אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 35307/05

החלטה בתיק א 35307/05

תאריך פרסום : 22/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
35307-05
16/02/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים סניף הנמל
הנתבע:
1. א.ג.א.לבנין בע"מ
2. אופיר חלפון

החלטה

1.         התובע ( להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום חוב בסך 354,024 ש"ח שנוצר בחשבונה של הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") בגין הלוואה שלא נפרעה. הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע") הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת, והתביעה הוגשה נגדו בגין ערבותו לחובות הנתבעת.

2.         הנתבעים טוענים כי יש להורות על מחיקת כותרתה של התביעה, משום שכתב התביעה נעדר פירוט מספיק, ובנוסף, לא צורפו אליו מסמכים שונים הקשורים בניהול החשבון. אין בידי לקבל טענה זו. עסקינן בתביעה בגין הלוואה שלא נפרעה, ועל כן די בכך שהבנק צירף לכתב התביעה את הסכם ההלוואה, דף חשבון אחרון המאמת את סכום התביעה וכתב ערבות של הנתבע. כידוע, בשלב זה הדרישה כלפי התובע היא מינימלית:

" כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית." (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138.)

וראה גם ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד   פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197:

" לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו ..."

במקרה דנן אין כל ראיה לכך שהנתבעים ביקשו אי פעם מהבנק מסמכים כלשהם לצורך הכנת הגנתם, וממילא אין הם יכולים להלין על הבנק על שלא מסר להם מסמכים, אותם כלל לא ביקשו. הנתבע אף מודה במפורש בס' 53 לתצהירו כי עד כה נמנע מלבקש מסמכים כלשהם מהבנק. מטעם זה אין גם ממש בטענת הנתבעים בסיכומיהם, לפיה דרושים להם מסמכים לשם ביסוס הגנתם.

3.         הנתבעים טוענים כי הבנק דורש מהם בכתב התביעה ריבית בשיעור של 16.6%, למרות שלפי הסכם ההלוואה נקבעה ריבית בשיעור של 13.1% בלבד.

            אין לקבל טענה זו. הנתבעים מסתמכים על הוראת ס' 4 להסכם ההלוואה, המגדיר מהי הריבית בה תחוייב ההלוואה כל עוד תיפרע כסדרה,  אך מתעלמים במפגיע מהוראת ס' 6 להסכם ההלוואה, הקובע כי אם ההלוואה תועמד לפרעון מיידי, הבנק יהיה רשאי לגבות בגין החוב ריבית פיגורים בשיעור המירבי הנהוג בבנק. באשר לטענה כאילו החוב נושא הפרשי הצמדה וריבית ולא רק ריבית כמוסכם, הרי שעיון בכתב התביעה מגלה כי הבנק אינו תובע הפרשי הצמדה (הגם שבמכתב הדרישה של בא כח הבנק הועלתה דרישה כזו), אלא אך ורק ריבית שנתית.

4.         הנתבעים טוענים כי הבנק לא היה רשאי לדרוש מהם פרעון מיידי של ההלוואה. מדובר בטענת בדים. הנתבעים כלל אינם טוענים כי שילמו את תשלומי ההלוואה כסדרם ובמועדם. הנתבעים אינם כופרים בטענות הבנק בכתב התביעה לפיהן הנתבעת לא פרעה את ההלוואה, ועל כן הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי. ברי כי הבנק היה  רשאי להעמיד את ההלואה לפרעון מיידי על פי ס' 13 להסכם ההלוואה לנוכח העובדה שהנתבעת לא עמדה במועדי הפרעון שנקבעו בהסכם ההלוואה.

5.         הנתבעים טוענים כי הבנק החליט באופן חד צדדי על ביטול מסגרת האשראי של הנתבעת, שעמדה על סך של 500,000 ש"ח, וכפה עליהם נטילת הלוואה בסך 520,000 ש"ח לפרעון ב-60 תשלומים חודשיים. לדידם, מעשיו אלה של הבנק נגועים בחוסר תום לב, גרמו לנתבעת נזק רב ועולים כדי התניית שרות בשרות.

            אין בידי לקבל טענות אלה. נזכיר את הוראת ס' 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 ( להלן: "חוק הבנקאות"), הקובעת כי " אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח." אכן, בפסיקה נקבע לא אחת כי גם החלטה לבטל אשראי קיים צריכה להעשות שלא על פי קפריזה, ותוך מתן זמן התארגנות הולם ללקוח, אך במקרה דנן כך בדיוק נהג הבנק: העמדת ההלוואה לנתבעת היתה דרך נאותה בהחלט להביא לביטול הדרגתי של האשראי שעמד לרשותה של הנתבעת, בפריסה של חמש שנים. אין עסקינן במקרה בו הבנק דורש מהיום למחר פרעון חוב, אלא בפרעון הדרגתי של החוב, לאורך מספר שנים.

            אין עסקינן כלל ועיקר במצב של התניית שירות בשירות, אלא במצב של ביטול הדרגתי של אשראי שכבר ניתן.

            גם אם היה מדובר בהתניית שירות בשירות, יש להזכיר את הוראת ס' 7(א) לחוק הבנקאות, הקובעת כי " לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי." משמע, לא לעולם ההתנייה תהא אסורה, ואם קיים קשר סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי, הרי שלא מדובר בהתנייה אסורה. המלומד ריקרדו בן אוליאל מציין בספרו דיני בנקאות :

" החוק אינו מונע באופן מוחלט התניית מתן שירות בקבלת שירות אחר. החוק רק אוסר את ההתנייה במקרה של העדר קשר סביר בין השירותים. אין להרחיק לכת ולשלול סבירות בכל התניית שירות בשירות" (ע' 85)

לדידי, כאשר הבנק מסדיר פרעון של אשראי שבוטל בדרך של מתן הלוואה לפרעון במשך חמש שנים, קיים בהחלט קשר עסקי סביר בין השירות לבין קיום התנאי.

גם הטענה כאילו הפסקת האשראי היא שגרמה להתמוטטות הנתבעת, אינה עולה בקנה אחד עם הודאתו של הנתבע (ע' 7 לפרוטוקול), לפיה הנתבעת היתה פעילה עד כחודש לפני עדותו. ההלוואה ניתנה בחודש אוקטובר 2002, כך שהתמוטטות הנתבעת התרחשה רק כעבור שלוש שנים. בנוסף, התברר מעדותו של הנתבע כי הנתבעת חייבת כיום שלושה מליון ש"ח לבנק דיסקונט (ע' 5 לפרוטוקול), משמע, הנתבעת מסובכת בכל מקרה בחובות לבנק נוסף.

6.         הנתבעים טוענים כי הבנק הפר את חובתו על פי הדין בכך שלא מסר להם העתקים מהמסמכים עליהם חתמו ולא הסביר להם את טיבם. אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע הוא איש עסקים המנהל עסקים מזה 26 שנה (ע' 1 לפרוטוקול), ואין להניח כי אדם כזה חותם על מסמכים בלא לדעת את טיבם. כאשר נשאל האם ידע שהוא חותם על ערבות, השיב תשובה מתחמקת, המדברת בעד עצמה: " רואים שחתמתי, מה זה ידעת? ... רואים שחתמתי, חתמתי על הרבה ניירות באותו מעמד ותחת לחץ." (ע' 4 לפרוטוקול). בנוסף, הנתבע עצמו טוען בתצהירו כי הבנק " איים עלינו כי אם לא ייחתמו על כתב ההלוואה ועל כתב הערבות הוא ימוטט את העסק, ימנה כונס נכסים לפעילותו ויסגור אותו לאלתר" (ס' 29 לתצהיר). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כאילו הנתבע לא ידע על מה הוא חותם. עוד ראוי לציין כי הערבות נחתמה ביום 23.6.2002 ואילו הסכם ההלוואה נחתם ארבעה חודשים מאוחר יותר, ביום 17.10.2002, כך שהנסיון ליצור את הרושם כאילו כל המסמכים נחתמו תחת לחץ באותו מעמד, מנותק מהמציאות.

            הטענה כאילו המסמכים עליהם חתמו הנתבעים הם מסובכים ומצריכים הסבר, היא טענת בדים. כל בר בי רב הנוטל הלוואה, יודע שעליו לפרעה במועדי פרעון קבועים, וכי אם חתם על ערבות לחוב מסויים, הוא צפוי להתבע אם החייב העיקרי לא יפרע את החוב. הדברים יפים מכח קל וחומר כאשר עסקינן באיש עסקים מנוסה, המנהל יותר מאשר חברה אחת, וכאשר הערב הוא ממילא בעל השליטה והמנהל של החייב העיקרי, כך שקיימת הלכה למעשה זהות כמעט מוחלטת בין החייב העיקרי לבין הערב.

7.         הנתבעים טוענים כי המסמכים עליהם חתמו הם חוזים אחידים הכוללים תנאים מקפחים. טענה זו אינה מועילה להם, משום שהנתבעים אינם מצביעים על הנזק הכספי שנגרם להם מחמת אותם תנאים מקפחים, וכיצד ביטול הקיפוח עשוי היה להפחית את חובם לבנק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ