אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 54124/05

החלטה בתיק א 54124/05

תאריך פרסום : 14/04/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
54124-05
14/02/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
כהן אליעזר
הנתבע:
פינקלשטיין שלום
החלטה

1.         התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבע לתשלום סך של 811,630 ש"ח, בעקבות פסק דין שניתן בתביעה שהגיש בבית דין צדק של העדה החרדית בבני ברק.

2.         הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. בין השאר טען הנתבע כי לא ניתן להבין מתוך כתב התביעה מהי עילת התביעה של התובע- האם הוא מבקש לבטל הסכם מכר לפיו רכש מחצית דירה מהנתבע, ודורש השבת מה ששילם, או האם הוא מבקש לתבוע על פי עילת הפסק של בית הדין.

3.         התובע הגיש תשובה לבקשה ובה טען כי התביעה היא על פי עילת הפסק. לדבריו, הואיל והפסק לא קויים עד היום ולא ניתן לביצוע, הוגשה התביעה הנוכחית.

4.         הנתבע טוען כי הסמכות לדון בתביעה על פי עילת הפסק נתונה לבית המשפט המחוזי. אין בידי לקבל טענה זו. בע"א 556/75 צביק נ' צביק פ"ד לא(1) 7, 12 נקבע כי:

"תובענה על יסוד פסק-הדין למה הדבר דומה ? לתובענה על יסוד פסק-בורר השמורה לצד על-פי סעיף 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1908. כדרך שהתובענה על יסוד פסק- הבורר אינה כפופה להוראות החוק הנ"ל, לא להלכות הסמכות שנקבעו בו ולא להוראות אחרות - כך, לדוגמה, אם סכום התביעה אינו עולה על 50.000 ל"י, תוגש, על-אף ההגדרה של בית-המשפט בסעיף 1 לחוק הנ"ל, לבית-משפט השלום - כך מנותקת התובענה על יסוד פסק-דין של בית-משפט או בית-דין מן העילה המקורית, והיא מתבררת על-פי דרכה היא."

            הנתבע טוען כי מדובר באימרת אגב בלתי מחייבת. גם טענה זו אינה יכולה להתקבל. בע"א 2846/03  ריצ'ארד ב' אלדרמן, עו"ד נ' דן ארליך   תק-על 2004(4), 1644 ,עמ' 1648 אימץ בית המשפט העליון את הלכת צביק הנ"ל:

"בית המשפט המוסמך לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, הינו בית המשפט המחוזי (ראו הגדרת "בית משפט" בסעיף 1 לחוק זה). לבית משפט אחר נתונה סמכות בענייני בוררות מקום שהעביר את העניין שבפניו לבוררות: סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט. נשאלת השאלה לאיזה בית משפט נתונה הסמכות לעניין הליך בו מבקש הזוכה בבוררות לתבוע על יסוד הפסק. התשובה שניתנה היא, כי הסמכות תיקבע על פי הסעד המבוקש וכי אין מדובר בעניין הנתון לסמכותו של בית המשפט המוסמך בענייני בוררות (ע"א 556/75 צביק נ' צביק, פ"ד לא(1) 7, 12 (בין האותיות א-ב))."

5.         הנתבע טוען כי בית הדין של העדה החרדית לא העניק לתובע את הסעד המבוקש על ידו כיום- השבה בעקבות ביטול המכר, אלא העניק לנתבע שתי ברירות: או שירשום 80% מהדירה על שמו של התובע או שירשום 50% מהזכויות בדירה על שם התובע ויחזיר לו 55,000 דולר.

            דא עקא, הנתבע מתעלם מקביעה נוספת של בית הדין, לפיה אם לא ניתן לפי חוקי המינהל לרשום את חלקו של התובע בדירה לפי הפסק, אזיי המכר בטל ועל הנתבע להשיב לתובע את הסכום שקיבל ממנו. יתר על כן, הנתבע מתעלם מהחלטה נוספת ומאוחרת יותר של בית הדין, מיום י"ד בסיון תשס"ד, נספח ו' לכתב התביעה, בה ניתנה לנתבע ארכה אחרונה להעביר הזכויות בנכס עד לראש חודש אלול תשס"ד, שאם לא כן, המכר בטל ועל הנתבע להחזיר לתובע הכסף שקיבל ממנו.

            מאידך, הנתבע צירף אישור של בית הדין מיום כ"ו מרחשוון תשס"ו, ובו אישר מזכיר בית הדין כי תביעתו של התובע לביטול הסכם המכר לא נתקבלה. כמו כן, צירף הנתבע מכתב מיום 1.9.2002 בו פנה בא כוחו אל התובע וביקש כי יחתום על המסמכים הדרושים לשם רישום הזכויות על שמו. בנסיבות אלה, כך טוען הנתבע, קיים מעשה בית דין, שכן התובע מנסה לשנות את פסק דינו של בית דין צדק ולקבל סעד של ביטול והשבה, בניגוד לאמור בפסק של בית הדין.

            מוסיף הנתבע ומציין כי הצדדים חתמו על שטר בוררין לפיו כל סכסוך הנוגע לדירה יימסר להכרעתו של בית הדין, ועל כן, גם התביעה הנוכחית צריכה להתברר בבית הדין.

6.         אכן, הכלל הוא שפסק בורר מחייב את הצדדים בתור מעשה בית דין (ס' 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968), אך אין בכך כדי למנוע הגשת תביעה על פי עילת הפסק, לפי ס' 39 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968. על כן, אין מקום לשוב ולהפנות את הצדדים אל בית הדין של העדה החרדית.

7.         השאלה האם אכן נתקיימו התנאים שנקבעו על ידי בית הדין של העדה החרדית להשבת התמורה לידי התובע- קרי, השאלה האם ניתן או לא ניתן לרשום את הזכויות בדירה על שמו, היא שאלה עובדתית המצריכה ליבון, ואין היא מצדיקה סילוק על הסף של התביעה. מובן כי אם יוכיח הנתבע את טענתו לפיה התובע הוא שמונע את רישום הזכויות על שמו, אזיי עשוייה התביעה להדחות לגופו של ענין, לנוכח קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים. עם זאת, נזכיר את החלטת בית הדין מיום י"ד בסיון תשס"ד, ממנה עולה לכאורה כי הנתבע הוא שלא קיים את הפסק.

8.         הנתבע טוען כי בית הדין דחה באופן פוזיטיבי את תביעת ההשבה משום שהוכח בפניו כי ניתן לבצע את הרישום. דא עקא, האישור שצורף לבקשה אינו בהיר כל צרכו, ואין הוא עולה בקנה אחד עם פסק הדין של בית הדין מיום  י"ד בסיון תשס"ד, המבסס לכאורה את תביעת ההשבה.

9.         הנתבע טוען כי רק בית המשפט המחוזי הוא שמוסמך לדון בתביעה לביטול חוזה המכר. טענה זו נכונה אמנם, אך אין היא ממין הענין. אין עסקינן בתביעה לביטול המכר, אלא בתביעה כספית על פי עילת הפסק, כאשר הסעד המבוקש הוא בתחום סמכותו של בית משפט זה. כידוע, המבחן לענין סמכות עניינית הוא טיב הסעד המבוקש.

10.        הנתבע טוען כי דרך המלך לאישור פסק בורר הנה בקשה לאישורו, ולא תביעה על יסוד עילת הפסק. אכן, כך הוא הדבר, אלא שבמקרה דנן לא ניתן יהיה להסתפק באישור פסק הבורר, שכן הפסק המורה על השבה אינו נוקב בסכום כספי. על כן נדרש הליך נוסף במסגרת של תביעה על פי עילת הפסק.

11.        עם זאת, אין למצוא בפסק של בית הדין כל הוראה בענין תשלום פיצוי מוסכם בסך 10,000 דולר. על כן, הואיל והתובע הצהיר כי תביעתו הינה על פי עילת הפסק, הרי שאין הוא זכאי לסעד הכספי של פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המכר, ודינו של סעד זה להמחק על הסף. ככל שהתכוון התובע לתבוע על פי "עיסקת היסוד", הרי שהוא מנוע מעשות כן, הואיל וקיים מעשה בית דין בדבר הסעד לו הוא זכאי.

12.        הנתבע עותר לחלופין למחיקת כותרת התביעה, אך בקשה זו הוגשה רק בשלב התשובה לתגובת התובע. אם הנתבע עומד על טענה זו, עליו להגיש בקשה למחיקת הכותרת בדרך המלך. מכל מקום, משנמחק הסעד של פיצוי מוסכם מחמת העדר עילה, לכאורה מתייתר הצורך לדון בבקשה למחיקת הכותרת. באשר לסעד של הצמדה וריבית, לכאורה הדבר אינו מהווה עילה למחיקת כותרת.

13.        סוף דבר, הבקשה לסילוק על הסף של התביעה כולה- נדחית. התביעה לתשלום פיצוי מוסכם- נמחקת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ