אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 56201/04

החלטה בתיק א 56201/04

תאריך פרסום : 17/11/2008 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
56201-04,168337-05
09/11/2005
בפני השופט:
מארק - הורנצ'יק דליה

- נגד -
התובע:
עירית בת ים
הנתבע:
שירותי בריאות כללית
החלטה

1.     בקשה זו הינה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות.

2.     עניינה של התביעה העיקרית הינה השבה של אגרת פינוי אשפה אשר שולמה על ידי המשיבה למבקשת. טענתה של המשיבה בכתב התביעה הינה כי מדובר בארנונה מוסווית אשר אין לגבות ממנה בהיותה פטורה מתשלום  ארנונה כללית ו/או מיסי עירייה למינם.

3.     לטענת המבקשת הסמכות לדון בעניין הנדון כאן נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ועל כן יש לסלק את התביעה על הסף. טענה חלופית בפיה הינה כי ההליך הנכון לתקיפת חיובי ארנונה הוא ערר וערעור בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה) וגם מסיבה זו יש לסלק את התביעה על הסף.

4.     בנוסף, טוענת המבקשת כי התביעה ככל שמתייחסת לשנים 1996 ו-8/1997 דינה התיישנות היות והוגשה ב- 19.8.04.

5.     לטענת המשיבה מהות ועילת התביעה הינה השבת אגרה בלתי חוקית. הטענות כנגד העירייה הינן כלפי רשלנות ומחדל במעשה הגבייה והטעית נישום.

המשיבה טוענת כי התביעה הינה להשבת אגרה בלתי חוקית שנגבתה לפי חוק עזר שהתקינה מועצת העירייה ואין המדובר בארנונה כמשמעה בפקודת העיריות. בנוסף טוענת המשיבה כי לועדת הערר יש סמכות להורות על השבה של סכום ששולם ביתר, אך סמכות זו צריכה להצטמצם לסוגיות וטענות אריתמטיות פשוטות ולא כך הדבר במקרה דנן.

6.     המשיבה מציינת כי עניין התביעה דכאן הינה חוקיות המיסוי והשבה של כספים שגברתה רשות שלא כדין, ואין לחסום תביעה שכזו בהפניה בלתי אפשרית לועדת הערר.

7.     לעניין ההתיישנות טוענת המשיבה כי מנין תקופת ההתיישנות מתחיל ממועד התשלום בפועל לרשות ולא ממועד החיוב וכי הוגשו עררים בשנים 2000 ואילך שטרם נידונו ועל כן מנין התקופה מתחיל בשנת 2000 ועד לשנת 1994. בנוסף טוענת המשיבה כי עניין התיישנות הינו במחלוקת עובדתית שראויה להתברר במסגרת הדיון עצמו.

דיון

8.     שאלת סמכות עניינית נדונה רבות בפסיקה ונודעו לה גישות שונות. גישה אחת גורסת כי יש לבחון את הסמכות העניינית על פי הסעד ועל פי מבחן זה בלבד, כך שזהו המבחן הכללי והקובע, ואילו גרסה שונה היא זו הגורסת כי סמכות השיפוט הייחודית הנתונה לבימ"ש לעניינים מנהליים דוחה את מבחן הסעד ואין טעם להחילו.

9.     דומה כי בכל העניינים הנדונו בפסיקה ולגביהן התעוררה שאלת הסמכות העניינית קיימת דואליות וסממנים של עניינים אזרחיים כמו גם של עניינים מנהליים.  שכן בתביעה כספית שעילתה השבת כספים שנגבו ביתר, אין סמכות לבימ"ש לעניינים מנהליים ואילו בתביעה לסעד הצהרתי בדבר חוקיות התנהלות העירייה, אזי אין סמכות לבית משפט אזרחי לדון בתביעה.

10. הלכה אחרונה אשר יצאה מבימ"ש עליון הינה בבר"ע 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר (תק-על 2004(4), 3246) לפיה פעולות מנהליות אשר בוצעו על ידי רשות מקומית לאחר הפעלת שיקול דעת כמו גם פעולות שבוצעו ללא הפעלת שיקול דעת יהוו "החלטה של רשות מקומית" והסמכות העניינית לדון בהשגות ביחס לפעולות אלה תהא לבימ"ש לעניינים מנהליים.

הלכה זו אומצה במספר פס"ד בינם גם ת"א (פ"ת) 6949/03 אשדר חברה לבניה בע"מ נ' המועצה המקומית אלעד -  בו מציין כב' השופט סגן הנשיא אהרון גולדס  כי גם תביעה בגין היטלי פיתוח שונים צריכה להתברר בבית משפט לעניינים מנהליים, נימוקו הוא: "לדעתי, כשם שההבחנה המלאכותית לעניין פעולות מנהליות שבוצעו ע"י רשות מקומית, תוך הפעלת שיקול דעת לבין כאלה שנעשו ללא שיקול דעת נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון תוך קביעה שעניינים אלה יתבררו כולם בביהמ"ש לעניינים מנהליים בין היתר מטעמים מעשיים, סבור אני, כי כך גם כאשר עסקינן בתביעה להשבת כספים אשר שולמו בגין היטלי פיתוח שונים, מקומה בביהמ"ש לעניינים מנהליים. שכן, יכול וסוגיה זהה תובא בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים ע"י תובע שטרם שילם ואז ברור כי הסמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים ואין על כך מחלוקת ואילו עניינו של תובע ששילם כבר יובא בפני ביהמ"ש האזרחי."

11. הלכה נוספת אשר ניתנה לאחרונה הינה ברע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (טרם פורסם) בו כב' השופט אליקים רובינשטיין מציין כי מדובר בתובענה כספית אשר ההחלטה המינהלית נבחנת אגבית לה ועל כן מצוי העניין בסמכות בתיהמ"ש האזרחיים. השופט רובינשטיין מבחין מקרה זה ממקרה בו ההחלטה המינהלית נתקפת ישירות. לדידו כאשר עסקינן בסעד כספי הלכת רע"א 483/88 שרירה וקיימת והמבחן היחיד הקובע הוא מבחן הסעד.

להלן אביא את הלכת רע"א 483/88 כלשונה:

"כאשר מוגשת תובענה כספית נקבעת הסמכות לפי הסכום תהא אשר תהא העילה ואין נפקא מינא אם נשוא הסכסוך נוגע לענין שהיה מצוי בסמכותו היחודית של בית משפט אחר אילו נתבע בגינו סעד המתייחס במישרין לאותו ענין: ע"א 294/65 פד"י יט(107; וכידוע לא קבל בית משפט זה, לענין הסמכות הענינית, את מבחן זהות השאלה שבמחלוקת וקבע שהמבחן היחיד הקובע לענין זה הוא מבחן הסעד: ע"א 510/82 פדי לז(3) 1.  זהו הדין מקום שבו נתבע סכום כסף בעילה של שימוש או חזקה במקרקעין: ע"א 89/63 פד"י יז 1471 - ואין נפקא מינא לדינא אם עילתה של התובענה נולדה בתחום המשפט המינהלי, שגם במקרה כזה אין מדובר אלא ב"תביעה אזרחית" שהסמכות לדון בה נקבעת לפי סכום התביעה, ומי שתובע כסף אין לומר עליו שתביעתו היא "כיסוי" לדבר אחר. אכן כבר נפסק שאפילו אם נולדה תביעתו הכספית של פלוני בתחום המשפט המינהלי נתונה הסמכות לדון בה לבתי המשפט האזרחיים במקביל לסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק: בג"צ 688/81 פד"י לו(85 (4); לפיכך אילו הגישה המבקשת את תביעתה על דרך של עתירה לבג"צ קרוב לודאי שהיתה נדחית בגלל מציאותו של סעד חלופי: ע"א 184/56 פד"י יח(3) .85"

(רע"א 483/88 - מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל אגף . פ"ד מד(3), 812 ,עמ' 815-816 ( .

12. נדמה כי הפתרון לבעיה מצוי בכתבי הטענות, לפיהם ניתן ללמוד האם עיקר ומהות התביעה הינה להשבה כספית ובמסגרת זו נדרשת הכרעה בשאלות מהתחום המנהלי. או שמא מהות ועיקר התביעה נסמך על שאלת אי החוקיות  ובמקרה זה ניתן יהא לומר כפי שנפסק כבר בעבר כי שאלת ההשבה היא אך הפן הנוסף ופועל יוצא של סעד הצהרתי בדבר אי חוקיות.

13. בכתב התביעה המשיבה מתארת את ההלכה המשפטית הקובעת לעניין אי חוקיות גביית "אגרת אשפה" וטוענת כי המבקשת נהגה עימה שלא כדין בחוסר תום לב בהמשיכה לגבות כספים שלא כדין לטענתה "תוך פירוש מעוות של פסק הדין ושל תקנות הארנונה לשנת 2000 ומתוך ידיעה, כי התקנות הנ"ל לא הוארך תוקפן..." (סעיף 18 לכתב התביעה). למשיבה טענות רבות בדבר החיוב בארנונה על כך שהינו מפלה ולא שוויוני ואף סותר את תקנת הציבור.

עם זאת, טענות בדבר אי החוקיות שזורות אומנם בכתב התביעה, אך אין זוהי מהות התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ