אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 601/98

החלטה בתיק א 601/98

תאריך פרסום : 13/11/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי נצרת
601-98
21/08/2006
בפני השופט:
הנשיא מנחם בן-דוד

- נגד -
התובע:
שלמה אמסלם
הנתבע:
1. דותן קנדרו
2. "קרנית" קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים

החלטה

בתאריך 19/9/92 בשעות אחר הצהריים נסעו התובע, שלמה אמסלם, והנתבע, דותן קנדרו, במכונית פרטית בעיבורה של נצרת עילית. בהיותם בדרך ראשית, סמוך לאזור התעשיה, סטתה לפתע המכונית והתנגשה בצלע ההר. שניהם נפצעו.

בתובענה הנוכחית מבקש התובע פיצוי בגין נזקיו. הנתבע הוא שנהג במכונית אלא שהוא הינו יליד ספטמבר 1977 כך שבעת התאונה היה כבן 15 שנה בלבד. ברי שהנתבע נהג במכונית מבלי שהיה בידו רשיון נהיגה המתיר לו לעשות כן וממילא נהיגתו במכונית לא היתה מבוטחת.

את תביעתו כאן היפנה איפוא התובע כנגד קרנית וזאת בגדרו של סעיף 12(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן יקרא חוק זה לשם הקיצור "חוק הפיצויים").

כאן המקום לציין כי גם התובע היה קטין ביום התאונה אם כי מבוגר מעט מהנתבע. הוא יליד שנת 1975 והיה איפוא במועד התאונה כבן 17 שנה.

המכונית בה נסעו השניים שייכת היתה למר אהרן פרץ (להלן ייקרא "פרץ") שהינו אחיינה של אם הנתבע. מכונית זו תיקרא להלן: "המכונית".

קרנית ביקשה להדוף את הדרישה לשאת בתשלום פיצויים לתובע מתוך טענתה ועמדתה כי השניים נסעו במכוניתו של פרץ כאשר הנתבע נוהג בה תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) התשכ"ד-1964, והתובע יודע על כך, שאז ובגדרו של סעיף 7 (2) לחוק הפיצויים הוא אינו זכאי לפיצויים על פי החוק האמור. התובע למותר להוסיף כופר בטענות אלה.

בד בבד עם בקשתה לדחות התביעה כנגדה צירפה קרנית לכתב הגנתה הודעה לשלושה צדדים שלישיים מהם ביקשה שיפוי למקרה ויקבע, חרף טענתה דלעיל, כי עליה לשאת בנזקי התובע. השלושה הם, הנתבע עצמו, אמו ופרץ. קרנית מבקשת לחייבם לפי ההוראות שבסעיפי משנה (2) ו-(3) לסעיף 9 (א) לחוק הפיצויים.

נתבע מס' 1 נתבע כמי שנהג במכונית ללא ביטוח ופרץ נתבע כמי שהתיר, כבעלים, לנתבע לנהוג במכונית ביודעו כי נהיגתו אינה מבוטחת כנגד החבות הנדונה כאן. טענה דומה מופנית כלפי אמו של הנתבע, כנגדה נטען כי היתה "כמי שהחזיקה ברכב והתירה השימוש בו".

שלושת צדדי ג' הנ"ל ביקשו לדחות ההודעה מעל פניהם.

במהלך קדם המשפט שהתנהל כאן הוסכם, על דעת כל בעלי הדין, כי בראשונה תידון ותוכרע שאלת החבות.

במסגרת זו הביאו בעלי הדין את ראיותיהם ולאחר מכן הוגשו סיכומיהם ועתה עלי להכריע הדין.

עיקר ראיותיהם של בעלי הדין מבוססות על עדויותיהם הם כשחלק מהם הסתייע גם בעדים מטעמם כאשר עדויותיהם של האחרונים היו בעיקר נסיבתיות.  

נציין באופן כללי כי גירסתו של התובע היתה כי בינו לבין הנתבע היתה היכרות קצרה שבמהלכה הוא התלווה אל הנתבע בנסיעתו במכונית מבלי שהוא, התובע, ידע אל נכון את גילו האמיתי של הנתבע וסבר כי הוא מבוגר מגילו הביולוגי ואף סבר לתומו כי הוא מצויד ברישיון נהיגה ובהיתר לנהוג במכונית מאת בעליה.

הנתבע מאידך הציג את הגירסה לפיה בינו לבין התובע שררו באותה עת יחסי חברות הדוקים והתובע ידע לאשורו את גילו האמיתי וגם כי אינו מורשה לנהוג וכי שניהם יחד נטלו את המכונית מ-פרץ, בלא רשותו וללא ידיעתו של האחרון. קרנית התייצבה מאחורי גירסתו של הנתבע וביקשה לאמצה כאשר לחילופין היא ביקשה לחייב את צדדי ג' לשפותה ככל שתחוייב. פרץ ואמו של הנתבע ביקשו להדוף ההודעה שהופנתה אליהם כשגירסתם הינה כאמור כי הנתבע נטל המכונית ללא ידיעתם וללא רשותם, לא של פרץ ולא של דודתו, אמו של הנתבע.

המחלוקת העובדתית בין בעלי הדין מתמקדת איפוא סביב השאלה האם נטל הנתבע את המכונית ללא רשותו של פרץ ואם נכון הדבר האם התובע היה מודע לכך וידע זאת.

משאני בא לקבוע את ממצאי במחלוקת העובדתית שנטושה בין בעלי הדין אני מבקש לציין, כבר בראשית הדברים, כי העדים שהעידו בפני ובעיקר אמורים הדברים ב"שחקנים הראשיים", קרי התובע, הנתבע, פרץ ואמו של הנתבע, השאירו בעיני רושם בלתי אמין, בחלקים חשובים של דבריהם. על פי התרשמותי כל אחד מאלה התייצב על דוכן העדים לא מתוך מגמה וכוונה לספר את האמת כפי שידועה או זכורה לו אלא את אותה גירסה, לעיתים מלאכותית, שהוא בחר להציג באשר נתפסה על ידו כמשרתת את עניינו. אם בחרתי לבכר גרסה אחת על פני רעותה, כפי שעשיתי בסופו של יום, היה זה בעיקר בשל כך שמצאתי לה תימוכין בחומר הראיות האובייקטיבי, ככל שכזה הוגש לי ובהגיון הדברים וניסיון החיים. התובע, בהיותו  מודע לכך שידיעתו את הנתונים והעובדות הרלבנטיים, היא שעומדת כאן למבחן, ניסה להרחיק עצמו ככל האפשר מהנתבע ומהיכרות הדוקה עימו עד שתיאר קשר רופף ומזדמן בלבד עימו וכל זאת בניסיון להרחיק עצמו מידיעתו את גילו האמיתי של התובע, מעובדת היותו חסר רישיון נהיגה ואף ניסה לתאר ההוויה כי סבר בתום לב שהנתבע נהג ברכב כמנהג בעלים. הנתבע מאידך, ברצונו לנכות את אימו ודודו (פרץ), בחר לתאר  את ההוויה הבאה. על פי גרסתו בינו לבין התובע נוצרה היכרות עמוקה במהלך חופשת הקיץ שקדמה לתאונה. על פי גרסה זו אמו מכרה זמן קצר לפני התאונה את מכוניתה הפרטית אך כיוון שעבדה מחוץ לביתה נזקקה מעת לעת לכלי רכב. מאחר ואחיינה, פרץ, גר בקרבת מקום ולא היה זקוק דרך קבע למכונית, הוא מסר את אחד ממפתחותיה לאם אשר הייתה רשאית להשתמש בה כל אימת שנזקקה לה. הנתבע טען כי אמו החביאה בביתם את המפתח אך הוא, הנתבע, ידע על מקום  שכינתו. לטענתו של הנתבע היה זה התובע-חברו באותם ימים, אשר פיתה אותו ליטול המפתח ואחר כך את המכונית ולהסיע את התובע באמצעותה אל חברתו, עירית יעקובי, נסיעה שבמהלכה ארעה התאונה.  לטענתו הם סיפרו לפרץ כי בדעתם לשטוף את מכוניתו ובאמתלה זו נטל את השימוש בה וכל זאת כאמור מבלי לשתף את פרץ בתוכניותיו ומבלי לומר לו כי בדעתם להשתמש במכונית. על פי גרסה זו גם אמו לא ידעה שהוא נטל את מפתח המכונית וממילא לא ידעה כי בדעתו לעשות בה שימוש.

כפי שכבר אמרתי לעיל גירסתם של השניים נתפסת על ידי כמלאכותית ובלתי אמינה. אשר לזו של התובע. על פי עדויות חבריהם, שהובאו לעדות מטעם ההגנה, עולה התמונה כי התובע והנתבע בילו ביחד ימים רבים במהלך החופש הגדול שקדם לתאונה וגם לאחר שהחלה שנת הלימודים. בין השניים שררה חברות עמוקה והם הירבו לבלות יחד. אין לי כל ספק כי השניים, חרף הבדל הגילים ביניהם, התוודעו אחד אל השני וידעו האחד את גילו של השני ואין לי כל ספק כי התובע ידע גם ידע את העובדה שלנתבע אין עדיין רשיון נהיגה. באותה עת התובע עצמו למד נהיגה והנתבע התלווה אליו. נסיון החיים מלמד שנושא זה, של לימוד תורת הנהיגה, קרוב לליבם של בני הנוער ואין לי כל ספק, לאור מכלול הראיות והנסיבות, כי התובע ידע גם ידע שלנתבע אין עדיין רשיון נהיגה. העובדה שהנתבע הגיע כשהוא נוהג במכונית לביתו של התובע על מנת להסיעו לחברתו, גם היא מצביעה על כך שבין השניים שררה אותה עת חברות הדוקה.

אשר לגירסתו של הנתבע. גם גירסה זו, כפי שהוצגה בין כתלי בית המשפט, נתפסת על ידי כגירסה מלאכותית שנועדה לגונן על קרובי משפחתו, בעיקר פרץ. הנתבע שדבק בגירסה כי בינו לתובע שררו אותה עת יחסי חברות, טענה שאכן מקובלת עלי, טוען כי היה זה התובע שהדריך אותו כיצד לנהוג ובעצתו הוא לקח ללא רשות את מפתחות המכונית ובהדרכתו של התובע, למד כיצד לנהוג בה.

אשר לארוע התאונה. הנתבע מספר בתצהיר עדותו הראשית כי באותו היום, שחל בשבת, שכנע אותו התובע לקחת את רכבו של פרץ, ללא הסכמתו, ולהסיע אותו לחברתו. התובע, כך הנתבע, אף יעץ להציע לדודו כי ישטפו את המכונית ואז, כשלא ישים לב, "יקחו" את המכונית ויסעו לבית החברה. הנתבע ממשיך ומספר כי הוא נענה להצעה וכך הם שטפו המכונית. לאחר מכן קבעו כי התובע ילך לביתו והוא, הנתבע, יאסוף אותו מביתו מאוחר יותר. כחצי שעה לאחר מכן, הוא, הגיע נוהג במכונית לביתו של התובע. הנתבע צפר לו והתובע ירד אליו. מכאן המשיכו לבית החברה ובדרך ארעה התאונה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ