אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 35783/05

החלטה בתיק א 35783/05

תאריך פרסום : 24/12/2007 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
35783-05
23/10/2007
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
1. גד. אש. חשמל ומערכות בע"מ
2. סיידון יצחק
3. שמואל יוסף

החלטה

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבע 3 מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 678,101 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 ( להלן: "החברה"), שהתנהל בבנק התובע ( להלן: "הבנק").

2.         נגד החברה והנתבע 2, אחיו של הנתבע 3, ניתן פסק דין.

3.         התביעה נגד הנתבע 3 ( להלן: "הנתבע"), הוגשה מכח ערבותו לחובות החברה. מדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום, שניתנה ביום 19.2.1995, ולכן חלות עליה הוראות תיקון התשנ"ב של חוק הערבות, התשכ"ז- 1967 ( להלן: "חוק הערבות"), ולא חלות עליה הוראות תיקון התשנ"ח כפי שסבר בטעות הנתבע.

4.         הבנק טען בכתב התביעה כי הנתבע הוא בעל ענין בחברה ולכן לא חלות עליו ההגנות של ערב יחיד. מנגד טוען הנתבע כי היה למעשה "עובד כללי" בחברה, אשר פעל על פי הוראותיו של אחיו.

5.         לפי תיקון התשנ"ב, מי שהוא בעל ענין בתאגיד, לא ייחשב כערב יחיד. הגדרת "בעל ענין" מופיעה בס' 1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968, והיא קובעת כי בעל ענין הוא:

            " מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי, או תאגיד שאדם כאמור מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו, או מכוח ההצבעה בו, או רשאי למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלו;"

6.         על פי תדפיס רשם החברות של החברה, מי שרשום כבעל מניות וכמנהל יחיד בחברה הוא האח, הנתבע 2. הנתבע עצמו אינו נזכר בתדפיס.

7.         האם הנתבע שימש כדירקטור או מנהל כללי של החברה בעת שחתם על הערבות? במהלך חקירתו של הנתבע על תצהירו הוגשו מסמכים שונים המעידים כי הנתבע היה בעל זכויות חתימה בחשבון הבנק של החברה מאז נפתח בשנת 1995. יתר על כן, בטופס יצירת אגרת חוב לטובת הבנק הגדיר עצמו הנתבע בתור "מנהל החברה" (ראה מוצג מש/3). ברור איפוא כי הנתבע מילא תפקיד של ממש בחברה, ולא שימש רק כנער שליח בחברה כפי שניסה להציג את עצמו. יחד עם זאת, בשלב זה לא ניתן לקבוע האם בשנת 1995 הוא אכן שימש מנהל או דירקטור בחברה, הגם שאין חולק כי כבר אז היה בעל זכויות חתימה בחשבון, יחד עם הנתבע 2. דבר היותו מנהל בחברה בשנת 2003, אינו מעיד בהכרח על היותו מנהל בשנת 1995, בעת שנחתמה הערבות, הגם שדבר זה עשוי להיות ראיה נסיבתית לכך, שתישקל יחד עם נסיבות נוספות.

8.         אם אכן הנתבע הוא בבחינת ערב יחיד, הרי שעשוייה להשמע מפיו הטענה כי ערבותו אינה תקפה, או שהיא מוגבלת לסכום החוב בחשבון בעת שנחתמה, וזאת לנוכח הדברים שנאמרו אגב אורחא בפרשת ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ תק-על 2000(3), 396 ,עמ' 399:

" לעומת זאת, ניתן למצוא תימוכין לאפשרות השניה, לפיה "ערב יחיד" שחתם על ערבות בלתי מוגבלת, מופטר לחלוטין מערבותו, בתכלית העומדת ביסודו של תיקון תשנ"ב. מטרת התיקון היתה, כלשון דברי ההסבר להצעת החוק, "להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת". "בעיה קשה במיוחד" - כך צויין בדברי ההסבר - "קיימת בקשר לערבות בלתי מוגבלת בסכום, שהביאה לתוצאות בלתי נסבלות מאחר שאנשים חתמו על ערבות מתוך חוסר הבנה לתוצאות מעשיהם, ובלא שיוסבר להם טיב התחייבותם ". הפרשנות לפיה ההגנה ל"ערב יחיד" מותנית בכך שערב לסכום שאינו עולה על התקרה הקבועה בהגדרת ה"חיוב", ואינה ניתנת לו מקום בו ערב לסכום בלתי מוגבל, אינה מתיישבת עם התכלית שעמדה ביסוד החקיקה. על פי הפרשנות הזו נשללת מן הערב ההגנה מפני תוצאות החתימה על ערבות שאינה מוגבלת בסכום - אותה הגנה ממש שהתכוון המחוקק להעניק לו.  גם התיקון שהוכנס בחוק הערבות בשנת תשנ"ח, תומך, לכאורה, בפרשנות המיטיבה עם הערב הזה. ... הדמיון בין ההסדר דהיום, לבין ההסדר שנקבע בתיקון תשנ"ב, עשוי לייחס חשיבות לבחינת ההוראה המצויה, כיום, בחוק, לעניין ערבות בלתי מוגבלת בסכום. סעיף 21(ב) לתיקון תשנ"ח מורה מפורשות: "לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו". יצויין, בהקשר זה, כי לעניין הוראה אחרת בחוק הערבות, הביע בית משפט זה דעתו, כי תיקון תשנ"ח לחוק הערבות "מצביע על המדיניות שנראתה למחוקק כראויה, ויש בכך כדי לחזק את המסקנה המכירה בכוחה של מדיניות זו גם לעניין הדין הקודם" (דברי הנשיא א' ברק ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 19 (טרם פורסם)). על שתי דרכי הפרוש האלה, יש המוסיפים שלישית, דרך ביניים, שלפיה יראו ערבות בלתי מוגבלת בסכום, שניתנה לאחר תחילת תיקון תשנ"ב, וטרם תחילת תיקון תשנ"ח - כערבות המוגבלת בשיעור החוב שנותר בפועל ביום נתינתה (כך מציע ר' בר-קהן במאמרו "ערבות בלתי מוגבלת בסכום - תוקפה וערכה כבטחה לאור התיקונים לחוק הערבות", "הפרקליט", כרך מד עמ' 574). בענייננו אין צורך להכריע בין דרכי הפרוש האלה בכל הנוגע להוראות פרק ב'."  

מנגד יוכל הבנק לטעון כי בפרשת דטיאשוילי לא נפסלה גם האפשרות לקבוע כי ערב יחיד שחתם על ערבות בלתי מוגבלת קודם לתיקון התשנ"ח- חב במלוא סכום החוב הנערב.

9.         לכל אלה יש להוסיף כי אם עסקינן בערב יחיד, הרי שלפי תיקון התשנ"ב, לא ניתן להגיש נגדו תביעה לפני מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי, כפי שנהוג כיום במקרה של ערב מוגן (ראה ס' 17ג' לחוק הערבות בנוסחו לפי תיקון התשנ"ב).

10.        על כן, יש ליתן לנתבע רשות להגן בטענה לפיה הוא ערב יחיד, על כל המשתמע מכך לפי הוראות תיקון התשנ"ב.

11.        טענה נוספת בגינה יש ליתן לנתבע רשות להגן היא הטענה לפיה הופקדו לחשבון החברה כספים שונים לאחר הגשת התביעה, אשר אינם משתקפים בכתב התביעה (ס' 28- 29 לבקשה).

12.        לא מצאתי כל ממש ביתר טענות ההגנה של הנתבע.

13.        הנתבע ניסה לטעון כי הבנק גרם נזק לחברה, שכן צריך היה לזכות את חשבון החברה בריבית גבוהה יותר, להעמיד הלוואות במקום להקצות מסגרת אשראי ולא לגבות ריבית חריגה. טענות אלה מופרכות על פניהן, וגם לא נתמכו בחוות דעתו של מומחה. כל שצורף לתצהיר הוא "דו"ח ראשוני", שלא נערך כשם שיש לערוך חוות דעת של מומחה, ולמעשה מדובר במסמך בלתי חתום. מי שהכין את המסמך, יצא מנקודות מוצא עובדתיות שהן פרי דמיונו. כך למשל, המומחה האלמוני החליט כי הבנק יכול היה להסתפק בריבית נמוכה יותר בשל מצבת הבטחונות של החברה, ולכן לא היתה הצדקה לגבות תוספת סיכון. נפסק לא אחת כי המומחה חייב להשתית עצמו על עובדות הנטענות בתצהיר הלקוח, ולא על מאוויים או משאלות לב של המומחה. אין זה מתפקידו של בית המשפט לנהל את עסקיו של הבנק במקומו של הבנק, ולקבוע מהי הריבית שהבנק צריך להסתפק בה. הבנק הוא גוף עסקי המתנהל למטרת רווח, והוא רשאי לקבוע באיזה מחיר הוא מוכר את מוצריו הפיננסיים, קרי, איזו ריבית הוא דורש בגין האשראי הבנקאי. מובן כי אם הבנק מטעה את הלקוח בענין גובה הריבית בה יחוייב הלקוח, יוכל בית המשפט להתערב ולבטל את החיוב בריבית הנגוע בהטעייה של הלקוח, אך במקרה דנן אין כל טענה להטעייה. לא ניתן לקבל חוות דעת שהנחות היסוד שלה מנותקות מן המציאות העובדתית, תוך התעלמות מן ההסכמה החוזית בין הצדדים באשר לשיעורה של הריבית שתחול על האשראי. לא המומחה וגם לא בית המשפט יכולים או רשאים לכרות חוזה חדש בין הצדדים, השונה מן החוזה שנכרת ביניהם מלכתחילה. הבנק, ולא בית המשפט או המומחה, הוא שאמור להחליט האם יש סיכון במתן אשראי ללקוח, ומהי פרמיית הסיכון שיש לגבות מאותו לקוח. כידוע, " אין בית המשפט רשאי לעשות חוזה במקום בעלי הדין" (ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' שרה שוורצבורד   פ"ד לו(4), 197 ,עמ' 214-215). וכן: " שומה על בית המשפט להיזהר מפני התערבות מופרזת בתוכן העיסקה כדי לא "ליצור" חוזה במקום הצדדים" (ע"א 3102/95 יגאל כהן נ' שמואל כהן ואח'   פ"ד מט(5), 739 ,עמ' 746-747).

            ראה לענין זה את שנפסק בת.א. 37006/05 בנק מרכנתיל נ' ש.י. ישר קבלנים :

" לכך יש להוסיף את העובדה שהמומחה סולומון העיד כי התיזה לפיה החברה אמורה לשלם על יתרות החובה בחשבונות ריבית המתאימה לאשראי ארוך טווח אינה אלא הנחה שלו (ע' 9 לפרוטוקול). מכאן, שהמומחה כלל אינו מתיימר להסתמך בחוות דעתו על הסכם כלשהו בין הבנק לחברה בענין תנאי ההלוואה שתועמד לחברה. דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם טענתו של הנתבע בדבר קיומו של הסכם בינו לבין הבנק. בצדק מציין ב"כ הבנק בסיכומיו כי המומחה אינו יכול לבסס את חוות דעתו על הנחות תיאורטיות שאין להן כל עיגון בעובדות המקרה. ... הלכה למעשה, חוות דעתו של המומחה סולומון מנותקת לחלוטין מעובדות המקרה, ויש בה משום נסיון שלא יצלח להכתיב לבנק בדיעבד הסכם אשראי שתנאיו הכלכליים שונים מאלו שבאו לביטוי במערכת ההסכמים שבין הבנק לחברה. בבסיס חוות הדעת עומדת השקפתו של המומחה שהוא רשאי לקבוע מהי הריבית שראוי היה להחיל על האשראי שקיבלה החברה, גם אם הדבר עומד בניגוד גמור להסכמים עליהם חתמה החברה, המציינים ריבית אחרת.  כך למשל, המומחה החליט על דעת עצמו כי לא היתה הצדקה לגבות תוספת סיכון. אין עסקינן במקרה בו הבנק התחייב בהסכם לגבות ריבית מסויימת, ובפועל גבה ריבית גבוהה יותר, אלא במקרה בו המומחה סבור שהבנק צריך היה להגיע להסכם אחר, עם ריביות מופחתות. על כן, לא ניתן לקבל את תחשיב הנזק העומד בבסיס חוות דעתו של המומחה."

14.        בנוסף, הכלל הוא שמומחה העורך את חישוביו, חייב להתבסס על התשתית העובדתית המפורטת בתצהירו של הלקוח, ואין כל ערך ראייתי לחישובים הנעשים שלא על בסיס עובדות המפורטות בתצהיר כזה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ