אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 40255/06

החלטה בתיק א 40255/06

תאריך פרסום : 30/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
40255-06
12/08/2007
בפני השופט:
רחמים כהן

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
עו"ד רוית גרוס
הנתבע:
1. קצביץ סמיון - ניתן פסק דין
2. חיון יהודה
3. רבייב אולג
4. ריבקין איגור

עו"ד אבי הורביץ
עו"ד אלכס טלמור
עו"ד בניטה מוטי
החלטה

בפני תביעה בסדר דין מקוצר אשר הגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן - הבנק או התובע), נגד מר קצביץ סמיון (להלן - נתבע 1), מר חיון יהודה (להלן - נתבע 2), מר רבייב אולג (להלן - נתבע 3) ומר ריבקין איגור (להלן - נתבע 4), על סך כולל של 106,772 ש"ח. לטענת הבנק, הנתבעים ערבו להלוואה אשר ניתנה לבני הזוג רודניק. משלא עמדו החייבים בהתחייבותם לפירעון ההלוואה, דורש הבנק מהנתבעים להשיב לו את יתרת ההלוואה.

הרקע להגשת התביעה

ביום 27.10.91, חתמו רודניק דימטרי ונדזדה (להלן - החייבים או הלווים) על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון אצל התובע. ביום 25.04.94, לוו החייבים מהתובע סך של 8,000 ש"ח ואף חתמו על כתב התחייבות להחזרת ההלוואה. ביום 27.12.92 חתם נתבע 1 על ערבות מתמדת מוגבלת בסכום לכך, שהחייבים יפרעו חובם לתובע. נתבעים 2 - 4 ערבו בערבות מוגנת כלפי התובע לכך, שהחייבים יפרעו את ההלוואה במלואה ובמועדה בהתאם ל"כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" (להלן - כתב הערבות), עליו חתמו.

משלא עמדו החייבים בתנאי ההלוואה הגיש התובע, ביום 8.5.96, כתב תביעה נגדם ולאחר שניתן פסק דין נפתח תיק הוצאה לפועל. הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד החייבים לגביית חובם לתובע לא הועילו, לפיכך קיבל התובע אישור בדבר מיצוי הליכי הוצאה לפועל וזאת על פי סעיף 27(א) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967. התובע דרש מהנתבעים לפרוע את יתרת ההלוואה, אולם הנתבעים לא עשו כן.

יתרת החוב לה ערב נתבע 1 היא סך של 24,839 ש"ח, נכון ליום 14.06.06. קרן יתרת החוב בהלוואה לה ערבו נתבעים 2 -4 היא סך כולל של 81,881 ש"ח (27,293 ש"ח כל אחד), נכון ליום 26.05.06.

ביום 27.12.06, ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבע 1. ביום 05.10.06, הגיש נתבע 2 בקשה למתן רשות להתגונן ובקשה למחיקה על הסף. ביום 6.02.07, ניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית בין התובע לנתבעים 2 ו-4 לפיה, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן תוכרע על סמך סיכומים בכתב מטעם הצדדים. ביום 25.04.07, הגיש נתבע 3 בקשת רשות להתגונן וביום 15.05.07, נחקר הנתבע על תצהירו.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41.

בבחינת טענות הנתבעים יש לבדוק, האם עולה מהן הגנה לכאורה נגד התביעה והמסמכים שהוצגו על ידי התובע בכתב התביעה ויש להיעתר לבקשות או שמדובר ב"הגנת בדים" ויש לדחות את הבקשות.

טענת ההתיישנות

הנתבעים סרבו לפרוע את יתרת ההלוואה, כאשר טענתם המרכזית היא טענת ההתיישנות. לטענתם, כתב הערבות נחתם בחודש אפריל שנת 1994 בעוד, שכתב התביעה הוגש נגדם רק בשנת 2006, כלומר כ-12 שנים ממועד החתימה על כתב הערבות. כמו כן, בהתאם להסכם ההלוואה, החייבים התחייבו לפרוע את ההלוואה ב- 36 תשלומים חודשיים החל מיום 22.04.97 כך, שמועד סיום פירעון ההלוואה הוא לאחר פרק זמן של כ-3 שנים. פסק הדין נגד החייבים ניתן ביום 08.05.1996, כאשר הבנק הגיש בקשה למיצוי ההליכים לראש ההוצאה לפועל רק בשנת 2001 ולמעשה השתהה במשך שנים רבות עד למתן צו מיצוי הליכים ביום 11.08.2004.

התייחסותו של התובע לנטען היא, כי בהתאם לתיקון (תשנ"ב) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967, הוענקו לערב יחיד כהגדרתו בתיקון זה הגנות שונות, בין היתר הגבלת האפשרות לפתוח נגדו בהליכים, אלא לאחר שניתן פסק דין ומוצו כל הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב העיקרי. לטענת התובע, הוא עשה כל שביכולתו על מנת למצות את ההליכים נגד החייבים העיקריים ורק לאחר שהליכים אלו לא צלחו פנה לגביית החוב מהערבים בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל. לטענת התובע, הוא הגיש בקשות חוזרות ונשנות למיצוי הליכים החל מיום 27.06.01 ואולם בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל נקבע, שטרם מוצו ההליכים בתיק. ביום 6.07.06, כ- 6 חודשים בלבד לאחר ההחלטה האחרונה במיצוי ההליכים, התובע הגיש את כתב התביעה.

בבחינת טענותיהם של הצדדים יצוין, כי טענת ההתיישנות דנן היא טענה משפטית גרידא ועוסקת בנסיבות בהן בנק יהיה מנוע מלתבוע ערב בשל התיישנות. יש לבחון מהו מועד היווצרות העילה בתביעה נגד הנתבעים עליהם חל התיקון, כאשר כבר נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, שמקום בו יסוד הבקשה למתן רשות להתגונן הוא בשאלה משפטית המצויה במחלוקת בין הצדדים, ניתן להכריע על סמך טענותיהם של הצדדים. "מקום שנתבע אינו חפץ להעלות אלא טענה משפטית בלבד, אין הכרח ליתן לו לשם כך רשות להתגונן. אפילו שאלה היא נכבדה, יכול השופט לפסוק בה בדונו בבקשת הרשות להתגונן. מקום שבשעת הדיון לא ייגבו ראיות, הואיל ואין עובדות שנויות במחלוקת, אין טעם לדחות את הבירור בשאלת חוק וליתן לשם כך רשות להתגונן. בירור השאלה אגב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו משתנה בשעת הדיון בתובענה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, 1995, עמ' 680).

ככלל, ההסדר הכולל לבחינת סוגיית ההתיישנות מצוי בחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות). אלא, שבענייננו מדובר בתובענה כספית שהוגשה על סמך כתב ערבות ואשר על כן, יש צורך להידרש להוראות חוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (להלן - חוק הערבות). סעיף 7.(ב) לחוק הערבות קובע, כי "התיישנה התביעה נגד החייב, מתיישנת גם התביעה נגד הערב, אם לא התיישנה לפני כן". סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע, כי "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא- (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים ...". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". אולם, חוק הערבות עבר מספר תיקונים (תשנ"ב, תשנ"ח), מבין תיקונים אלה, הוראת מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי, מהווה שינוי חשוב ומשמעותי לעניין סוגיית ההתיישנות.

סעיף 17ג(א) לחוק הערבות לאחר תיקון תשנ"ב, קבע כדלהלן:

"לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלה לאחר שנתקיימו שניים אלה: (1) ניתן פסק דין נגד החייב;(2) יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, נקט הנושה בכל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתא על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים, והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין".

סעיף 27(א) לחוק הערבות לאחר תיקון תשנ"ח, קובע כדלהלן:

"לא תוגש תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:

(1) ניתן פסק דין נגד החייב;

(2) יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות הענין".

בהתאם לסעיפים אלו, על הבנק לבצע את הפעולות הבאות:

(א).  הגשת תביעה נגד החייב העיקרי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ