אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 31389/07

החלטה בתיק א 31389/07

תאריך פרסום : 13/08/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
31389-07
17/04/2008
בפני השופט:
אלי ספיר

- נגד -
התובע:
המגן חברה לביטוח בע"מ
הנתבע:
קליגמן איתן
החלטה

1.         מונחת בפני בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

2.         עסקינן בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכח חוזה ביטוח אשר הוגשה, ביום 2.5.07, על ידי המבוטח (להלן: "המשיב") כנגד המבטחת (להלן: "המבקשת") וזאת בגין תאונה (נזק עצמי) שארעה לרכבו ביום 31.1.04. התביעה מתמקדת בנזק בגין ירידת ערך.

3.         לטענת המבקשת מאחר והתביעה הוגשה למעלה מ-3 שנים מאוחר למועד אירוע התאונה נשוא התובענה אזי בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") התביעה התיישנה.

4.         המשיב טוען כי דין הבקשה להדחות שכן הוא פנה למבטחת בדרישה לפיצוי בגין נזקיו הן בהתייחס לנזק הישיר והן בהתייחס לירידת הערך והמבטחת לאחר ששיגרה שמאי מטעמה ובחנה את כל רכיבי הנזק השונים שילמה לו ביום 20.3.06 כסכום שאינו שנוי במחלוקת סך של 38,477 ש"ח בניכוי השתתפות עצמית בסך 9,619 ש"ח. משכך, רק מהשלב בו נולדה המחלוקת קרי; מתאריך הפקת ההמחאה, נודע לתובע כי כלל קיימת מחלוקת בנוגע לירידת הערך ולפיכך, אך ורק מהשלב הזה החלה להספר תקופת התיישנות כדי 3 שנים (להלן: "הטענה הראשונה").

5.         עוד ובנוסף טוען המשיב כי כוונת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח למילים "תביעה לתגמולי ביטוח" היא בעצם "דרישה" לתגמולי ביטוח כמשמעותה בסעיף 23 לחוק דהיינו, הדרישה של מבוטח מהמבטחת חייבת להיות מוגשת למבטחת בתוך שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח ומשהוגשה דרישה שכזו הרי מרוץ ההתיישנות עצמו הוא המרוץ הרגיל הקבוע בחוק ההתיישנות קרי; שבע שנים. ומשכך, משהגיש התובע דרישתו למבטחת וזו נדחתה, אזי פתוחה היתה הדרך בפניו להגיש תביעתו לבית המשפט בתוך 7 שנים אחרי מועד הדחייה (להלן: "הטענה השניה").

6.         כמו כן, לטענת המשיב במקרה דנן עסקינן בנזק מיוחד שמהותו ירידת ערך. ירידת הערך הינו נזק אשר מתהווה ובא לידי ביטוי אמיתי וראלי אך ורק במועד בו המבוטח מוכר את רכבו הלכה למעשה (להלן: "הטענה השלישית").

דיון :

1.         סעיף 31 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כדלקמן:

            "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

2.         בית המשפט העליון בע"א 3812/91 ג'ריס נ' אריה חב' לביטוח בע"מ ואח', פדי מח (3) עמ' 441, 455 קבע כי סעיף 31 הקובע תקופת התיישנות מיוחדת של שלוש שנים "בא לקצר את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות לשלוש שנים ולא כבא לקבוע תקופת "התיישנות" לדרישת המבוטח או המוטב מהמבטח".

3.         משכך, אני דוחה את הטענה השניה של המשיב וקובע כי "מקרה הביטוח" משמעותו מועד קרות התאונה ביום 31.1.04.

4.         אני דוחה את הטענה השלישית שנטענה על ידי המשיב וזאת כיוון שהיא עומדת בסתירה להוראות סעיף 31 לחוק ונוגדת את מטרתו ותכליתו.

5.         בענייננו, התאונה ארעה ביום 31.1.04, ביום 5.12.05 נערכה חוות דעת שמאי מטעם המבקשת המבטחת, ביום 20.3.06 המבקשת הפיקה המחאה ע"ס 38,447 ש"ח (פיצוי חלקי) והתביעה הוגשה ביום 2.5.07.

6.         סעיף 9 לחוק ההתיישנות שעניינו "הודאה בזכות" קובע כדלקמן:

            "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות דינו כהודאה לעניין סעיף זה".

            לאמור, על פי סעיף 9 לחוק במידה והנתבע הודה בזכותו של התובע לקבל תגמולים, בין אם הודאה זו ניתנה בתוך תקופת ההתיישנות ובין אם ניתנה אחריה, הרי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ההודאה. כמו כן, מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות דינו כדין הודאה לעניין סעיף זה. שכן "אף בלי הודאה מפורשת... די אם הנתבע מפגין מקצת הזכות, כדי שיראו בכך הודאה לעניין סעיף זה" (ז. יהודאי בספרו, " דיני התיישנות בישראל" כרך א' עמ' 221).

7.         אני קובע כי התשלום אותו שילמה המבקשת ביום 20.3.06 מהווה מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות קרי; הודאה כמשמעה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. שכן יש לראות בכך הכרה "בקיום זכות התובע" לקבלת תגמולי ביטוח בגין האירוע. והרי בית המשפט המחוזי, כב' השופט הנדל, בבר"ע 617/02 איילון חברה לביטוח נ' לריסה שחף דניאלי תק-מח 2002 (3), קבע כי מאחר ושכמעט תמיד יש מחלוקת לעניין הנזק שכן אחרת ממילא העניין לא היה מתגלגל לפתחו של ביהמ"ש הרי המעשה של העברת ההמחאה למשיב מקפל בתוכו לא רק את הבסיס למסקנה כי נפגע, אלא גם את קיומה של זכותו לתבוע.

8.         לאור כל האמור לעיל, אני מקבל טענתו הראשונה של המשיב ודוחה הבקשה וקובע כי תביעת המשיב לא התיישנה.

9.         המבקשת/ הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ