אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 54351/05

החלטה בתיק א 54351/05

תאריך פרסום : 22/01/2008 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
54351-05,168394-04
25/09/2006
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
מגדל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד קליר
הנתבע:
בן נתן דניאל
עו"ד פייל
החלטה

רקע

בפני בקשה להורות על דחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה.

  1. המשיב היה מבוטח במועדים הרלוונטים אצל המבקשת במספר פוליסות ביטוח חיים אשר כללו, בין היתר, כיסוי למקרה של נכות מתאונה. ביום 5.10.96 אושפז המשיב עקב אוטם בשריר הלב. ביום 4.8.97 העריך ד"ר אהוד גרנדיר, מומחה לקרדיולוגיה, את נכותו הצמיתה של המשיב עקב הארוע ב- 70% על פי סעיף 2(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (נספח ד' לכתב התביעה). האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 21.8.00 (נספח ב' לכתב התביעה) לאור הכרעת בית הדין האזורי לעבודה מיום 21.6.00 (בהתאם לתשובת המבקשת). ביום 16.7.00 (כפי שעולה מתשובת המבקשת) פנתה נציגת סוכנות הביטוח בשם המשיב אל המבקשת על מנת לבדוק זכויות המשיב לאור החלטת המוסד לביטוח לאומי בהתאם לפוליסות. ביום 4.10.00 השיבה המבקשת למשיב, באמצעות הסוכנות, כי על המשיב להמציא עותק הפרוטוקול המלא של המוסד לביטוח לאומי בו נקבעו אחוזי נכות לצמיתות (נספח ב' לתגובת המשיב).
  1. ביום 3.7.01 (ולא ביום 17.4.97, כפי שצוין בטעות בתגובת המשיב לבקשה) קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי  כי למשיב נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 25% עקב האירוע. בנוסף נקבע, כי יתקיים דיון בהחלת תקנה 15 לתקנות בהסתמך על מסמכים אותם התבקש המשיב להמציא. ביום 15.8.01 פנה המשיב למבקשת, בהמשך למכתב המבקשת האמור מיום 4.10.00 וצרף את החלטת הועדה הרפואית אשר קבעה לו את אחוזי הנכות הצמיתה. במכתבו רשם כך: " מאחר והליך הבדיקה לפי סעיף 15 עלול להימשך זמן רב, ומכוון ש% הנכות הצמיתה לא ירדו מתחת ל - 25% אלא אולי יגדל, אבקש לפנים משורת הדין לקבל מכם את הסכומים המגיעים לי. כמו כן תישמר לי הזכות, היה ועל פי סעיף 15, תוגדל % הנכות, להמציא לכם המסמכים ולבקש התוספת שתיגזר מכך" (נספח א' לתגובת המשיב). המבקשת הכירה בתביעת המשיב וביום 22.11.01 שילמה למשיב תגמולי ביטוח, בהתאם ל - 25% נכות צמיתה, בסך של    431,726 ש"ח.
  1. המשיב פנה למוסד לביטוח לאומי בראשית שנת 2003 בבקשה להעלות את דרגת נכותו. ביום 13.5.04 קבעה ועדה רפואית כי יש להעלות את אחוזי נכותו ולהעמידם על 40%. המשיב פנה למבקשת בבקשה לשלם לו סכום נוסף של תגמולי ביטוח בהתאם לדרגת נכות של 40%. ביום 8.6.04 דחתה המבקשת דרישה זו (נספח ה' לכתב התביעה). ביום 5.11.05 הגיש המשיב את התובענה בתיק העיקרי. 

טענות הצדדים

  1. המבקשת, כאמור, עותרת לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה. המבקשת טוענת כי מקרה הביטוח ארע ביום 5.10.96 ולאור הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: " חוק חוזה הביטוח" ) והפסיקה בעניין, היה על המשיב להגיש תביעתו לבית המשפט בתוך שלוש שנים ממועד זה.
  1. בתגובתו טען המשיב מספר טענות. האחת, כי המבקשת יצרה מצג כלפי המשיב כי היא מסכימה להאריך את תקופת ההתיישנות ולהמתין עד לקביעה הנוספת של המוסד לביטוח לאומי. נטען בהקשר זה כי המבקשת לא החתימה את המשיב על כתב סילוק עם התשלום ומכך יש ללמוד על הסכמתה להאריך את תקופת ההתיישנות וכן יש בכך משום הודאה בזכות התובע ובצוע מקצת הזכות. נטען כי המשיב הודיע למבקשת במכתבו מיום 15.8.01 כי הוא ממתין לקביעה נוספת של המוסד לביטוח לאומי והמבקשת לא השיבה לו על כך, ומכאן הסכמתה. עוד נטען כי מלכתחילה צורפה חוות הדעת של ד"ר גרנדיר על פיה נכותו היא בשיעור של 70%, כך שהמבקשת ידעה כי נכותו של המשיב גבוהה יותר מקביעת המוסד לביטוח לאומי. נטען, לפיכך, כי העלאת טענת ההתישנות היא בחוסר תום לב. השניה, כי מרוץ ההתיישנות בן שלוש השנים נעצר עם הגשת התביעה למבקשת. השלישית, כי עילת התביעה נולדה רק במועד הקביעה האחרונה של המוסד לביטוח לאומי ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות רק ממועד זה. הרביעית, כי נעלמו מהמשיב העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מהמועד בו נודעו לו.

נדון בטענות כסדרן.

הודאה בקיום הזכות ומצג שוא

  1. הטענה הראשונה של המשיב, למעשה, מתבססת על הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"). הטענה היא, במילים אחרות, כי  המבקשת הודתה בקיום זכותו של המשיב לתשלום תגמולי ביטוח נוספים אם יקבע המוסד לביטוח לאומי דרגת נכות גבוהה יותר, בכל מועד שהוא, ללא הגבלה. תשלום תגמולי הביטוח  בהתאם לדרגת הנכות שנקבעה, ללא הסתייגות ממכתבו של המשיב וללא החתמת המשיב על כתב סילוק מהווה, על פי הטענה, בצוע מקצת הזכות ומשתיק את  המבקשת מלטעון כי התביעה התיישנה, בכל מועד שהוא.
  1. אין בידי לקבל את הטענה. סעיף 9 לחוק ההתיישנות אכן יכול ויהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. הגיונו של החריג הוא בכך שאין זה מוצדק כי עילת  התביעה תתיישן מקום שהנתבע עצמו מודה בקיום זכותו של התובע והדברים נובעים גם מחובת תום הלב המוטלת על הצדדים לחוזה הביטוח. כיוון שמדובר בחריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, הרי הנטל להוכיח התקיימות אותו חריג מוטל על הטוען להתקיימותו. על מנת להוכיח קיומו של החריג יש להראות כי הנתבע אכן הודה בזכותו של התובע. אין די בהודאה בחלק מהעובדות הנטענות אלא " לכל הפחות צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות" (ע"א 1017/91 פסח משה ואח' נ' הכפר הירוק ואח' תק-על 96(2) 243; בר"ע (ת"א) 1058/02 הפניקס הישראלי בע"מ נ' כור מתכת בע"מ  (21.8.06). זאת ועוד. " על מנת שניתן יהיה להסתמך על הוראותיו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש הסעיף כי הודאתו של הנתבע בזכותו של התובע, תיעשה בכתב או בפני בית המשפט. על מסמך ההודאה  לכלול הודאה מפורשת בקיום הזכות, וכי ניתן יהיה להסיק מהמסמך כי הנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות לצורך ביסוס הזכות. כמו כן, דרישת הכתב הינה מהותית" (ע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ושיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.6.06) וראה גם רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל , תק-על 2005 (3) 2111; ע"א (ת"א) 3553/02 עיריית הוד השרון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (11.8.05).
  1. בענייננו - המשיב אינו עומד בנטל להוכיח התקיימות החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. אין כל מסמך בכתב בו המבקשת מודה בקיום זכותו של המשיב לתשלום סכומים נוספים מעבר למה ששולם לו או בזכותו לקבל תגמולים נוספים אם המוסד לביטוח לאומי יקבע לו דרגת נכות גבוהה יותר בשלב עתידי כלשהו. אין כל הודאה כזו גם בבית המשפט, להפך. זאת ועוד יותר. המשיב מנסה להסתמך על כך שהמבקשת לא הסתייגה ממכתבו מיום 15.8.01. דא עקא, שגם במכתב זה לא הודיע המשיב כי הוא אינו מסכים עם קביעת המוסד לביטוח לאומי, כי הוא מתעתד לפנות לשינויה וכי הוא מבקש שהמבקשת תוותר על תקופת ההתיישנות ותסכים לשלם לו תגמולי ביטוח נוספים בהתאם לקביעות נוספות, אם תהיינה,  לגבי נכותו הרפואית, של המוסד לביטוח לאומי. כל שנרשם במכתב הוא כי הועדה עומדת לדון בהחלת תקנה 15 על בסיס אותה הנכות הרפואית שנקבעה לו ובהתאם להחלטתה בעניין זה הוא יפנה בבקשה נוספת למבקשת. זאת ולא יותר. גם אם המבקשת לא השיבה למכתב זה מעבר לתשלום לתגמולי הביטוח וגם אם לא החתימה את המשיב על כתב סילוק - לא ניתן ללמוד מכך שהודתה בזכותו לקבל תגמולים נוספים, ללא קשר להפעלת תקנה 15, ולא ניתן ללמוד מכך כי ויתרה על תקופת ההתיישנות  הקבועה בחוק.  איני מוצאת בכך גם כל מצג שווא, חוסר תום לב  או הטעייה. על המבקשת היה לשלם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת על פי תנאי הפוליסה והיא פעלה על פי חובתה. מעצם מילוי חובתה זו אין ללמוד על כך שויתרה על  זכויות הנתונות לה במסגרת החוק, לרבות טענת התיישנות.

המועד הקובע להפסקת מרוץ ההתיישנות

  1. כפי שנקבע בע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441 המועד הרלוונטי לעניין סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הוא הגשת התביעה לבית המשפט ולא הגשת דרישה לחברת הביטוח. רק במועד הגשת התביעה לבית המשפט נעצר מרוץ ההתיישנות בן שלוש השנים.

מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות

  1. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד בו ארע "מקרה הביטוח". בפסיקה התעוררה השאלה מהו מועד זה ככל שהוא מתייחס לביטוח נכות מתאונה ובהעדר הגדרה ברורה בפוליסה. צוינו שלושה מועדים אפשריים - מועד האירוע התאונתי עצמו, מועד התגבשות הנכות הקבועה או מועד בו קבע מומחה או המוסד לביטוח לאומי את שיעור הנכות הקבועה.
  1. ברע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ  (28.3.00) אישר בית המשפט העליון את קביעת בתי משפט השלום והמחוזי באותו העניין כי המועד הרלוונטי ממנו נמנית תקופת ההתיישנות הוא יום אירוע התאונה ולא יום החלטת המוסד לביטוח לאומי אשר קבע את הנכות הצמיתה, שהוא מועד מקרי וחסר משמעות לצורך חישוב תקופת ההתיישנות.  מאוחר יותר, בעניין אמיתי , קבע בית המשפט המחוזי בתל- אביב בדעת רוב כי גם על פי עמדת בית המשפט העליון בעניין צפריר עדיין ניתן לאמץ פרשנות על פיה המועד הרלוונטי יהא מועד התגלות והתגבשות הנכות הקבועה, כיוון שזהו מקרה הביטוח וראה ע"א (ת"א) 1105/01 אמיתי נ' סהר (8.4.03). על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, כאשר הרשות לערער ניתנה במסגרת הסדר דיוני, אך החלטה בערעור עדיין לא ניתנה (רע"א 4384/03). בהמשך לפסק דין זה ניתנו החלטות בבתי המשפט המחוזי והשלום הקובעות כי  מועד התגבשות הנכות הקבועה הוא המועד הרלוונטי לתחילת מרוץ ההתיישנות וראה למשל: ע"א (חי) 2163/04 כהן דוד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (14.11.04); ע"א (ת"א) 1504/02 שטרן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (19.3.06); בר"ע (ת"א) 1987/05 נדר נועם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (16.5.06); ע"א (ת"א) 2333/04 בי"ח קפלן נ' גריב (22.5.06); ת.א (ת"א) 14563/06 שנקמן דני נ' המגן (13.7.06). זוהי, למעשה, הגישה השלטת כיום בפסיקת בית המשפט המחוזי והשלום, לעומת מספר החלטות הקובעות, בעקבות רע"א 1395/00, כי המועד הקובע הוא מועד האירוע התאונתי: ת.א.(ת"א) 1397/00 שוסטר נ' כלל (31.5.04 );  ע"א (חי) 1768/00 כלל נ' שטרית (28.8.01) וראה עוד: ש' ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 , כרך ראשון, תשס"ה, 667 -670.  
  1. עם זאת, גם על פי הגישה אשר קובעת את מועד התגבשות הנכות הרפואית כמועד הרלוונטי לתחילת תקופת ההתיישנות, הרי שמדובר על המועד בו אדם סביר היה מגיש תביעה בגין הנזק שהתגבש באותו המועד ואין מדובר על המתנה לגיבוש מלא וסופי של הנזק, זאת בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון: " משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו...התגלות הנזק תחל את ההתיישנות אם הניזוק כאדם סביר היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו..." (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה, פ"ד לח (4) 554). 
  1. בענייננו- אף על פי הגישה הרואה את מועד התגבשות הנכות הרפואית כמועד הרלוונטי ממנו מתחילה תקופת ההתיישנות - אין בכך כדי להועיל למשיב. על פי גישת המשיב עצמו התגבשה נכותו הרפואית לכל המאוחר בשנת 1997, אז ניתנה חוות דעתו של ד"ר גרנדיר הקובעת כי נכותו הצמיתה היא בשיעור של 70%. העובדה שהמשיב ניהל הליכים שונים במסגרת המוסד לביטוח לאומי גם לאחר שנקבעה לו נכות צמיתה - אין בכך כדי להביא למסקנה כי הנכות עדיין לא התגבשה.  אף על פי הגישה המקלה ביותר עבור המשיב, אשר נדחתה בעניין צפריר , כי המועד בו ניתנה קביעת המוסד לביטוח לאומי הוא המועד הרלוונטי - הרי שגם ממועד זה חלפו יותר משלוש שנים עד שהוגשה התביעה לבית המשפט. נכות של 25% היא נכות שאינה נכות זניחה. אדם סביר היה מגיש תביעה בגינה. ממועד הארוע חלפו תשע שנים. ממועד קבלת חוות דעתו של ד"ר גרנדיר חלפו שמונה שנים. המשיב, למעשה, מבקש לקבוע מועד נוסף ורביעי לצורך תחילת תקופת ההתיישנות, מעבר לאלו שצוינו כאפשריים בפסיקה - המועד בו ניתנה החלטה נוספת של המוסד לביטוח לאומי, לאחר שכבר נקבעה על ידו בעבר נכות צמיתה. קביעת מועד שכזה תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 31 לחוק ותקופת ההתיישנות תהפוך  לגמישה, חסרת גדרות וחסרת משמעות. זו אינה כוונת המחוקק וזו אינה תכלית הוראות חוק חוזה הביטוח לעניין התיישנות. גישה מתונה מזו, כאמור, לעניין מועד קביעת הנכות לראשונה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כבר נדחתה בעניין צפריר , כאשר נקבע כי למועד המקרי של קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אין כל משמעות לעניין תקופת ההתיישנות. ואם לגבי הקביעה הראשונה של המוסד לביטוח לאומי נקבע כך - קל וחומר לעניין קביעות נוספות מאוחרות יותר.

התיישנות שלא מדעת

  1. המשיב טוען כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה. המשיב לא פרט את הבסיס לטענה זו אשר נסמכת, למיטב הבנתי, על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לא למקרה כזה נועדו הוראות סעיף 8 לחוק. בענייננו - המשיב עצמו טוען, כאמור, כי הוא ידע מראשית הדרך כי נכותו היא בשיעור גבוה יותר מזה שקבע לו המוסד לביטוח לאומי, שהרי גם אחז, עוד משנת 1997, בחוות דעת רפואית בעניין נכותו. הוא עצמו טען כי עוד מראשית הדרך היה המוסד לביטוח לאומי צריך לקבוע לו נכות גבוהה יותר. מכאן, שאין מדובר בתובע אשר לא היה מודע לנזק שנגרם לו. להפך. המשיב היה מודע לנזק וידע לעמוד על זכותו שהמוסד לביטוח לאומי יכיר במלוא היקף הנזק, כפי שרצה מלכתחילה. אין מדובר, אם כן, בתובע אשר העובדות המהוות את עילת התובענה לא היו ידועות לו. יכול היה המשיב להגיש תביעה לבית המשפט על בסיס העובדות שהיו ידועות לו ויכול היה לנסות ולקבל הסכמתה המפורשת של  המבקשת  לתקופת התיישנות ארוכה יותר. דבר מאלו לא נעשה. 

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה ואת טענת ההתיישנות וקובעת כי דין התביעה להידחות על הסף.

המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך 4000 ש"ח.

ניתנה היום ג' בתשרי, תשס"ז (25 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ