בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
35020-06,174481-06
18/04/2007
|
בפני השופט:
קליין מנחם
|
| - נגד - |
התובע:
מסטר פונט בע"מ
|
הנתבע:
דפוס משכן בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
חברת מסטר פונט בע"מ
(להלן:"התובעת") עוסקת בפיתוח ושיווק פונטים לשימוש אישי ועסקי. התובעת סיפקה לחברת דפוס משכן בע"מ (להלן:
"הנתבעת" או "המבקשת") מוצרים אותם הזמינה הנתבעת לפי מה שהוסכם בין הצדדים בעת פגישתם ואף נחתמה ההזמנה של המוצרים (נספח א' לכתב התביעה).
הנתבעת לא שילמה לתובעת את שכרה.
כנגד טענות התובעת בדבר יתרת החובה, טוענת הנתבעת, כעולה מבקשת הרשות להתגונן ובדיון בפני על אף שהתקיימה פגישה בין הצדדים, לא הגיעו הצדדים להסכמה על הזמנה כלשהי. המבקשת בבקשתה טענה כי שקלה ההצעה אולם מעולם לא הסכימה לביצוע ההזמנה עצמה. בדיון שבפני טען נציג הנתבעת מר שמואל אדרי כי התובעת הטעתה את אחת העובדות של הנתבעת אשר חתמה על ההזמנה ללא הבנה וללא סמכות.
דיון
:
בחינת בקשתה של הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה. קרי, האם יש בתצהירה של הנתבעת יחד עם חקירתו הנגדית של נציגה (טיעוניו בפני) עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (
ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבעת (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לה ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א
86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).
כך נתבע, אשר מבקש רשות להגן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להגן (ע"א 543/86
כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל כלפון מב(3)339).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
בישיבה המקדמית מיום 11/04/07 לא מצאתי טענת הגנה אשר תעמוד לנתבעת.
על הבקשה עצמה חתום מר שמואל אדרי אולם על התצהיר התומך בה חתום מר פלטיאל אדרי. כמו כן, נציג המבקשת הודה בפני כי ידוע לו מי העובדת אשר אכן חתמה על ההזמנה ואולם לא הביא אותה בפני, למעט דף המתיימר להיות תצהיר שבו נכתב כי העובדת הוטעתה על ידי התובעת.
לא הוסבר איך הוטעתה, מה נאמר לה שמכיל המסמך, על מה היא כן חשבה כשחתמה וכד'. כל שנאמר הוא שהיא "אינה בעלת זכות חתימה" (מבלי שהובא אפילו פרוטוקול אחד של החברה שמציין למי מהעובדים, מתי יש זכות חתימה בשם החברה).
טענות ערטילאיות אלו, אין בהן כדי לבטל את משקלו של מסמך חתום בחתימה וחותמת הנתבעת אשר נושא בכותרתו "הזמנת פונטים/הסכם שימוש".
מה שקרה בפועל הוא שלאחר שהסתבר לנתבעת שהמחיר שהתחייבה בגינו היה גבוה, היא ביקשה להתנער מההסכם בשל טעות בכדאיות העיסקה. צד לחוזה אינו יכול להתנער מהעסקה כאשר מסתבר לו בדיעבד שהעיסקה איננה כדאית מבחינה כלכלית. טעות בכדאיות העיסקה לא תחשב כעילת בטלות מחמת פגם ברצון.
סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, קובע:
"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה .
...
(ד) טעות לעניין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".
פרופ' שלו בספרה "דיני חוזים" בעמ' 203 מתייחסת לעניין טעות בכדאיות העיסקה ומציינת:
