של פועלי אגודת ישראל בע"מ
עו"ד א' קנולר ואח'
הנתבע:
1. המועצה המקומית מודיעין עילית
2. הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון
3. המינהל האזרחי
4. מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון - ועדת המשנה להתנגדויות
5. ראש המינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון
6. ההסתדרות הציונית העולמית (החטיבה להתיישבות)
7. שר הביטחון

עו"ד ג' רוגל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
החלטה

פתח - דבר

1.         לפניי בקשה למחיקתה של התביעה דנן על הסף.

המדובר בתביעה לסעד הצהרתי - לפיו לתובע זכויות כבר רשות במקרקעין, אשר הוקצו לו על ידי ההסתדרות הציונית העולמית (להלן: "ההסתדרות"), לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. כל זאת מכוחו של חוזה התיישבות, אשר נחתם בין המבקש להסתדרות, ביום 14.5.1998, ונסמך על צו תפיסת השטח (13/77), אשר הוציא אלוף הפיקוד בשנת 1977.

            התביעה הוגשה לאחר שנתבעת 1 יזמה הגשתה של תוכנית מתאר 210/9/4, לאישורה של נתבעת 3, היא מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון, כאשר גבולותיה של תוכנית המתאר האמורה פולשים אל תחומי התיישבותו של התובע.

טענות הנתבעים לבקשה

2.         בישיבת קדם המשפט, אשר נערכה בעניינה של התביעה האמורה, ביום 27.11.06, ביקשו ב"כ הנתבעים למחוק התביעה על הסף, בשל מספר טעמים מרכזיים.

ב"כ נתבעת 1 טען, כי בית משפט זה נעדר הסמכות העניינית, הנדרשת לדיון בתביעה דנן. הייתה זו טענתו העיקרית, אך הוא חזר בו ממנה מאוחר יותר, כעולה ממכתבו לב"כ התובע. 

ב"כ נתבעים 2, 3, 4 ו-6  (להלן: "ב"כ הנתבעים") העלה מספר טענות נוספות. הטענות הראשוניות, אשר הועלו כבר בכתב ההגנה, היו טענות מקדמיות של התיישנות והיעדר יריבות, כלהלן:

טענת התיישנות -  ב"כ הנתבעים טענו, כי על פי הסכם בין הממונה על הרכוש הנטוש באזור יהודה ושומרון, האחראי לניהול הרכוש הממשלתי באזור (להלן: "הממונה"), וההסתדרות, רשאי הממונה לשנות גבולות המשבצת. בהתאם, החליט הממונה להקצות השוליים לחברת קריית ספר, והודעותיו המפורשות בנדון נשלחו לב"כ התובע. ברי, כי עמדת הממונה ידועה לתובע למן חודש ינואר 1995. על כן, ומאחר שהתביעה דנן מבוססת על מערך חוזים ואינה תובענה במקרקעין, תקופת ההתיישנות, העומדת על 7 שנים במקרה דנן, חלפה לה;

טענת חוסר יריבות - ב"כ הנתבעים טענו, כי אין בין התובע לבין הנתבעים חוזה כלשהו. המבחן הבסיסי לשאלת היריבות, לטענתם, הנו קיומו של יחס משפטי בין הצדדים, ובהיעדרו אין כל יריבות ביניהם. נוסף לכך, התובע אינו מבקש סעד כלשהו מן הנתבעים כולם, והסעד ההצהרתי המבוקש על ידו נוגע לנתבעת 1 בלבד. עובדה היא, כי גם במגעים, אשר התנהלו בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט, לא היו הנתבעים, כולל נתבעת 5, מעורבים. גם אם לדידו של ב"כ התובע, ההסכמים השונים רלבנטיים לתביעתו, אזי ניתן היה להגישם ישירות לבית המשפט או באמצעות עד מטעמם של הנתבעים. לא היה צורך בצירופם לתביעה, אך לשם כך.      

3.         ב"כ הנתבעים העלה שתי טענות נוספות, הטעונות בירור מקדמי לדידו, במסגרתו של קדם המשפט שנערך, כשם שצוין לעיל, וכן בתגובה מאוחרת יותר לטענותיו של התובע בנדון:

האחת, מעלה תהיות באשר ל מקור זכותו החוזית של התובע במקרקעין - לטענת ב"כ הנתבעים, לא ברור לאיזו קרקע בדיוק מתייחס החוזה, אשר נערך בין התובע לבין ההסתדרות, בשנת 1989 (נספח ג' לתביעה), כאשר החוזה בין הממונה לבין ההסתדרות נחתם רק אחרי כן, בשנת 1990 (יצוין, כבר בשלב זה, כי לא צורף לתגובת הנתבעים כל הסכם כנטען משנת 1990). אליבא דחוזה האחרון, ההסתדרות אינה רשאית להעביר לאחר את זכויותיה לפי הסכם, ובכוחה להעניק רשות בלבד להתיישב במקרקעין. בחוזה האמור צוין עוד, כי גבולות המשבצת טרם נקבעו וכי לממונה (אשר לו סמכויות ניהול כנאמן בלבד) הזכות לשנותם. יש לציין עוד, כי החוזה בין הממונה לבין ההסתדרות משנת 1984 (נספח א1 לכתב התביעה) מתייחס למקרקעין אחרים מאלה הנדונים, בעוד חוזה נוסף בין הממונה לבין ההסתדרות (נספח א2 לכתב התביעה), הנו משנת 1995 ולא ברור הכיצד משתלב במערכת החוזים דלעיל.

השנייה, נוגעת למהות התפיסה הצבאית של השטח, ולמסקנה, כי שטח המריבה איננו חלק מהתפיסה - לטענת ב"כ הנתבעים, המדובר בתפיסת קרקע, אשר עוגנה בצו משנת 1977 - מכוחה הוקם התובע, הוא היישוב "מתתיהו". הייתה זו תפיסה צבאית על פי כללי המשפט הבינלאומי (תקנה 52 לתקנות האג, 1907) - לפיהם משתכללת תפיסה בהינתן שני תנאים מצטברים: האחד, הצהרה על כוונה לתפוס הקרקע והשני, תפיסת חזקה פיסית בקרקע, אשר יכולה להתבטא בגידור הקרקע או ביצוע פעולות שונות בה כבינוי, דרכים וכו'. יודגש, כי תפיסה מעין זו אינה מקנה לתופס בעלות אלא חזקה בלבד. מכל מקום ולאור האמור, אין די בהצהרתו של המפקד הצבאי, המעוגנת בצו, אם לא מתלווה אליה תפיסת חזקה. לא מתבצעת התפיסה - לא נתפס השטח בפועל ותוקף הצו פוקע.  

תגובת התובע

4.         תחילה התייחס ב"כ התובע לטענת ההתיישנות באומרו, כי דינה להידחות על הסף, וזאת מן הטעמים הבאים: האחד, חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הקובע תקופת התיישנות בת 7 שנים מיום בו נודע לתובע אודות עילת התביעה, אינו חל ככלל באזור יהודה ושומרון, למעט סעיף 22 שבו. בענייננו, לטענתו, המדובר בקרקע בלתי מוסדרת, הנמצאת באזור יהודה ושומרון. על כן, החוק החל הנו החוק אשר היה קיים באזור עובר לכניסת המושל הצבאי לאזור. לחילופין, לדידו של ב"כ התובע, עילת התביעה נולדה עם פלישת הנתבעת לשטחו של התובע, קרי: בחודש יולי 2004, עת הופקדה תכנית מתאר 210/9/4. הנתבעים לא הוכיחו טענתם - לפיה נולדה עילת התביעה בתחילת שנת 1995, ולא צירפו המכתב, אשר נשלח לטענתם לב"כ התובע, בנדון. מכל מקום, התובע ובא כוחו אינם יודעים באיזה מכתב מדובר; השני, וכפי שצוין, המדובר במקרקעין בלתי מוסדרים, והתביעה בעניינם הנה תביעה במקרקעין, בניגוד לטענת ב"כ הנתבעים. אי לכך, תקופת ההתיישנות צריכה להיחשב לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, קרי: 15 שנים.

5.         באשר לטענה בדבר היעדר יריבות ציין ב"כ התובע, כי זאת היא טענה סתמית ולקונית, אשר דינה - אף היא - להידחות על הסף. לטענתו, קיימת יריבות בין התובע לבין הנתבעים. הרי הנתבעים ציינו בעצמם (בסעיף 31 לכתב ההגנה), כי התביעה מבוססת "על מערך חוזים בין הממונה, ההסתדרות והתובע", קרי: ככל שנוגע הדבר לנתבע 2, הוא הממונה, מודים הנתבעים בקיומה של יריבות בינו לבין התובע. בעצם העובדה, שאין חוזה ישיר בין התובע לממונה, אין כדי לשלול יריבות ביניהם; על כן, נתבעת 1, אשר חתומה על חוזי הרשאה עם ההסתדרות - מכוחם העבירה ההסתדרות זכויות לתובע, הנה אף היא בעלת דין ראויה בתובענה.; נתבע 3, אשר יישם הכרעתו של בית המשפט, במחלוקת התכנונית שבין התובע ובין הנתבעת, יכול לסייע בעניינים אלה ולשפוך אור על המתרחש, ומשכך הוא נתבע דרוש; נתבעים 4 ו-6 הנם נתבעים פורמאליים, אשר צורפו לתביעה מכוח היותם בעלי עניין בה ובשל העובדה, שהכרעתו של בית המשפט בנדון תהא רלבנטית גם לגביהם; מאחר שהסוגיה דנן רלבנטית גבי כלל הנתבעים, אזי צירופם הכרחי לשם פסיקה יעילה בסוגיה המתעוררת, הן בשאלת הבעלות והן בהיבט התכנוני.

6.         ב"כ התובע התייחס עוד לטענה, הנוגעת ל מקור זכותו החוזית של התובע במקרקעין. טענה זו, לדידו, אינה טענת סף ויש לבררה, לאחר שיתאפשר התובע להציג ראיותיו בנדון. הקרקע הוקצתה לתובע על ידי ההסתדרות הציונית, כך שכל טענה, המועלית על ידי הנתבעים לעניין הקצאת הקרקע, צריכה להתברר מול ההסתדרות הציונית ולאו מול התובע. לגופו של עניין, כך הסביר ב"כ התובע, נחתמו שני חוזי הרשאה בין הממונה לבין ההסתדרות. בראשון, אשר נחתם בשנת 1984, העניק הממונה להסתדרות זכות שימוש וחזקה ב-234 דונמים, ובחוזה השני, משנת 1995, העניק הממונה להסתדרות זכות שימוש ב-500 דונמים נוספים. חוזה ההתיישבות נשען על שני החוזים הללו ולפיכך יש להסיק, כי "יש לראות בקרקע שהוקצתה להסתדרות בשנת 1995, כאילו הוקצתה בחוזה ההרשאה הראשון בשנת 1984, ומכאן התובע מחזיק למעשה בשטחים שהוקנו להסתדרות הציונית מכוח שני חוזי ההרשאה" (סעיף 18.7 לתגובת התובע - ההדגשה במקור).

7.         ככל שנוגע הדבר לטענה בעניין "מהות התפיסה הצבאית", אזי דינה להידחות על הסף. המפה, אשר צורפה לחוזה ההרשאה, מראה, כי הקרקע שהוקצתה לתובע זהה בשטחה לצו תפיסת השטח, אשר הוציא אלוף הפיקוד בשנת 1977, וזו עומדת בעינה גם היום. ב"כ התובע הוסיף, למען ההגינות כלשונו, כי ביום 27.8.1977 ניתן צו אלוף הפיקוד, הקובע לכאורה גבולותיו של התובע, שלא בהתאם לנטען על ידי התובע. ואולם, לטענת ב"כ התובע, צו זה הגדיר תחומיו של השטח המוניציפאלי בלבד בשונה מתחומי הקצאת הקרקע למושב, ואף נטען, כי הצו הוצא שלא כדין (סעיף 19.2 לתגובת התובע).

בהתייחס למימוש צו התפיסה הנדרש, כנטען על ידי הנתבעים, ציין ב"כ התובע, כי הנתבעים לא הציגו כל אסמכתא משפטית לחובת גידור השטח שנתפס, כטענתם, למעט תקנה 52 לאמנת האג, העוסקת בסמכויותיו של השלטון הכובש בשטח. תקנה זו, לטענתו, אינה רלוונטית שכן עניינה בסוגיית התפיסה וזכויות המושל בקרקע הנתפסת בלבד, ואין כל התייחסות לשאלת הגידור. ככל שחובה שכזו קיימת, הרי היא חלה על הממונה או על ההסתדרות, אשר תפסו הקרקע. יתרה מכך, בבג"ץ 258/79 עמירה נ' שר הביטחון, פ"ד לד(1) 90 נקבע, כי צו התפיסה של שטח הישוב "מתתיהו" הנו חוקי, ובמכתבו של יובל פונק מן ההסתדרות הציונית צוין, כי התפיסה מומשה בפועל, במלואה, באמצעות גידור שבוצע בשלהי 1979 על ידי ההסתדרות הציונית.

תשובת הנתבעים לתגובה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ