אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 39985/06

החלטה בתיק א 39985/06

תאריך פרסום : 10/11/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
39985-06
29/06/2008
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
דסה שמואל
הנתבע:
1. שירן אבנר
2. ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה
  1. בפני בקשת הנתבעת 3 להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה  הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975(להלן:" החוק"). הרקע לבקשה הוא אותו הרקע שנסקר בהחלטתי מיום 29.4.08 בבקשה קודמת של הנתבעת וראוי היה להגיש הבקשות יחדיו, ללא פיצול.
  1. התובע נפגע בכף רגלו השמאלית ביום 24.1.06 בתאונת עבודה המהווה גם תאונת דרכים, כאשר עסק בדחיפת רכב, המבוטח על ידי הנתבעת 3. רכב נוסף, נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על יד הנתבעת 2, עלה על כף רגלו. תביעה זו, שעילתה בחוק, הוגשה כנגד כל המעורבים.
  1. התובע עמד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. נקבעו לו נכויות זמניות. ביום 8.7.07 נבדק התובע בוועדה. הועדה עיינה בחומר הרפואי ורשמה: " הועדה עיינה בצילום רנטגן כף רגל שמאל 21.6.07 בו נראה בברור פגיעה של הליספרנק. מהלך בצליעה קשה ברגל שמאל נעזר בקביים קנדיות. מעבר לכך אין הבדל משמעותי בבדיקה מבדיקות קודמות. קיימת רגישות רבה באזור נידפוט בכל תנועה בכל מגע בהסתכלות אין שינוי צבע הזעת יתר או יובש אין הגבלה בתנועות הקרסול" הועדה העמידה את נכותו של התובע על 20% נכות צמיתה לפי סעיף 47(4)(ג) לפי תקנות הביטוח  הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי") אשר דנה ב"אי התאחות עצמות ה - tarsus או metatarsus  או תוצאות אחרות של פציעות בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות בצורה קשה". ביום 20.9.07  החליטה הועדה הרפואית על הפעלת תקנה 15 והגדלת הנכות הרפואית במחצית.
  1. התובע הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית. ועדת הערר דנה בערר ביום 26.11.07. בפני הועדה עמד מכתבו של ד"ר גד ולן מיום 26.8.07 בו נרשם כי קיימת הגבלה בתנועות הקרסול ומפרקי כף רגל שמאל. ועדת הערר ציינה  בפרוטוקול את ממצאי בדיקת התובע על ידה, מהם ניתן ללמוד כי לא מצאה הגבלת תנועות המפרקים. היא הוסיפה וציינה כך: " הועדה עיינה במכתבו של ד"ר גד ולן מיום 26.8.07 הממוען לעו"ד גיצה שם הוא מציין אמנם הגבלה בתנועות הקרסול העניק 10% וכן הגבלה במפרקי כף הרגל 30% דעקא (כך במקור) שד"ר ולן אינו מציין כלל טווח תנועה וכן אינו מציין את הסעיפים המתאימים. אשר לכן הועדה דוחה את ערר המבקש. הועדה בדיעה שנכותו  10% בגין הגבלה בקרסול סעיף48(3)(א) (אשר דנה בהגבלה ניכרת של תנועות הקרסול, א.ל.) ובתוספת תקנה 15 מלא. יש להודיע לנפגע על שינוי סעיפי הליקוי". ביום 29.11.07 נשלח לתובע מכתב  חתום על ידי מזכיר הועדה הרפואית ובו נרשם כי " הועדה הרפואית לעררים שוקלת להקטין את דרגת הנכות שנקבעה לך על ידי הועדה הרפואית הקודמת...בטרם תתקבל החלטה סופית, ניתנת לך האפשרות להמציא לועדה, תוך 30 יום, מסמכים והוכחות לחיזוק טענותיך נגד ההחלטה. כמו כן, הנך רשאי להודיע  לנו על ביטול הערעור. במקרה כזה לא תמשיך הועדה לדון בערעור ואחוז הנכות שנקבע ישאר ללא שינוי." לאחר מכתב זה הודיע התובע כי אינו עומד על הערעור ובעקבות כך הוא בוטל. נכותו הרפואית של התובע במוסד לביטוח לאומי נותרה 20% בתוספת תקנה 15.
  1. ביום 20.3.08 הגישה הנתבעת 3 "הודעה", אשר היוותה, למעשה, בקשה, לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה במוסד לביטוח לאומי עומדת על 10% בלבד, בהתאם לאמור בפרוטוקול  ועדת הערר. בהחלטה שניתנה בישיבת קדם המשפט מיום 27.3.08 נקבע כי באפשרות הנתבעת 3 להגיש בקשה להביא ראיות לסתור או להודיע כי היא מסתפקת בהודעה ששלחה וזאת בתוך 30 יום. לא הוגשה כל בקשה להביא ראיות לסתור במועד שנקבע ולאור כך ניתנה החלטתי מיום 29.4.08 לגבי "הודעת" הנתבעת 3. בהחלטתי דחיתי הבקשה וציינתי כי בפרוטוקול הועדה לעררים לא נכללת קביעה על פי דין. כל שנכלל בפרוטוקול הוא עמדה ראשונית של ועדת העררים שלא התגבשה לכלל החלטה מחייבת.
  1. ביום 12.5.08, לאחר קבלת ההחלטה, הגישה הנתבעת 3 בקשה, בהסכמת התובע, למתן ארכה להגיש בקשה להביא ראיות לסתור. ארכה ניתנה כמבוקש וביום 10.6.08 הגישה הנתבעת 3 בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. במסגרת הבקשה נטען כי את דעתה של ועדת הערר  על פיה  יש מקום להפחית נכותו של התובע יש לראות כראיה להטבת מצבו. עוד נטען כי ועדת העררים "עשתה עבודתה נאמנה יותר מזו נושא הערעור". נטען כי בעוד שבוועדה הראשונה לא נרשם כי נעשו לתובע בדיקות קליניות על מנת לבדוק תנועתיות הקרסול, הרי שועדת העררים עשתה כן באופן יסודי ומעמיק. נטען כי בכך שלא נבדק התובע נפל פגם בעבודת הועדה הראשונה, פגם היורד לשורשו של עניין. נטען כי הועדה ביססה החלטתה על נתונים לא נכונים או לא מלאים. הנתבעים 1-2 הצטרפו לבקשת הנתבעת 3.
  1. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו לא מתקיים כל טעם מיוחד המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור. נטען כי כל הבקשה מתבססת על הערה ראשונית של ועדת העררים ולא על קביעה פוזיטיבית סופית. נטען כי גם ועדת העררים הסכימה להותיר את נכותו של התובע על כנה ככל שיחזור בו מערעורו, כפי שארע בפועל. נטען כי אין מדובר בשינוי במצבו הרפואי של התובע, כמו ניתוח שעבר, אשר יכול להוות טעם מיוחד להתיר הבאת ראיות לסתור. נטען כי בהתאם לפסיקה אין מדובר במצב חריג בו יש להתיר  הבאת ראיות לסתור אלא לכל היותר מדובר בפער בין הערכות רופאים, שאינו מהווה טעם מיוחד.
  1. דין הבקשה להידחות.

ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בעניין מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי היא ברורה:

" יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית המשפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בודאי היו מביאות לתוצאה שונה...מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית  לבין מה שסבורים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים ועד כמה אין קושי למצוא חוות דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4), 77. ראה עוד בר"ע 634/85 עודה נ' רותם , פ"ד לט(4) 505; רע"א 11325/05 מנורה נ' גולינבסקי (27.2.06); רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר (19.9.06); א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי הדין וחישוב הפיצויים, 1999, עמ' 494 ואילך. 

  1. בקווים כלליים הצביע בית המשפט העליון על שני סוגים של טעמים מיוחדים שעשויים להצדיק מתן רשות  להביא ראיות לסתור: הראשון, טעמים משפטיים, כגון, אם נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כמו תרמית או פגיעה  בעקרונות הצדק הטבעי. השני,  טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כמו, אם חל שינוי  מהותי במצבו של התובע או שהתגלתה נכות נוספת לאחר הפגיעה הקודמת. העיקרון לא להתיר הבאת ראיות לסתור אלא במקרים חריגים נובע לא רק מיעילות הדיון אלא גם מהשאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליך המתנהל במוסד לביטוח לאומי ובין זה המתנהל בבית המשפט.
  1. דעות  שונות של מומחים רפואיים אינן מהוות, כאמור, טעם מיוחד המצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור. עצם העובדה שקיימת דעה  אחרת של מומחה רפואי בעניין הנכות הרפואית, אפילו אם מדובר בפער גבוה, אינה מהווה  טעם מיוחד.  דעות שונות עשויות להיות גם בין המומחים היושבים בוועדה ראשונה של המוסד לביטוח לאומי ובין אלו היושבים בועדת ערר. בעניין זה נקבע כי " קביעותיה של ועדת ערר, מטבעה של ועדה כזו, יכול שיהיו שונות מאלה של הועדות שקדמו לה, ואין בשוני זה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, אפשרות הניתנת במקרים מיוחדים וחריגים בלבד" (רע"א 2592/01 כלל נ' חג'ג' ,8.5.01) וכן: " העובדה שעל פי אותם ממצאים מסקנתה של ועדת העררים שונה מזו של הועדה הרפואית, אינה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור" (רע"א 3570/01 אריה נ' סואעד, 5.9.01). עוד יש להזכיר כי בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.  בית המשפט  לא יתיר הבאת ראיות לסתור רק בגלל שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהנמקת הועדה, או כאשר נתקל בית משפט בהנמקות שאינן מפורטות דיין, או שמתעוררים ספקות באשר להחלטת הועדה: " אילו סברנו כי כל אימת שמידת ההנמקה של החלטת הועדה או שיקוליה אינם נקיים מספקות מהווה  הדבר נימוק להתיר הבאת ראיות לסתור, היה זה תחילתו של תהליך שסיומו ריקון הסעיף מתוכנו" (בר"ע (ת"א) 1995/05 ראובן יהודה נ' הדר, 1.3.06).
  1. בענייננו,  לא הוכח טעם מיוחד אשר יצדיק מתן היתר חריג להביא ראיות לסתור. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 29.4.08 , הדברים שנרשמו בפרוטוקול ועדת הערר הם בגדר דעה ראשונית בלבד של חברי הועדה אשר לא הבשילה לכדי החלטה מחייבת. ועדת הערר עצמה ציינה כי היא מבקשת לקבל עוד מסמכים טרם מתן החלטתה הסופית, אם תמשיך לדון בעניין. דעת ועדת הערר היא בגדר חוות דעת ראשונית אשר לכל היותר מהווה דעה שונה מזו של הועדה הראשונה אך אינה גוברת עליה משבוטל הערר. כאמור, עצם העובדה שקיימות חוות דעת רפואיות שונות אינה מהווה טעם מיוחד למתן היתר להביא ראיות לסתור. אין מדובר בשינוי מצב רפואי ואף לא נטען, וממילא לא הוכח, כי מצבו של התובע השתנה בארבעת החודשים שחלפו בין דיוני הועדות. הנתבעת 3 טוענת כי הועדה הראשונה לא בדקה את התובע אך  דומה שטעות נפלה בידה.  בפרוטוקול הועדה מיום 8.7.07 נרשם מפורשות שאין הבדל משמעותי בבדיקה מבדיקות קודמות, דהיינו, נערכה בדיקה, אם כי ממצאיה לא נרשמו בפירוט רב כפי שרשמה ועדת הערר. לא הוצגו פרוטוקולי הועדות הקודמות, אשר העניקו נכויות זמניות, ויתכן שבפרוטוקולים אלו נרשמו ממצאי בדיקות באופן מפורט יותר כך שהועדה הראשונה לא מצאה לנכון לפרט ממצאיה שוב. בכל מקרה, העדר פירוט מלא של ממצאי הבדיקות אינו מהווה טעם מיוחד להביא ראיות לסתור. שתי הועדות בדקו את התובע אך התרשמו באופן שונה ממצבו. הועדה הראשונה לא מצאה הגבלות בתנועות הקרסול ולעומתה ועדת הערר סברה כי הסעיף המתאים הוא סעיף של הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול. ועדת הערר אף התייחסה למכתבו של ד"ר ולן וציינה כי ד"ר ולן לא פרט ההגבלות במפרקים אותן מצא. יתכן ואם היה ד"ר ולן מבהיר את חוות דעתו הייתה ועדת הערר מסכימה לממצאיו. דעתה של ועדת הערר, כאמור, נותרה בגדר הבעת דעה בלבד ואין בכך כדי לבסס טעם מיוחד להביא ראיות לסתור.
  1. לאור כלל האמור, אני דוחה את הבקשה. הנתבעת 3 תשא בהוצאות הבקשה בסכום של 2000 ש"ח בתוספת מע"מ.
  1. כאמור בהחלטתי מיום 29.4.08, הנתבעת 3 מתבקשת להודיע עמדתה בנושא החבות והיא מתבקשת לעשות כן בתוך 30 יום.

נקבע לק"מ ליום 28.9.08 בשעה 09:30. ישיבת יום 1.7.08 מבוטלת.

ניתנה היום    ‏כ"ו סיון תשס"ח,‏29 יוני 2008, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ