אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 62265/03

החלטה בתיק א 62265/03

תאריך פרסום : 01/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
62265-03
05/07/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק המזרחי המאוחד בע"מ
הנתבע:
1. דסקל שמואל ז"ל
2. דסקל יעקב
3. דסקל חיים משה
4. דסקל יעקב בירך
5. דסקל יוסף אברהם
6. רוזנר נחמה
7. שטרן רחל
8. צוקרמן בילה
9. זוידה זהבה
10. פורשטיין פייג'א
11. דסקל גאולה

החלטה

1.         בפניי בקשה של הנתבעים לסלק על הסף את התביעה נגדם מחמת העדר עילה, התיישנות ושיהוי העולה כדי השתק ומניעות.

2.         הבנק התובע ( להלן: "הבנק") הגיש ביום 3.11.2003 תביעה נגד הנתבע 1 לתשלום סך של 444,888 ש"ח בגין חובו של הנתבע 1 בחשבון הבנק. ביום 18.8.2004 נפטר הנתבע 1. ביום 28.7.2005 הגיש הבנק בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הנתבעים 2-11, בהיותם יורשיו של הנתבע 1. נטען כי הם נתבעים עד גובה זכייתם על פי הירושה. הבקשה נתקבלה ביום 15.8.2005 וביום 31.8.2005 הוגש כתב התביעה המתוקן.

3.         הנתבעים ביקשו רשות להתגונן ובין השאר העלו טענה מקדמית של התיישנות התביעה נגדם. ביום 8.1.2006 ניתנה להם רשות להתגונן. לאחר מכן, הוגשה הבקשה הנוכחית.

4.         מבין שלל טענותיהם של הנתבעים, הטענה היותר רצינית היא טענת ההתיישנות. הנתבעים מצביעים על כך שעוד ביום 21.10.1996 שלח עו"ד שוטון, בא כוחו דאז של הבנק, מכתב דרישה אל הנתבע 1 ובו נדרש הנתבע 1 לפרוע את חובו לבנק בתוך שישה ימים, קרי, עד ליום 27.10.1996. ממועד זה ואילך החלה להמנות תקופת ההתיישנות, שהסתיימה ביום 27.10.2003, מקץ שבע שנים. התביעה נגד הנתבע 1 הוגשה רק ביום 3.11.2003, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. יתר על כן, התביעה נגד הנתבעים 2-11 הוגשה רק ביום 31.8.2005, קרוב לשנתיים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.

5.         הבנק טוען בתשובתו כי דין הבקשה להדחות הואיל ולא נתמכה בתצהיר. אין בידי לקבל טענה זו. העובדות המבססות את טענת ההתיישנות עולות מתוך כתב התביעה ומתוך מכתבו של ב"כ הבנק.

6.         הבנק טוען כי ביום 27.1.1997 הוא נקט בהליכים נגד הנתבע 1 בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה לשם מימוש משכון על נכס מקרקעין של הנתבע 1. מאז ועד היום מתנהלים ההליכים למימוש המשכון, אך חלו בהם עיכובים מחמת קשיים שהתעוררו. רק לאחר שנוכח הבנק לדעת כי הליכי המימוש אינם מניבים פרי, וכי ברשותו של הנתבע 1 נכס נדל"ן נוסף, הוגשה התביעה הנוכחית. הבנק טוען כי כלל נקוט הוא שהליכי מימוש משכנתא מפסיקים את מירוץ ההתיישנות, ועל כן, תקופת ההתיישנות נעצרה ביום 27.1.1997. הבנק מציין כי הנתבע 1 ידע כל העת שהבנק לא ויתר על זכויותיו כלפיו, ונשמט הרציונל העומד בבסיס טענת ההתיישנות.

7.         אין בידי לקבל את טענותיו של הבנק. לא מצאתי כל יסוד להנחתו של הבנק, לפיה הליכי הוצל"פ למימוש משכון, עוצרים את מירוץ ההתיישנות בתביעה כספית המוגשת לבית המשפט. הפרק השלישי לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 ( להלן: "חוק ההתיישנות"), מונה רשימה סגורה של מקרים בהם נעצר מירוץ ההתיישנות, ונקיטה בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבע, אינה נמנית על אותם מקרים.

            ס' 20 לחוק ההתיישנות קובע כי " נושה שיש לו על חובו ערבון, משכנתה, משכון או שעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השעבוד". משמע, הזכות להפרע מן השעבוד אינה מתיישנת, אך אין כל קביעה הפוכה, לפיה נושה שיש לו שעבוד, גם תביעתו הכספית הרגילה נגד אותו חייב אינה מתיישנת.

8.         ס' 15 לחוק ההתיישנות קובע:

            " הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."

            גם סעיף זה אינו מועיל לבנק, שכן התנאי המוקדם להחלתו הוא שהתובענה הראשונה נדחתה. הפסיקה הרחיבה חריג זה גם למקרה שבו התובענה הראשונה הגיעה לסיום בדרך של הפסקתה, אך עדיין, נדרשת הפסקה של ההליך הראשון. ראה רע"א 68/89   "צור" חברה לבטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה מחמוד   פ"ד מג(2), 624 ,עמ' 627-628:

" מהטעמים שפרטתי דלעיל דעתי היא שאין לפרש את הדיבור "נדחתה" בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אלא משמעותו רחבה יותר והוא כולל את כל המקרים שבהם מגיעה התובענה לקיצה מכח החלטת בית המשפט כגון, כמו במקרה שלפנינו, שהתובענה הופסקה."

במקרה דנן, הבנק עצמו טוען בס' 21 לתשובתו כי מאז יום 27.1.1997 ועד היום ממשיכים להתנהל ההליכים למימוש המשכון, משמע, לא היתה כאן תובענה שנדחתה או הופסקה.

ודוק: העובדה שמתנהלים הליכי הוצל"פ נגד הנתבע 1 במשך כל השנים, היא כשלעצמה אינה מפסיקה את מירוץ ההתיישנות. בענין אחד התעוררה שאלה דומה (שם היה מדובר בהליכי בוררות שהתנהלו לאורך זמן, והופסקו בלא הכרעה לכאן או לכאן). נפסק כי בנסיבות אלה, לא נפסק מירוץ ההתיישנות, כי רק תובענה שנדחתה, מביאה לתוצאה כזו:

" בחוק ההתיישנות התובענה שנדחתה, שעליה מדבר סעיף 15, היא לא רק תובענה בבית-המשפט אלא גם בבוררות וכאשר מדובר בבוררות, כמו בהליך זה. קשה עוד יותר לומר שניתן לכנות בשם תובענה שנדחתה בוררות שהסתיימה לא במתן פסק-הבורר, כי אם בגין אחת הסיבות האחרות. מאידך, לו היה מדובר בסעיף 15 "בתובענה שהגיעה לקצה" או במונח כוללני אחר היה המצב שונה. לכן לא אוכל להסכים לגרסת המשיבה ועלי לקבוע שעילת התובענה התיישנה. הגעתי למסקנה זו באי-רצון מה, כי טענת התיישנות אינה מסוג הטענות האחרות, אבל מאידך יש גם הצדקה לענין ההתיישנות ואין זה המקום להיכנס לניתוח תיאורטי של הבעיה, ועלי לתת תוקף לרצון המחוקק כפי שבא לביטוי בנוסח החוק, ואין זה מקרה שבו הנוסח אינו ברור במידה מספקת המשאירה מקום לפרשנות שלא על-פי הפירוש השגור בפי הבריות למילות החוק כדי להגיע לבירור רצון המחוקק. אין ספק שכוונת המחוקק היתה שהתובענה החדשה לא תסוכל על-ידי הכשלת התובע בגין טענת התיישנות בעקבות הזמן שאבד בדיון שנכשל אבל הוא נתן ביטוי ותוקף לזה רק בקשר לתובענה שנדחתה."

ע"א 522/77 איגוד עולמי של יוצאי ווהלין נ' פינקלשטיין ושות'   פ"ד לב(2), 17 ,עמ' 22-23.

9.         שאלה זהה לזו המתעוררת כעת, נדונה בת"א 89 / 24768 אבו ליל מחמוד נ' בנק הפועלים בע"מ, נב (4) 353, עמ' 361:

            " ... אפילו ניתן היה לראות במשכון שהוגש למימוש, כמשכון הניתן להבטחת החוב נושא התביעה (וגם על כך חלוקים הצדדים) ואפילו ניתן היה לקבוע, כי הליכי ההוצאה לפועל יכול שיפסיקו את מירוץ ההתיישנות של התובענה בגין החוב שלהבטחתו ניתן המשכון, כאמור בסיפא לסעיף 15 לחוק, גם אז, נראה, שבמקרה דנן, לא יועיל הדבר למשיב. כאמור, מודה המצהיר מטעם המשיב, בסעיף 3(1) לתצהיר, כי "תיק ההוצל"פ הנ"ל עדיין פתוח (ההדגשה שלי - ר' מ')...". היינו, עולה מתצהיר זה, כי "התובענה", קרי: הליכי ההוצאה לפועל, לא "נדחתה" ולא הופסקה ולו במובן הרחב ביותר של מונח זה, לפיכך, לא יכול היה לחול סעיף 15 לחוק, באופן שאין בהליכי ההוצאה לפועל להפסיק את מירוץ תקופת ההתיישנות".

            משמע, הליכי הוצאה לפועל לשם מימושו של משכון, אינם עוצרים את מירוץ ההתיישנות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ