החלטה בתיק א 34401/03

1.         בפני בקשת הנתבעת להגשת " ... ראיה מפריכה מטעם הנתבעת במסגרת חקירתו הנגדית של העד מטעם הנתבעת, מר עזרא גבריאלי מיום 22.5.05. הראיה המפריכה היא פסק דין של כב' השופטת אביגיל כהן בת.א. 193531/02, 212469/02 עו"ד וינבאום ישראל  ואח' נ' גבריאלי עזרא,  מיום 21.3.05..." (להלן: "פסה"ד").

2.         לטענת הנתבעת - כפי שעולה מפסה"ד אותו ביקשה להגיש כראיה מטעמה במהלך חקירתו הנגדית של מר עזרא גבריאלי (להלן: "המנהל"), השיב המנהל ( עד תביעה) תשובות שאינן נכונות לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית. כן נטען כי פסק הדין " ... רלבנטי למחלוקת בין הצדדים שכן עולה קשר ישיר בין עובדות פסק הדין לעובדות שהתבררו במהלך החקירה שכנגד..."  (סעיף 4 לתשובת המבקשת) . כן מוסיפה וטוענת הנתבעת כי "... מקריאת פסק הדין עולה תמונה עובדתית ברורה, שהיא אף לגרסתו של גבריאלי, אשר משלימה באופן חד ערכי את המסכת העובדתית שעלתה בענייננו... פסק הדין המבוקש הוא למעשה מגש עליו מונחת האמת העובדתית בתיק דנן .." .לטענת הנתבעת, באותו היום, דהיינו 11.3.99, נחתם בענייננו הסכם בין המנהל לבין אורית מתכת בע"מ ובאותו היום נחתם הסכם, בתיק נשוא פסה"ד, בין מנהלת אורית מתכת בע"מ לבין המנהל בעסקה שאין כל קשר בינה לבין התיק שבפני.

3.         התובעת מתנגדת לבקשה. לטענת התובעת, משבקשת הנתבעת להגשת פסה"ד כראיה מטעמה נדחתה בישיבת יום 25.5.05, הדרך היחידה לתקוף את ההחלטה הינה בדרך של הגשת בר"ע לביהמ"ש המחוזי, ומשהנתבעת לא עשתה כן - יש לדחות את ההחלטה על הסף.

            כן מוסיפה התובעת וטוענת כי כל מטרת הבקשה הינה לנסות להבאיש את ריחו של המנהל בעיני ביהמ"ש ואין כל קשר בין פסה"ד לבין המחלוקת בתיק שבפנינו.

            לטענת התובעת "... אין בתשובותיו של מנהל המשיבה (התובעת - ה.י.) אמירת אי אמת מהותית שיש בה לפגוע באמינותו, וממילא אין מקום להפריכן ע"י פסה"ד. לכל היותר המדובר באי התאמה טכנית הנובעת מבלבול או אי הבנה רגעית שתוקנה בהמשך, עקב שאלות מפתיעות הנוגעות להליכים משפטיים נמשכים ומורכבים הנוגעים לאירועים מלפני 6 שנים...".

4.         הנתבעת מוסיפה ומציינת כי היא רשאית להביא ראיות מפריכות, על אף שניתנה החלטה על הגשץ סיכומים בכתב, ולצורך כך היא נסמכת על ספרו של זוסמן וכן על פסקי דין שצורפו לבקשתה וכן לתגובתה.

 לטענת הנתבעת, בהחלטתי מיום 22.5.05 לא התרתי את הצגת המסמך באמצעות העד, אבל לדבריה אין בכך כדי למנוע את צירופו כראיה מפריכה.

5.         בהחלטתי מיום 22.5.05 דחיתי את בקשת הנתבעת להגשת המסמך וזאת לאחר שלא שוכנעתי באשר לסיבה בעטייה לא הוצג המסמך קודם לכן בפני ב"כ התובעת. אוסיף ואציין כי קודם לאותה החלטה הוריתי לב"כ הנתבעת להמציא לידיו של ב"כ התובעת את כל אותם המסמכים שבכוונתו להציג בפני המנהל במהלך חקירתו הנגדית, וכל זאת ע"מ שב"כ התובעת יוכל, ככל הניתן, להיערך לחקירה. ב"כ הנתבעת הגיש לב"כ התובעת את המסמכים, אולם לא הגיש לידיו את העתק פסה"ד. משלא שוכנעתי באשר לסיבה בעטיה לא הוצג המסמך בפני ב"כ התובעת - דחיתי את בקשת הנתבעת להגשתו.

6.         כאמור, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. בקשת הנתבעת  להצגת המסמך באמצעות העד נדחתה על ידי, וזאת לאחר שכאמור לא שוכנעתי בנכונות טענת ב"כ הנתבעת מדוע העתק פסה"ד לא הומצא לעיונו של ב"כ התובעת כפי שהוריתי קודם לכן.

            משהבקשה שבפני לא נתמכה בתצהיר, כפי שנדרש עפ"י התקנות - אין לי אלא לשוב על הנימוקים שהביאוני להחלטתי מיום 22.5.05.

7.         לשיטת הנתבעת, אין המדובר בבקשה להצגת מסמך בפני המנהל כפי שביקשה הנתבעת במהלך ישיבת יום 22.5.05, אלא בקשה להבאת ראיות מפריכות , דהיינו בקשה שונה מזו שנדונה בהחלטתי מיום 22/5/05.

            למען הסר ספק הריני להבהיר, כי משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל, ומשהנתבעת מצהירה כי הבקשה שבפני אינה זהה לבקשתה מיום 22.5.05 שנדחתה על ידי - איני מוצא מקום לשוב ולדון בהחלטתי הנ"ל, ככל שהיא נוגעת להצגת מסמך באמצעות המנהל.

8.         עיון בתקנות סדר הדין האזרחי כמו גם בספרות ובפסיקה אינו מלמד כי נתבע רשאי להביא ראיות מפריכות, אלא כי התובע רשאי להביא ראיות מפריכות - " עדויות הזמה" לראיות שהובאו ע"י הנתבעת ואשר היה בהן כדי להפתיע את התובע.

            משכך הם פני הדברים, יש מקום לדחות את הבקשה.

9.         בבקשתה זו לא טענה הנתבעת את הטענות אותן העלתה בתגובתה לתגובת הנתבעת, וזאת ככל שהדבר נוגע לטענה כי עסקינן במערכת עובדתית אחת. טענות אלו נטענו לראשונה בתגובה, בעוד אשר היה על הנתבעת לטעון טענות אלו עוד בבקשתה.

            כל שטענה הנתבעת בבקשתה הוא כי פסה"ד מפריך את טענות המנהל ומוכיח כי אין לתת אמון כלל בתצהירו ובעדותו, תוך שהיא מאזכרת, מבלי לקשור בין הדברים, את שתי העסקאות - האחת נשוא תיק זה והשניה - נשוא הדיון בפסה"ד.

            רק בתגובתה מצאה הנתבעת לנכון, מטעמים השמורים עמה, לפרט את הקשר הקיים לטענתה בין שני ההליכים.

10.       לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת הנתבעת ועל כן הבקשה נדחית.

            שאלת ההוצאות תובא בחשבון במסגרת פסק הדין.