אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 40717/07

החלטה בתיק א 40717/07

תאריך פרסום : 25/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
40717-07
21/10/2007
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי-טפחות סניף גן העיר
הנתבע:
1. אמסלם אמיר
2. שירי גויטע אמסלם

החלטה

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 206,618 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעים שהתנהל בבנק התובע ( להלן: "הבנק").

2.         טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שההסכם לפתיחת החשבון כביכול לא נחתם על ידם. טענה זו נתגלתה כטענת בדים, באשר עותק ההסכם שצורף לכתב התביעה כנספח א-1, חתום גם חתום על ידי הנתבעים. אכן, בעותק  התביעה שנמסר לנתבעים נכלל בטעות עותק בלתי חתום של ההסכם, אך מבחינה מהותית, ההסכם נחתם על ידי הנתבעים. מכל מקום, הנתבעים יכולים היו לבקש מהבנק כי ימציא להם עותק חתום של ההסכם לפתיחת החשבון, ואז היו מגלים כי אכן קיים עותק חתום, כנטען בכתב התביעה .

3.         הנתבעים טוענים כי לא קיימת התאמה בין מסגרת האשראי הרשמית שהיתה בחשבון, לבין האשראי שהועמד להם בפועל, מה שגרם לחיוב בריבית חריגה. טענה זו נטענה בעלמא, בלא כל פירוט של סכומים, מועדים ותחשיב נזק. הכלל הוא כי מי שמבקש רשות להתגונן, חייב להכבד ולפרט את טענות הגנתו, ואינו יכול לפטור את עצמו ע"י העלאת טענות כלליות וסתמיות בעלמא, כפי שנעשה כאן (ראה ע"א 13/80 סמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ , פ"ד לו(1) 267;  ע"א 396/88 ראובן נ' גן יאשיה , פ"ד מד(1) 549).

4.         הנתבעים טוענים כי הבנק לא צירף לכתב התביעה את הסכמי ההלוואה שבגינם טוען הבנק לחוב בסך של 36,413 ש"ח.

            אין מקום ליתן רשות להגן בטענה זו, שכן בתביעה בסדר דין מקוצר לא מוטלת חובה על הבנק לצרף את כל המסמכים העומדים בבסיס התביעה, אלא מדובר בדרישה מינימלית (ע"א 2418/90  רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138).

5.         הנתבעים טוענים כי פרעו את חוב ההלוואה. טענה זו נטענה בעלמא, ובאה לביטוי במילים הבאות: " לטענת המבקשים, הלוואה שנטלו מהמשיב הוחזרה". לא ברור אם בכוונה הושמטה הא הידיעה מן המילה הלוואה, כך שאין טענה כי ההלוואה הספציפית נשוא התביעה אכן נפרעה, או שמא מדובר בטעות סופר, והכוונה היתה לטעון שההלוואה נשוא התביעה היא זו שנפרעה. מכל מקום, ברור כי טענה כה לקונית וסתמית אינה יכולה להצדיק מתן רשות להגן, משום שכמוה כטענה "אינני חייב", שלגביה נפסק כי אינה מהווה הגנה ראוייה, בהעדר פירוט. ראה  ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200:

" כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."

6.         הנתבעים לא ביקשו למחוק את כותרת התביעה אלא טענו לגופו של ענין מדוע יש ליתן להם רשות להגן. טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי יש למחוק את הכותרת משום שהבנק לא צירף לכתב התביעה ראיה המעידה כי שיעור הריבית הנוהגת בבנק היא 16%, כפי שנטען בס' 11.2 לכתב התביעה. ודוק: אין עסקינן בשיעור הריבית לפיה חושב החוב נשוא התביעה, אלא בשיעור הריבית המבוקשת מיום הגשת התביעה ואילך.

יש לדחות טענה זו, משני טעמים. הטעם הראשון הוא שהנתבעים לא הגישו בקשה למחיקת הכותרת. הטעם השני הוא שגם לגופו של ענין אין מקום למחוק את הכותרת, הואיל והדרישה לצירוף מסמכים לכתב התביעה היא מינימלית (ראה ע"א 2418/90  רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138). כבר נפסק לא אחת כי סכום קצוב אינו בהכרח סכום מוסכם ואין בהכרח צורך בראייה בכתב לגבי סכום התביעה:

            "... סכום התביעה חייב להיות אמנם קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון (אם תינתן רשות להתגונן), אך איננה פוסלת את התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר ... בתביעה להחזר הוצאות אין צורך שסכום התביעה יפורט בראיה בכתב, ובלבד שמדובר בסכום קצוב שניתן לבררו על ידי ראיה חיצונית".

            ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שביעית) בע' 120, 122.

            וראה גם ע"א 772/79 עיזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל נ' נחום וסקביץ   פ"ד לו(4), 78 ,עמ' 85-86, שם נפסק:

" הגעתי לכלל מסקנה, שגם התביעה להוצאות כשרה להתברר בסדר דין מקוצר. מסכים אני עם המערערים, שניתן לתבוע בדרך זו גם על יסוד ראיה בכתב, כמו סעיף 6 למסמך, שעליו סבה התביעה, שהסכום לא נזכר בה, ובלבד שמדובר בסכום קצוב, שניתן לבררו על-ידי ראיה חיצונית..."

משמע, עצם העובדה שהבנק לא צירף לכתב התביעה אסמכתא בכתב להוכחת שיעורה של הריבית המכסימלית, היא כשלעצמה אינה עילה למחיקת הכותרת, שכן מדובר בנתון שניתן להוכיחו בנקל באמצעות ראיה חיצונית. ככל שהחישוב שגוי, הרי שמדובר בטענת הגנה לגופו של ענין ואין זו עילה למחיקת הכותרת.

7.         גם לגופו של ענין, אין מקום ליתן רשות להגן בענין זה, משום שהסעד המבוקש בכתב התביעה בענין החיוב בריבית לאחר מועד הגשת התביעה הוא שגובה הריבית ייקבע לפי שיעורי הריבית הנהוגים בבנק, בהתאם לתצהיר פקיד הבנק, כך שהבנק יוכל בכל מקרה לאמת את שיעור הריבית בתצהיר, לאחר מתן פסק הדין.

8.         הנתבעים טוענים כי הבנק לא העביר להם מסמכים, ולכן מטעם זה נבצר מהם לבדוק את החשבון.

            טענה זו אינה מצדיקה רשות להגן, שכן מדובר בטענה שנטענה בעלמא, בס' 42 לתצהיר, ולפיה " הבנק לא המציא למבקשים מסמכים לענין חשבון הבנק". הנתבעים לא הגישו דרישה לגילוי מסמכים מוקדם, וממילא גם לא ציינו אילו מסמכים דרושים להם. פשיטא שהבנק לא היה חייב לגלות ביוזמתו מסמכים כלשהם, אם לא נדרש מפורשות לעשות כן. אכן, ישנם מסמכים בסיסיים, כגון דפי חשבון, שהבנק חייב לגלות אם אך יידרש לעשות כן, אך באין דרישה- אין חובת גילוי. יצויין כי מדובר בנתבעים שהם בעלי החשבון, ולא בערבים, כך שהנתבעים גם היו צריכים להראות כי דפי החשבון לא נמצאים ברשותם ממילא.

9.         טענת ההגנה האחרונה של הנתבעים היא שסוכם בינם לבין מנהלת הסניף כי לאחר שיבדקו את החוב ויאשרו אותו, הם ישלמו סכום מזומן של 30- 40 אלף ש"ח, ויתרת החוב תועמד כהלוואה בפריסה לחמש שנים. כאשר ביקשו הנתבעים לקיים את ההסדר, היא הודיעה להם כי ראשית לכל עליהם להפקיד לחשבון את הסכום המזומן, ורק לאחר מכן היא תפנה לקבל אישור להעמדת ההלוואה.

            טענה זו דחוקה עד מאוד, משום שמתוך התיאור בתצהיר עצמו, מתקבל הרושם כי ככל הנראה מדובר למעשה במשא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב, והא ראיה, דבר לא הועלה על הכתב, ולמעשה לא היתה אפילו מסויימות באשר לגובה הסכום המדוייק שעל הנתבעים להפקיד במזומן. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבעים אף לא הפקידו את הסכום שלשיטתם שלהם היה עליהם להפקיד כחלק מן ההסדר. הנתבעים גם לא שינו כלל את מצבם לרעה בהסתמך על הדין ודברים שניהלו עם מנהלת הסניף. נזכיר גם כי לא מוטלת כל חובה על תאגיד בנקאי להעמיד אשראי ללקוחותיו (ראה ס' 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ