אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 54164/04

החלטה בתיק א 54164/04

תאריך פרסום : 04/11/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
54164-04
06/10/2005
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
הנתבע:
1. עמרן מאיר
2. עמרן יפה
3. ברנד סימה
4. כהן רינה

החלטה

1.         התובע, בנק למשכנתאות (להלן: "הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חוב ההלוואה שנטלו ממנו הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הלווים"). התביעה הוגשה גם נגד הנתבעות 3 ו-4, בהיותן הערבות לפרעונה של ההלוואה (להלן: "הערבות").

2.         הנתבעים כולם ביקשו רשות להתגונן. הלווים טוענים כי שיתפו פעולה בהליכי המכירה של דירתם באמצעות כונס נכסים מטעם הבנק וסברו בתום לב כי עם מכירת הדירה הם יופטרו מחובם לבנק. בפועל, לא כך אירע שכן כונסת הנכסים מטעם הבנק גבתה מתוך תמורת המכירה שכ"ט בסך של 188,410 ש"ח, דבר שמנע את סילוק החוב לבנק. בנוסף טוענים הלווים כי סכום התביעה אינו מפורט ואינו מאפשר להם לדעת כיצד חושב חובם.

3.         אין בידי לקבל את טענות הלווים.

4.         שכר טרחתה של כונסת הנכסים אושר ע"י ראש ההוצל"פ (כב' הרשם יוחנן גבאי). לאחר שהוגשה בקשת הלווים למתן רשות להתגונן, הם הגישו בקשה לראש ההוצל"פ לשם ביטול ההחלטה בענין שכר טרחתה של כונסת הנכסים. ראש ההוצל"פ (כב' הרשם יובל גזית) דחה ביום 26.1.2005 בהחלטה מפורטת ומנומקת את הבקשה, ואישר את שכרה של כונסת הנכסים, בקובעו כי שכר זה עולה בקנה אחד עם תקנות ההוצאה לפועל (שכ"ט עו"ד וכונסי נכסים) תשס"ב- 2002, בנוסחן במועד מימוש הדירה.  על החלטה זו לא הוגש ערעור, ומדובר איפוא בהחלטה חלוטה. אין מקום לאפשר תקיפה עקיפה של החלטת ראש ההוצל"פ בענין שכר טרחתם של כונסי נכסים, או בכל ענין אחר, באמצעות בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית של הזוכה.

5.         אין בסיס לטענת הלווים בענין העדר הפירוט של סכום התביעה. לאחר הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, הבנק מסר לנתבעים את כל החשבונות הדרושים לענין, לפי החלטתו של כב' השופט כספי מיום 16.2.2005. על יסוד מסמכים אלה הגישו הערבים חוות דעת מומחה שעוד נדון בה להלן. הלווים לא עשו כן, וגם לא ביקשו לתקן את הגנתם על יסוד המסמכים שגולו להם. על כן, גם אם הייתי מוכן להניח כי כתב התביעה באופן בו נוסח, הקשה מלכתחילה על הלווים לכלכל את הגנתם, הרי שגילוי המסמכים שינה מצב זה. נזכיר כי:

" כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית." (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138.)

" די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן. (ראה ע"א 688/89 הלולים בע"מ נ. בנק המזרחי בע"מ פד"י מ"ה (3) 88. ... " (שם)

6.         אין לקבל את טענת הלווים כאילו הניחו שמימוש דירתם בהליכי ההוצל"פ יביא לסילוק החוב. מחקירת הנתבע 1 עולה כי הוא ידע היטב שלאחר מכירת הדירה תיוותר עדיין יתרת חוב כלפי הבנק, ועל כן כיוון את מאמציו על מנת שהבנק יסכים למחול על יתרת החוב, ללא הצלחה (ראה הודאתו בע' 7 לפרוטוקול, לפיה נעזר בחברו, אסרף דעבול, כדי לנסות ולשכנע את הבנק).

7.         אשר על כן, בקשת הלווים למתן רשות להתגונן- נדחית. נותר עדיין לדון בבקשתן של הערבות למתן רשות להתגונן.

8.         הערבות טוענות כי חתמו על כתב הערבות בביתו  של אביהן, הנתבע 1, מבלי שיהיה נוכח נציג הבנק ומבלי שגולתה להן העובדה כי על הנכס רבצה משכנתא קודמת, בגין הלוואה קודמת שניתנה ללווים. בנוסף, הבנק לא טרח להודיע להן מעולם על תחילת הפיגורים בהחזרי ההלוואה, דבר שגרם להגדלת החוב באופן ניכר, משום שהבנק החל לחייב את ההלוואה בריבית פיגורים.

9.         קיימת מחלוקת האם חתימת הערבות נעשתה בנוכחות פקיד הבנק אם לאו. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי הבנק לא הודיע לערבות על הפיגורים בהלוואה. הפיגור החל בשנת 2001 והדירה נמכרה במסגרת הליכי כינוס נכסים בשנת 2004, בלי שניתנה הודעה כלשהי לערבות. הבנק טוען כי לא היתה מוטלת עליו חובת ההודעה, באשר הסכם הערבות נקשר בחודש ינואר 1996, קודם לתיקון תשנ"ח בחוק הערבות.

            אין בידי לקבל טענה זו. ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ תק-על 99(3), 425 ,עמ' 429 נקבע כי על הבנק מוטלות חובות גילוי כלפי הערבים, מכח עקרון תום הלב, ובנוסף מוטלת עליו חובת זהירות כלפיהם:

"כפי שראינו, בין הבנק-הנושה לבין הערבים נכרת חוזה. מכוחו ערבו הערבים לחיובו של החייב-אזרי. להבטחת ההלוואה הם חתמו כערבים-אוול על שטר חוב לפקודת הבנק-הנושה. לדעתי, מוטלת על הבנק הנושה - האוחז בשטר כנפרע - החובה להודיע לערבים בתוך זמן סביר על האורכה שניתנה לחייב העיקרי - העושה ... חובה זו - החלה ביחסים בין צדדים קרובים - מקורה בעקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)  ... אכן, תום הלב דורש, שאם הנפרע נתן אורכה לחייב העיקרי, תינתן הודעה על כך לערבים תוך זמן סביר. מטרת ההודעה לאפשר להם להבטיח את האינטרסים שלהם. דבר זה בולט במיוחד במקרה שלפנינו. אילו ידעו הערבים בזמן על האורכה שניתנה לאזרי, יכלו לפנות לאזרי ולנסות להביא לידי כך, כי התשלומים שהוא עשה ייוחסו לפרעון ההלוואה ולא לכיסוי הגרעון בחשבון העו"ש. זאת ועוד: אילו ידעו הערבים על דבר האורכה הם יכלו לנסות לנקוט באמצעים שיבטיחו, כי אזרי יפרע השטר בטרם יעזוב את הארץ, או לפחות יעמיד אמצעים מספיקים לפרעון השטר בהיותו מחוץ לישראל. באמצעים אלה לא נקטו הערבים, שכן הם לא ידעו כלל על האורכה שניתנה לחייב העיקרי. לדעתי, הפר בכך הבנק-הנושה, האוחז בשטר כנפרע, את אמת המידה להתנהגות ראויה ביחסיו עם הערבים. ודוק: הבנק הנושה והערבים אינם "זרים" זה לזה. אין הם צדדים רחוקים. לפנינו יחס "קרוב" הן מבחינת הסכם הערבות והן מבחינת היחסים השטריים. בהתקיים יחס קרוב שכזה, דורשת ההגינות ביחסים הבינאישיים, כי הבנק-הנושה, האוחז כנפרע בשטר, יודיע לערבים בתוך זמן סביר על אורכה שהוא עצמו נתן לחייב העיקרי. הכרה בחובת הודעה זו אינה מטילה נטל כבד על הבנק-הנושה. הוא מכיר את הערבים, לאור ההסכם שביניהם; הוא יודע על דבר האורכה, שכן הוא נתן אותה. בנסיבות אלה, תהא זו פרקטיקה פשוטה שאינה מכבידה, לשלוח הודעה לערבים בתוך זמן סביר כי ניתנה אורכה לחייב העיקרי."

דברים אלה יפים אף לעניננו, והעובדה כי הערבות הן בנותיהם של הלווים, היא כשלעצמה אינה מצדיקה המנעות של הבנק ממתן הודעה לערבות. ודוק: מדובר בחובת גילוי שכלל אינה תלוייה בהוראות חוק הערבות, אלא היא יונקת את תוקפה מעקרון תום הלב. בית המשפט ציין מפורשות כי החלטתו מתייחסת למצב החוקי שקדם לתיקון התשנ"ח של חוק הערבות, ממש כמו בעניננו.

בית המשפט העליון גם חיווה דעתו, באמרת אגב, כי לכאורה אי מתן ההודעה על ידי הבנק מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי הערבים:

"לאור מסקנתי באשר לתום הלב, אוכל להשאיר בצריך עיון את השאלה, אם ניתן להטיל אחריות ברשלנות על הבנק-הנושה, האוחז בשטר כנפרע, בגין הנזק שנגרם לערבים מאי מתן הודעה על האורכה שניתנה לחייב העיקרי. בפתרונה של שאלה זו, יש לבחון, אם הבנק-הנושה חב חובת זהירות לערבים, אם הפר חובה זו, והאם הפרה זו גרמה להם נזק. כלעצמי, סבור אני שהתשובה על כל השאלות הללו - ובעיקר על הראשונה שבהן - היא בחיוב. עם זאת, נוכל להשאירה בצריך עיון, שכן חובת ההודעה מעוגנת היטב בעקרון תום הלב." (ענין ליברמן הנ"ל, בע' 430)

            עוד נקבע כי "מכוח עקרון תום הלב יש לשחרר את הערבים מחבותם כדי הנזק שאי מתן ההודעה גרם להם. בנסיבות העניין שלפנינו, משמעות הדבר הינה שחרור מלא של הערבים מחבותם על פי השטר." (ע' 431).

10.        טוענת ב"כ הבנק כי גם לו ניתנה הודעה לערבות, לא היה ביכולתן לפרוע את חוב ההלוואה, ומכאן שממילא אין קשר סיבתי בין מחדלו של הבנק לבין האופן בו תפח החוב. ייתכן וטענה זו נכונה, כעולה גם מעדותה של נתבעת 3, אך בשלב זה לא ניתן לקבוע בה מסמרות. לכאורה, די בכך שהיה עולה בידי הערבות לשלם את מקצת מההחזרים החודשיים של ההלוואה, לו נמסרה להם הודעה על הפיגור, כדי להקטין את חוב ההלוואה. המומחה מטעמן, שחוות דעתו לא נסתרה בשלב זה, קבע כי אלמלא חוייבה ההלוואה בריבית פיגורים, לא היתה נותרת יתרת חוב לאחר מכירתה של הדירה.

11.        אין באמור לעיל כדי לחרוץ את גורל התביעה נגד הערבות לשבט. בהחלט ייתכן כי יעלה בידי הבנק להוכיח בשלב שמיעת הראיות את הנטען על ידו בקשר לערבות, לרבות את טענתו כי הערבות ידעו אודות קיומו של חוב קודם וכי ידעו על הפיגורים בהחזר ההלוואה, כמו גם טענתו לפיה בכל מקרה לא היה עולה בידי הערבות לפרוע את החוב. יחד עם זאת, בשלב זה בית המשפט אינו קובע ממצאי מהימנות, ועל כן לא ניתן לקבוע כי הכחשת הערבות את דבר ידיעתן הינה הכחשה שקרית. די בכך שלא ניתנה לערבות הודעה על הפיגורים, וקיים ספק האם גולתה להן העובדה שהדירה ממושכנת בגין הלוואה קודמת, כדי ליתן להן רשות להתגונן. שאלת המהימנות תבחן במסגרת התיק העיקרי.

12.        אין מקום ליתן רשות להגן בטענה כאילו הערבות אינה משתרעת על שכר טרחתה של כונסת הנכסים. שכר טרחה זה הוא חלק מהוצאות מימוש הדירה, ועל כן בדין הופחתו הוצאות אלה מן התמורה שהועברה לכיסוי חוב ההלוואה.

13.        סוף דבר, ניתנת לערבות רשות להתגונן, למעט בטענה כאילו הערבות אינה משתרעת על שכר טרחתה של כונסת הנכסים. הבנק רשאי ליטול פסק דין נגד הלווים.

14.        הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום. הערבות תגשנה תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 19.12.2005 בשעה 11:30.

15.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ