אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 42631/04

החלטה בתיק א 42631/04

תאריך פרסום : 10/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
42631-04
22/05/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
הנתבע:
איברהים בולוס
החלטה

1.         בפניי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 480,208 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבע שנוהל אצל הבנק התובע ( להלן: "הבנק").

2.         הנתבע ביקש רשות להתגונן ובמסגרת בקשתו זו העלה מספר טענות הגנה מרכזיות, בהן נדון להלן.

3.         הנתבע טען כי לאחר הרעת היחסים בינו לבין הבנק, בשנת 2001, הוא ביקש להסדיר את החוב מול הבנק ואז סוכם כי כנגד תשלום בסך 140,000 ש"ח יסגור הבנק את החשבון.

            בחקירת הנגדית הציג הנתבע גירסה שונה בתכלית. לדבריו, " זה לא היה פשרה. אני הסכמתי לשלם בתנאי שישלחו לי חשבונות ולא שלחו ... הסיכום היה שאני משלם סכום של כסף, אבל בתנאי שהם ... אני לא מכיר בחוב שהם טענו עליו, אני אשלם על החשבון בתנאי שימציאו לי מייד אחרי שאני משלם כסף את פירוט החשבון ואיך עשו את הריביות ..." (ע' 5 לפרוטוקול).

            משמע, הנתבע חזר בו מהטענה כאילו הבנק הסכים שתשלום זה יהווה סילוק של חובו כלפי הבנק, והציג גרסה שונה לחלוטין, תמוהה כשלעצמה, כאילו התשלום בוצע על מנת שהבנק יסכים למסור לו מסמכים. על כן, אין ליתן רשות להגן בטענה זו.

4.         הנתבע טוען כי הבנק לא מסר לו את כל המסמכים שהיו דרושים לו לצורך הכנת הגנתו. הבנק טוען כי מסר לנתבע הלכה למעשה את כל המסמכים שביקש, למעט מסמכים שכב' הרשמת עפרון אישרה לבנק שלא לגלותם, במסגרת בקשה של הנתבע להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. הבנק מצביע על העובדה שהנתבע לא ביקש מעולם לקבל דפי חשבון המתייחסים לתקופה שלפי שנת 2001.

            עיון בדרישות ב"כ הנתבע מיום 2.8.2005 ומיום 12.10.2005 מגלה כי אכן הנתבע לא דרש דפי חשבון מלפני שנת 2001 וגם לא פירוט ריביות לתקופה שלפני שנת 2001. הבנק העביר את המסמכים המבוקשים ביום 16.11.2005, למעט אותם מסמכים שלא היו בידיו ומסמכים שכבוד הרשמת עפרון פטרה אותו מהחובה לגלותם. במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן פירט הנתבע רשימה ארוכה וגורפת של מסמכים הדרושים לו, אך זכרה של דרישה זו לא בא בפניותיו אל הבנק. על כן, לא ניתן לבוא בטענות אל הבנק על שלא גילה מסמכים אשר לא נתבקש כלל לגלות, וממילא אין ליתן רשות להגן בטענה זו של הנתבע.

5.         הנתבע טוען כי הבנק חייב אותו בחיובי ריבית בשיעור העולה ב- 35% על המוסכם בינו לבין הבנק, ובכך נגרם לו נזק בסך של 550,000 ש"ח.

            דא עקא, הבנק טוען בסיכומיו, ובצדק, כי המומחה מטעם הנתבע, מר אליעזר לוינגר, לא ערך השוואה אמיתית בין חיובי הריבית בחשבון הנתבע, כפי שבוצעו בפועל, לבין הריבית שבה צריך היה לחייב את החשבון, לפי ההסכם. בידי המומחה לוינגר לא היו דפי חשבון המתייחסים לתקופה שלפני יום 31.10.2000 (ע' 8 לפרוטוקול), ועל כן לא ניתן היה לקבוע באופן נחרץ כי חשבונו של הנתבע חוייב בריבית בשיעור העולה ב- 35% על המוסכם בין השנים 1985-2000. זאת ועוד, המומחה ציין כי ערך את חישוביו מתוך הנחה כי חשבונו של הנתבע היה נתון כל השנים ביתרת חובה קבועה בשיעור של 500,000 ש"ח (ראה ע' 9 לפרוטוקול), אלא שלהנחה זו אין תימוכין בכתב, והמומחה הניח כי זה היה אכן המצב, רק משום שבהסכמי הקצאת האשראי זו אכן היתה מסגרת האשראי, ומשום שהנתבע סיפר לו כי יתרות החובה בפועל אף עלו על סכום זה. אגב, בתצהירו של הנתבע עצמו אין כל התייחסות לנקודה זו, קרי, הנתבע אינו טוען בתצהירו כי חשבונו היה מצוי ביתרת חובה כזו או אחרת בין השנים 1985-2000 כך שלמעשה אין כל אימות ממקור ראשון להנחתו של המומחה לפיה זו אכן היתה יתרת החובה הקבועה בחשבון במשך 15 שנה. נחזור ונזכיר כי הנתבע לא ביקש דפי חשבון בגין התקופה שקדמה לשנת 2001.

6.         הנתבע טוען כי חשבונו חוייב בריבית יומית שחושבה על בסיס שנה מקוצרת, קרי, שנה הכוללת 360 יום בלבד, וזאת בין השנים 1985-1991. עקב כך נגרמו לו חיובי יתר בסכום של 814,000 ש"ח. אלא שגם כאן מניח המומחה לוינגר כמובן מאליו קיומה של יתרת חובה בסך 500,000 ש"ח (ע' 11 לפרוטוקול) וכן הוא מניח כי הבנק חייב את הנתבע בריבית לפי 360 ימים בשנה, וכל זאת מבלי שהנחות אלה יהיו מבוססות על מסמכים כלשהם.

7.         הנתבע טוען כי התנאים שנקבעו בהסכמים מכוחם נוהל החשבון, ולפיהם נקבע כי ספרי הבנק יהוו ראיה מכרעת לאמור בהם, הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד, ועל כן הם בטלים. על כך משיב הבנק כי כל שנקבע בס' 17 להסכם בין הבנק לנתבע הוא שרישומי הבנק יהוו הוכחה מספקת , ולפיכך לא היה כאן נסיון בלתי חוקי למנוע מהנתבע את היכולת לנסות ולסתור את נתוני הבנק. טענה זו של הבנק בדין יסודה. הבנק לא התיימר לקבוע כי ספריו יהוו ראיה חלוטה לאמיתות תוכנם. דרכו של הנתבע לנסות ולקעקע את ספרי הבנק לא נחסמה. בנוסף, על פי ס' 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1971, ממילא נהנים ספרי הבנק ממעמד של רשומה מוסדית, קרי, הם קבילים כראייה לאמיתות תוכנם.

8.         הנתבע טוען כי הוראות ריבית הפיגורים של הבנק לפיהן ריבית הפיגורים תהיה בשיעור הגבוה שיחול בבנק מדי פעם בפעם הן הוראות מקפחות, הואיל והן מקנות לבנק את הזכות לקבוע את מחיר הכסף (הריבית) באופן חד צדדי, לאחר כריתת החוזה. ייתכן וכך הוא הדבר, אלא שהנתבע מצידו לא הצביע על השיעור הראוי של ריבית בו צריך היה לחייב אותו, ועל כן, לא כימת את נזקו מחמת אותו קיפוח. במילים אחרות: איש לא יחלוק על כך שהבנק רשאי לחייב את לקוחותיו בריבית בגין חובם כלפיו. השאלה היא מהו שיעור הריבית הראוי. הרי אין כל סיבה או הצדקה לכך שהנתבע יופטר כליל מתשלום ריבית כלשהי, ועליו הנטל להראות מהו שיעור הריבית שהיה צריך לחול ביחס לחשבון, בשונה מהריבית בה חוייב החשבון בפועל.

9.         לכאורה, ניתן היה לדחות את בקשתו של הנתבע, בשים לב לכל האמור לעיל. יחד עם זאת, ועל מנת שלא לחסום כליל את דרכו של הנתבע להתגונן מפני תביעתו של הבנק, תינתן לו רשות להתגונן בטענות בענין חיובי יתר בחשבון, בכפוף להפקדת סך של 240,000 ש"ח, המהווה כמחצית מסכום התביעה נגדו, בקופת בית המשפט (ראה ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי   פ"ד מה(3), 757 ,עמ' 760-761). לא יופקד הסכום הנ"ל עד ליום 5.7.2006 תידחה הבקשה והבנק יהיה רשאי ליטול פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה.

10.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותעלה התיק לתז"פ ביום 6.7.2006.

ניתנה היום כ"ד באייר, תשס"ו (22 במאי 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.  

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ