אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 590/05

החלטה בתיק א 590/05

תאריך פרסום : 25/08/2009 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי נצרת
590-05
26/02/2008
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
שלומי אוחיון
הנתבע:
1. קיבוץ להבות הבשן
2. עיריית קריית שמונה

החלטה

כללי

1.         התובע (1975) שיחק, בשעתו, בקבוצת הכדורגל הפועל עירוני קריית שמונה. הוא נפצע, לטענתו, בברך שמאל בשני משחקי אימון של הקבוצה (בשנים 1999 ו-2000). הפציעה האחת ארעה במגרש הכדורגל של הנתבע 1 ('הנתבע'), והאחרת - במגרש הכדורגל של הנתבעת 2 ('הנתבעת'). את האחריות לפציעותיו הוא מבקש להטיל על הנתבעים, על שום תנאים גרועים ששררו במשטח שבמגרשי הכדורגל הללו. את הקבוצה בה הוא שיחק אין הוא תובע, הואיל וזו אינה קיימת עוד. הנתבעים מתכחשים לאירועי התאונה, ומכל מקום לאחריותם לפציעתו של התובע.

2.         זוהי, בתמצית, המחלוקת שנפלה בין בעלי הדין. הדיון בה הופרד, על מנת שתחילה תוכרע שאלת אחריותם של הנתבעים לפציעתו של התובע, ובשלב הבא ייפסק הפיצוי על נזקיו.

תיאור הפציעות בכתב התביעה

3.         כאמור, בשנים 1999-2000 שיחק התובע, בשכר, בקבוצת הכדורגל הפועל עירוני קריית שמונה, בהיותה בליגה א', הליגה השלישית אותה עת. ביום 21.9.1999 נתקיים משחק אימון בין קבוצתו של התובע לבין עירוני מעלות, במגרש הכדורגל שבשטח הקיבוץ-הנתבע. כעולה מכתב התביעה,'במהלך המשחק... לאחר שהשוער החזיר כדור למגן שמאלי, ביצע התובע שינוי כיוון ולפתע חדרה רגלו השמאלית לבור במגרש, הרגל הסתובבה וכתוצאה מכך התובע נפל ונפגע בברכו השמאלית'. הוא טופל במקום בידי מעסה הקבוצה, ויומיים אחר כך פנה לקופת חולים, שם אובחנה אצלו חבלה סיבובית בברך שמאל. כחודשיים אחר כך הוא עבר ניתוח ארטרוסקופיה, שם נמצא אצל התובע קרע חלקי של הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל. הוא הופנה לטיפול פיזיותראפי, לחיזוק הברך.

4.         כחמישה חדשים אחר כך, ביום 13.2.2000, נטל התובע חלק באימון של קבוצתו, שנתקיים במגרש הכדורגל של הנתבעת. בכתב התביעה נאמר, כי '... בשל חוסר היציבות והחולשה של הברך עקב פגיעתו בתאונה ובשל תנאי המגרש הלקויים, נפל התובע במהלך אימון שהתקיים במגרש הכדורגל בקריית שמונה ונפגע בשנית בברכו השמאלית'. מכאן ואילך הוחמר מצבה של הברך, ובדיקה העלתה את דבר קיומו של קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית, וקרעים במיניסקוס הלטרלי והמדיאלי. כתוצאה מכך נאלץ התובע, סופו של דבר, לפרוש מפעילות ספורטיבית, ודאי מעיסוקו ככדורגלן. רופא מטעמו חיווה את דעתו, בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה, כי התובע נותר עם נכות בשיעור של 19% (10% בגין הפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית וחוסר היציבות הקדמית, ו-10% בגין הפגיעה במיניסקוס הלטרלי והמדיאלי).

5.         במאמר מוסגר אציין, כי הדברים המובאים מעלה אודות הפציעה, אופייה, הטיפול הרפואי, הנכות הרפואית וכיו"ב, מובאים מתוך כתב התביעה. הם טרם נתבררו במשפט, בשל הפרדת הדיון, כאמור מעלה. הבאתם באה לשם שלמות התמונה.

הפציעה הראשונה

6.         אילו הם, איפוא, האירועים, בגינם תבע התובע את הנתבעים, בשל רמת ירודה של משטחי המגרשים, שלטענתו הביאה לפציעתו. על מנת להוכיח את עמדתו זו הוא העיד בעצמו, והביא עדים לתמיכה בעמדתו, בהם שחקנים ששיחקו עמו אותה עת, מאמנים, אנשי הקבוצה, ומומחה לבטיחות.

7.         ככל שצריכים הדברים לאירוע הראשון אומר, כי השתכנעתי מן העדויות, כי התובע אכן נפגע במהלך משחק הכדורגל, שנתקיים במגרש שבשטחו של הקיבוץ-הנתבע. השתכנעתי גם, כי משטח המגרש היה ברמה ירודה, וכלל קרחות דשא ומהמורות. ועוד אקדים ואומר, כי סופו של יום הגעתי לכלל דיעה, כי הנתבע אחראי, ברשלנותו, לפציעתו של התובע באירוע הראשון.

8.         אילו הן מסקנותיי ביחס לאירוע הראשון, בתמצית. מסקנתי בדבר עצם קרות אירוע הפציעה ביום 21.9.1999 במסגרת אותו משחק אימון שנזכר מעלה נשענת, לבד מעדותו של התובע, על עדויותיהם של מי שנכחו במגרש בעת המשחק, ולפחות ביחס לחלקם מצאתי את העדויות אמינות (כגון עדותו של עד התביעה סילאס ליביליה). הוא הדין ביחס למצבו של משטח המגרש, שאף שאינני מקבל את הגוזמא שאפיינה את עדויותיהם של מקצת עדי התביעה ביחס אליו, שהיו שתיארוהו במצב נורא באיום (כגון המאמן אדרי, שחרף תיאורו את המגרש כ'קטסטרופה' לפי לשונו, נתן לשחקניו לשחק במגרש), הרי שעדויות רבות, ובהן כאלו שהיו נאמנות עליי (שוב - עדותו של מר ליביליה, כמו גם עדותו של עד ההגנה מטעם הקיבוץ-הנתבע, מר זאב סטולרו, שמאשר מפיו, כי היו בורות במגרש, אך לא רבים), תיארוהו כמשטח עם קרחות רבות בדשא, ומהמורות פזורות בו במקומות שונים.

9.         העובדה שהתובע נפגע במגרש של הנתבע במועד האמור, כמו גם מצבו הבלתי תקין של משטח המגרש, הוכחו, איפוא. עם זאת לא עלה בידי התובע להוכיח כיצד הוא נפגע. בעניין זה באו מפי התובע ועדיו גירסאות שונות להפליא, שסתרו אלו את אלו סתירות שבמהות. הגירסאות נשתנו זו מזו ביחס למיקומו של התובע על המגרש בעת שנפגע, מה היה מהלך המשחק בעת הפגיעה, היכן היה הכדור בעת הפגיעה, ועוד כיו"ב. סתירות אלו ניתן היה להסבירן בהיחלשות הזיכרון בעקבות חלוף הזמן הרב בין האירוע לבין מועד מתן העדות. אלא שהעדים העידו, דרך כלל, בביטחון רב כיצד ארע האירוע, ונתנו פרטים רבים להתרחשות, ונראה כי הם עשו כן על מנת לסייע לתובע בתביעתו, ובמיוחד לדרך בה נפגע, כשהם מעידים, כולם, כי ראו את רגלו נכנסת לתוך בור ומסתובבת. לעדויות אלו אינני מאמין. אינני מאמין, כי מי מהעדים ראה בור, שלתוכו נכנסה רגלו של התובע, ונתפסה. כל העדויות כיוונו, כאמור, לכך, שהאירוע ארע בגלל בור כלשהו במשטח, על מנת לבסס את תביעת התובע, ואת אחריותו של הנתבע בשל קיומן של מהמורות במשטח.

10.        עם זאת נהיר בעיניי, והדבר נתבסס מתוך כלל מסכת העדויות, כי התובע לא נפגע בשל מגע (אלים או אחר) עם מי מן השחקנים במגרש, יהיו אלה שחקני הקבוצה שלו, או שחקני הקבוצה היריבה.

11.        קבוצת הנתונים הצריכה לעניין, כפי שהיא מתקבלת עד כה, היא זו: משטח הכדורגל כלל קרחות דשא רבות, ומהמורות. במהלך המשחק, ובלי שמי מן השחקנים פוגע בו או גורם בדרך כלשהי להפלתו, נופל התובע ארצה. בהמשך מסתבר, כי הוא סובב את ברך שמאל, סיבוב שהביא לקריעה חלקית של הרצועות הצולבות.

12.        ומהי המסקנה המתבקשת מכל אלה? הנתבע מבקש לשכנע, כי מתוך כך שלא עלה בידי התובע להוכיח כיצד נפצע, שומה עלינו להסיק, כי הוא לא הוכיח, כי הוא נפגע כתוצאה מקיומן של מהמורות במגרש. למסקנה זו אינני יכול להסכים, גם אם לא אעביר את הנטל לנתבע להוכיח כי לא התרשל (כפי שמבקשני לעשות התובע). אזכיר, כי במשפט אזרחי עסקינן, ובכגון זה אין לו, לתובע, כי אם לשכנע בתביעתו לפי מאזן ההסתברויות. מלאכת הערכתו של מאזן ההסתברויות משמעה, במקרה שלפנינו, השוואה בין ההסתברות לסיבוב הברך כתוצאה מתפיסת הרגל במהמורה כלשהי שבמשטח, לבין ההסתברות לסיבוב הברך בלי כל קשר למהמורה. ואכן, סיבוב הברך עשוי להתרחש גם בלא קיומן של מהמורות או קרחות, משמע גם על משטח דשא ישר וחלק להפליא, בגלל תנועה סיבובית חדה של השחקן, כשהבליטות שבסוליית נעל הכדורגל ('פקקים' לפי אחד מכינוייהן) נתפסות במשטח הדשא, ובכך לגרום לפציעה מן הסוג בו עסקינן. אלא שלטעמי - ההסתברות לכך נמוכה עשרת מונים מן ההסתברות לסיבוב הברך במשטח ובו מהמורות וקרחות בדשא. כיוון שכך אוכל לומר, כי התובע הוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, כי סיבוב הברך שלו נבע משום קיומן של קרחות בדשא או מהמורות, ואלה נמצאו לרוב במשטח המדובר.

13.        לאחר שקבעתי את הוכחתו של מנגנון הפציעה, אני בא לשאלת האחריות, ואותה ביקש התובע לבסס על רשלנותו של הנתבע, ולטעמי רשלנות זו הוכחה. בכגון דא על התובע להוכיח, תחילה, את דבר קיומה של חובת זהירות מושגית, וכזו קיימת בענייננו, בשל יחסי 'הקרבה' או 'השכנות' בין בעליו של מגרש כדורגל, לבין מי שעושים שימוש במגרש, ודאי בהרשאה של בעל המגרש, ודומה שהדברים ברורים ואין לי להרחיב בהם. אחר כך על התובע לשכנע בהפרתה של חובת זהירות קונקרטית, וגם בכך השתכנעתי. אכן, חשוב בעניין זה לומר, כי אנו מדברים על תאונת ספורט, שאינה נדירה בתחום הכדורגל, והיא עשויה להתרחש גם כאשר המגרש תקין לחלוטין. אלא שמשטח לקוי דוגמת המגרש בו עסקינן עשוי להגדיל מאוד את האפשרות להתרחשותה של התאונה. בכך כשל הנתבע. כמי שמסר, בתמורה, את מגרש הכדורגל שלו לשימושן של קבוצות כדורגל, היה עליו לדאוג לרמה נאותה של המשטח. הוא לא עשה כן, ובכך הגדיל את הסיכון לפציעה, סיכון שבמקרה של התובע התממש. בכך הוא התרשל.

14.        בשולי הדברים ביקשתי לדחות את טענת הנתבע, כאילו עניין לנו בהסתכנות מרצון של התובע, שבכך ששיחק כדורגל - הסכים ליטול על עצמו סיכון, ולכן אין לו להלין כי אם על עצמו. ואמנם, במשחק הכדורגל טמונות סכנות רבות לבריאותו של השחקן, ויש לראותו כמי שנוטל אותן על עצמו. אלא שאין לראותו כמי שמסכים לכך, שעל הסכנות הרגילות, הנובעות מאופיו של המשחק, יתוספו סכנות אחרות, הנובעות ממצב לקוי של המשטח וכד'.

15.        סופה של סוגיה, הנני רואה בנתבע אחראי ברשלנותו לפציעת התובע, שסובב את ברך שמאל במשחק אימון שהתקיים ביום 21.9.1999 במגרש הכדורגל של הקיבוץ-הנתבע. מכאן אחריותו לפיצוי התובע על נזקיו.

הפציעה השניה

16.        לגירסת התובע, ביום 13.2.2000, משמע כחמישה חדשים לאחר פציעתו הראשונה, ולאחר שעבר טיפולים פיזיותראפיים מתאימים, הוא ביקש לחזור לאימוני קבוצתו. באותו יום התקיים משחק אימון פנימי בקבוצה, במגרש הכדורגל העירוני של הנתבעת. התובע מסר למאמן הקבוצה, כי הוא כשיר לשחק, לפי שאישרו באוזניו אנשי הרפואה. ואמנם, בשלב כלשהו הוא השתלב במשחק האימון, אלא שבחלוף זמן לא רב הוא צנח ארצה. בעדותו תיאר התובע, כי הוא ניתר, ובנחיתתו ארצה נכנסה רגלו אל תוך בור, מתוך הרבים שהיו במגרש, והסתובבה, דבר שהביא לסיבוב הברך, ולהחמרה בפציעתו הראשונה, ולרצועות הצולבות נגרם עתה קרע מלא.

17.        וגם כאן, כמו ביחס לאירוע הראשון, הוכח בפניי, כי התובע נפגע ביום 13.2.2000 במהלך משחק אימון פנימי שנתקיים במגרש של הנתבעת, כך העידו עדים שונים, ובהם כאלה שנתתי בעדותם אמון (כגון עדותו של מר רוברט פלר, חבר הנהלת הקבוצה בשעתו). גם כאן, כבאירוע הראשון, השתכנעתי, כי משטח המגרש היה במצב ירוד מאוד, שכלל מהמורות (שמולאו טוף) וקרחות בדשא (ראו שוב עדותו של מר פלר). גם ביחס לאירוע הפציעה השני, אף יותר מאשר ביחס לאירוע הראשון, אין בידי לומר, מתוך העדויות שנשמעו בפניי, כיצד נפגע התובע, ואם פציעתו באה משום קיומו של בור כלשהו. לבד מעדותו של התובע בעניין זה לא באה כל תמיכה בעדויות. עדי הראיה לא ראו את האופן בו הוא נפגע, כי אם ראו אותו צונח ארצה בזעקת כאב. אעיר עוד, כי בכתב תביעתו לא בא זכר לאותו ניתור או קפיצה שקדמה לנפילה אל תוך הבור. הבור כלל לא נזכר בכתב התביעה. זכרו של מצב המגרש כסיבה לתאונה לא בא גם במסמכים רפואיים ואחרים שקדמו להגשת התביעה. כל אלה הביאוני לכלל מסקנה, כי אופן התרחשות האירוע לא הוכח.

18.        עם זאת, וחרף הדמיון בנתונים אלה שבין שני האירועים, באתי, ביחס לאירוע השני, לכלל מסקנה שונה מכפי שזו אליה הגעתי ביחס לאירוע הראשון. המסקנה בדבר הקשר שבין מצבו הגרוע של המגרש לבין הפציעה התבקשה, באירוע הראשון, משום ההסתברות הגבוהה יותר לגרימת הפציעה בגלל מצב המשטח, מאשר ההסתברות לגרימת הפציעה מטעמים אחרים. לא כך הוא כאן. באירוע השני אנו נמצאים זמן לא רב יחסית מן האירוע הראשון, משמע כחמישה חדשים בלבד. עובדה זו היא בעלת חשיבות, משום שהפציעה הראשונה, שגרמה לקרע חלקי ברצועות, הביאה לחוסר יציבות של התובע (על כך הוא מעיד בעצמו, בתיאור האירוע השני בכתב התביעה), לרגישות יתר של הברך, וכך הגדילה את ההסתברות לסיבובה. סיבוב שכזה עשוי עתה לקרות ביתר קלות, גם בלא קיומו של מכשול, כגון מהמורה או קרחת בדשא. וכך אמנם נוכחנו לראות, כי התובע, שבמהלך התקופה שבין שני האירועים התאמן (מחוץ לאימוני הקבוצה) על מנת לשמור על כושר ולחזק את הברך, סובב את הברך ביום 9.1.2000 (תעודת חדר מיון, נ/2). התובע הסביר, כי סובב הברך במהלך ריצה באותו יום. אין הוא קושר את הסיבוב לקיומו של מכשול כלשהו. מכל מקום, לפי הבנתי, לאחר הפציעה הראשונה - סיבוב הברך בשניה ובשלישית (ומסתבר גם ברביעית, בחודש נובמבר 2000) היה אירוע מסתבר ביותר, גם בלי קיומו של מכשול כלשהו על משטח הדשא.

19.        דברים אלה מביאים לידי כך שאין בידי לומר, כי התובע הוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, קשר סיבתי בין מצב גרוע של המשטח לבין סיבוב הברך. על כן דין תביעתו נגד הנתבעת להידחות.

סיכום

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ