אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 32434/05

החלטה בתיק א 32434/05

תאריך פרסום : 17/03/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
32434-05
20/12/2005
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
יוחנן רובינשטיין
הנתבע:
נחמן רוטנר
החלטה

1.         בפניי בקשה של הנתבע לביטול פסק דיני מיום 2.11.2005, שניתן לאחר שהנתבע לא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד.

2.         התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 8.6.2005. הנתבע ביקש ביום 6.7.2005 כי יוארך לו המועד להגשת בקשת רשות להתגונן בשלושים יום ממועד ההחלטה בבקשתו לסלק את התביעה נגדו על הסף. בקשתו נענתה.

3.         ביום 8.9.2005 נדחתה בקשתו של הנתבע לסילוק התביעה על הסף ונקבע כי בקשת הרשות להתגונן תידון ביום 27.10.2005. בהתאם לכך היה על הנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן עד ליום 9.10.2005, בחלוף 30 יום ממתן ההחלטה. בפועל ההחלטה הומצאה לנתבע רק ביום 18.9.2005, אך אין בכך כדי לשנות ממסקנה זו בשים לב לכך שהמועד הוארך (לבקשת הנתבע עצמו) ביחס למועד מתן ההחלטה ולא ביחס למועד מסירתה, מה גם שבקשת הרשות להתגונן ממילא לא הוגשה בתום 30 יום ממועד המצאת ההחלטה.

4.         ביום 26.10.2005 ביקש ב"כ הנתבע כי הדיון שהיה אמור להערך למחרת היום יידחה מפאת מחלתו. נעתרתי לבקשה. בו ביום הגיש התובע בקשה לפסק דין בהעדר הגנה. הואיל והתיק לא היה בפניי, הוריתי למזכירות ביום 30.10.2005 לצרף את התיק לבקשה כדי שניתן יהיה לדון בה. משהובא התיק בפניי ביום 2.11.2005, ומשלא הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן עד אותו רגע, נעתרתי לבקשה וניתן פסק דין כמבוקש.

5.         לאחר שניתן פסק הדין, וביום נתינתו, הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הבקשה הוגשה כאמור באיחור, לאחר שהתובע כבר היה זכאי ליטול פסק דין בהעדר הגנה, הואיל ובקשה למתן פסק דין כזה הוגשה כבר ביום 26.10.2005, ופסק הדין עצמו עוכב במספר ימים עד שהתיק הובא בפניי על ידי המזכירות.

6.         הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ובה פירט את הסיבות לאיחור בהגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, שעיקרן מחלה ממנה סבל בא כוחו מיום 23.10.2005 ועד ליום 28.10.2005,  ואשר בגינה אף המציא אישור מחלה.

7.         אין ספק כי בנסיבות שפורטו לעיל, פסק הדין ניתן כדין, לאחר שבעת נתינתו חלף זה מכבר המועד להגשת הבקשה לרשות להתגונן, לאחר שהתובע ביקש פסק דין בהעדר הגנה וזכותו ליטול פסק דין כזה כבר התגבשה, ובשלב שבקשה למתן רשות להתגונן טרם הוגשה. כפי שנפסק בע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל   פ"ד מד(4), 4 ,עמ' 10-11:

" ביום 3.11.80, המועד בו "הגיעה הבקשה לראשונה לעיונו של השופט", לא היה בתיק כתב הגנה מטעם הסוכנות, ועינצ'י היו זכאים, אותה עת, שיעשה שימוש בתקנה 97(א) לתקנות, היינו, שינתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. על פי ההלכה שנפסקה בעניין נחושתן הנ"ל, יש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל פסק דין בהיעדר הגנה כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור."

ראה גם רע"א 5967/91 הופמן  נ' הופמן   פ"ד מו(1), 784 ,עמ' 786-787:

"... משום שמסכים אני עמו שבית המשפט המחוזי שגה בדבר הלכה בסברו שלעולם ימנע בית המשפט ממתן פסק דין בהעדר הגנה כשכתב ההגנה נמצא בתיק. כבר נפסק כי המועד הקובע לענין זה הוא המועד שבו דן בית המשפט בבקשה למתן פסק-דין, לאמור, ביום 16.9.91: ... ואותה שעה טרם הוגש כתב הגנה ... בנסיבות אלה היו המבקשים זכאים למתן פסק דין בהעדר הגנה כבר ב-16.9.91..."

8.         על כן, עסקינן בבקשה לביטול פסק דין על פי שיקול דעתו של בית המשפט. לענין זה יש לבחון שני היבטים: סיבת מחדלו של הנתבע וסיכויי ההצלחה של הגנתו (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שביעית, ע' 282). המבחן החשוב יותר הוא המבחן השני.

9.         נתבע המבקש ביטולו של פסק דין שניתן כדין, צריך לתמוך את בקשתו זו בתצהיר המבסס את סיכויי הצלחתו. במקרה דנן, בקשת הביטול לא נתמכה כלל בתצהיר. בעקבות תשובתו של התובע לבקשת הביטול, והערתו על כך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, הוגש תצהיר של ב"כ הנתבע (ולא של הנתבע עצמו), המפרט את נסיבות מחלתו. גם תצהיר זה אין בו כדי לבסס את סיכויי ההגנה של הנתבע ואין בו כל הסבר מדוע הנתבע אינו משיב לתובע את מה שקיבל על פי ההסכם, קודם שבוטל.

10.        לפנים משורת הדין, עיינתי בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן והתרשמתי כי אין לנתבע כל הגנה של ממש מפני רובה המכריע של התביעה, והגנתו אינה אלא הגנת בדים. במה דברים אמורים? עסקינן בתביעת השבה של כספים ששולמו לנתבע או עבור הנתבע במסגרת חוזה מכר מקרקעין בינו לבין התובע. הנתבע מודה מפורשות בס' 37 לתצהירו כי קיבל מאת התובע סך כולל של כ- 154,000 דולר (מתוכו, סך של 126,691 ש"ח הועבר לידי הנתבע, ואילו היתרה הועברה ישירות לבנק טפחות לשם סילוק הלוואה שנטל הנתבע בשעתו מבנק טפחות). בנוסף, בגדרו של הסכם המכר אישר הנתבע כי עובר לחתימתו, שולם לו תשלום ראשון בסך של 72,000 דולר (ס' 8(ב)(1) להסכם). הנתבע כופר אמנם כיום בקבלת סכום זה, אך כפירתו היא הגנת בדים, בשים לב לתוכנו של ההסכם, שנוסח על ידי עו"ד שייצג את שני הצדדים; בשים לב לכך שהיו עדים לכך שהנתבע אישר כי אכן קיבל את הסכום הנ"ל (ראה תצהירים שצורפו כנספחים ה'-ז' לכתב התביעה), לרבות עורך הדין שטיפל בעריכת ההסכם; ובשים לב לכך שגם כאשר הנתבע הודיע על ביטול ההסכם, הוא לא טען כי את הסכום הנ"ל כלל לא קיבל.

זאת ועוד, ביום 25.10.2004 שלח הנתבע לתובע הודעת ביטול של החוזה. ביטול כזה מזכה את התובע בהשבת מה ששילם לנתבע על פי החוזה. חרף זאת, הנתבע לא השיב עד כה לתובע סכום כלשהו, ואין בפיו כל הסבר מדוע אינו עושה כן לפחות לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת, קרי, סך השווה ל- 154,000 דולר. גם אם סבר הנתבע כי הוא זכאי לקזז מסכום ההשבה פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, בהנחה שהתובע הוא שהפר אותו, עדיין שומה היה עליו להשיב לתובע את יתרת הסכום, בלא דיחוי.

לעיצומו של ענין, ברור וגלוי כי התיימרותו של הנתבע לבטל את החוזה לא היתה כדין. הודעת הביטול ניתנה ביום 25.10.2004, והיא נומקה בכך שהתובע טרם שילם לנתבע את התשלום השני לפי ההסכם, בסך השווה ל- 270,000 דולר. דא עקא, המועד לתשלום זה חל 45 יום לאחר חתימת החוזה. החוזה נחתם ביום 19.9.2004 כך שבעת מתן הודעת הביטול טרם חלף המועד לאותו תשלום שני.  ברי איפוא כי לא היתה לנתבע כל עילה לביטול ההסכם, ועל כן הנתבע, ולא התובע, הוא שהפר את ההסכם.

לפיכך, התובע זכאי לא רק להשבת מה ששילם, אלא גם לפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה.

11.        גם התנהלותו של הנתבע בתיק שבפניי מדברת בעד עצמה, ונוצר רושם ברור כי הנתבע עשה עד היום כל אשר לאל ידו על מנת להשהות את הדיון בתביעת ההשבה, תוך ניצול מכסימלי של מועדים שעמדו לרשותו והגשת בקשות בלתי מוצדקות, כגון בקשה לסילוק על הסף ולאחר מכן בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לסלק את התביעה על הסף. אלמלא ביקש הנתבע להשהות את הדיון בתביעה, יכול היה להגיש את הבקשה לסילוק על הסף בד בבד עם בקשת הרשות להתגונן, אך הוא נהג אחרת.

12.        בנוסף, לא התרשמתי כי היתה הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה למתן רשות להתגונן. המועד להגשתה חלף עוד לפני מחלתו של ב"כ הנתבע, אך גם אם הייתי מוכן להניח כי המועד אמור היה לחלוף רק ביום 18.10.2005, ובשל פגרת הסוכות הוארך המועד עד ליום 27.10.2005, ובשל מחלת ב"כ הנתבע עד ליום 28.10.2005 (שחל ביום שישי בשבוע) היתה הצדקה לאיחור נוסף, הרי שהמועד האחרון להגשת הבקשה היה ביום 30.10.2005 (יום ראשון), והבקשה הוגשה בפועל רק ביום 2.11.2005 (יום רביעי). כל זאת, כאשר כבר בהחלטתי מיום 8.9.2005 קבעתי מפורשות כי דיון בבקשה ייערך ביום 27.10.2005, כך שברי היה כי יש להגיש את הבקשה קודם למועד זה.

13.        בנסיבות שתוארו לעיל, אין כל הצדקה או טעם לבטל את פסק הדין ביחס לסכום של 1,202,320 ש"ח, המהווה את סכום ההשבה בצירוף הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ