החלטה בתיק א 30363/04

זו בקשה להפסקת התובענה על פי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984.

אומר  מייד כי לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה , בעדות שמסר יובל צלנר בחקירה על תצהירו בדיון שהתקיים  ביום 7.2.07 -  ראיתי לקבל את הבקשה בתנאים שיפורטו  . אבאר טעמי.

בתיק העיקרי הגישו המבקשים תביעה כספית  לחיוב הנתבעות המשיבות בסך של 1,036,048ש"ח  בגין נזקיהם שנגרמו להם לטענתם בעסקם - דוכן קפה ודוכן מיץ , בקניון  השרון בנתניה אשר בבעלות  המשיבה 1 ובניהולה של  המשיבה 2. למען הסדר הטוב אציין כי הנתבעות המשיבות הגישו כנגד המבקשים תביעה  שכנגד. התביעה הוגשה ביום 28.3.2004 , והתביעה שכנגד הוגשה ביום8.6.2004.

מאז הגשתם של כתבי הטענות - התביעה והתביעה שכנגד התקיימו בתיק 8 ישיבות קדם משפט .  כעת  מבקשים התובעים צו להפסקת התביעה העיקרית.

בבקשתם הנתמכת בתצהירו של יובל צלנר  מנמקים המבקשים  - לאמור כי הגיעו למסקנה מעיון בתיק כי  ההליכים בתיק לא התקדמו באופן תכליתי, נוכח תקלות שאירעו במשרדו של בא כוחם , עו"ד יוחי גבע,  תקלות  אשר לגביהן נתן להם הסבר על ידו והוא מקובל  עליהם .

  בנסיבות שנוצרו בתיק, טוענים המבקשים, לאחר שניתן צו כנגדם על פי תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, (החלטת בית המשפט מיום 14.11.06)   לא יהיה בידיהם להשיג את הסעד המבוקש. בינתיים שחררו המבקשים את עו"ד גבע מן הייצוג, ועו"ד  בלושטיין קיבל על עצמו את ייצוגם של התובעים.

יצויין כי ביום  14.12.06 הגישו המבקשים בקשה לביטולה של  ההחלטה על פי תקנה 168(ב), ואולם הם עותרים עתה כי בית המשפט לא יזקק לה בשלב זה.

בקשתם של המבקשים הוא  כי יהיה להם יומם בבית  המשפט,  ויינתן להם להוכיח  כי  הנהלת הקניון הכירה באחריותה  בהפרתה את תנאי הסכם השכירות , ולפיכך  זכאים הם לפיצוי הכספי ,  אותו הם תובעים ומאת המשיבות. יש להם, לטענתם, תביעה רצינית ואיתנה אשר הם מבקשים כי לא תחסם דרכם  מלהשמע בבית המשפט.

המשיבות מתנגדות לבקשה, ועמדתן בתמצית, היא כי  הפסקת התבענה, קרי מחיקתה ולא דחייתה של התובענה, יהיה בה כדי לפגוע  ביתרונות מהותיים שצברו במהלך ניהול התובענה . בנוסף,  טוענות המשיבות כי אין לאפשר אלא את דחייתהשל התביעה , לאור השימוש לרעה שמבקשים התובעים לעשות בהליכי משפט, בדמות הגשתה של תבענה חדשה ומשופרת.

ה מסגרת הנורמטיבית

ההלכה נפסקה לנו בע.א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ. נסחלהטשווילי, פד"י ל"ט

(2) 831,  833, 834 שם  קבע  כב' הנשיא מ. שמגר את כללי היסוד בסוגייה של הפסקת התובענה.

 הכלל הוא כי "ההיענות לבקשה לפי תקנה 154 לתקנות,  נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט: עילה לסרב היא אם עקב הפסקת התובענה היה הנתבע מפסיד יתרון בו זכה כבר, כגון ממצא לטובתו שנקבע במהלך הדיון. אף אז - יהיו נסיבות בהן אין הכרח לסרב, אם  הבקשה מועלית למשל בשלב מוקדם , ואם ניתן להגן על זכויותיו של הנתבע על ידי קביעת תנאי, לפי תקנה 154(ב), שיבטיח הכללתה של הראיה הפועלת  לטובת הנתבע  בין אילו שיובאו בפני בית המשפט בהליך אחר, אם יחודש הדיון."

הרציונל העומד מאחורי הכלל  הוא כדי לא לתת לתובע "שלא צלחה דרכו בשאלה דיונית במהלך משפט כל שהוא, להפסיק את תובענתו, ולהתחיל את המשפט מחדש, שמא בפעם השנייה יעלה בידו להשיג את מה שלא הצליח בפעם הראשונה, שמא יפול התיק  החדש בידי שופט אחר ויהיה זה מבית הלל ולא מבית שמאי כשופט הראשון וכו'. מתן אפשרות כזו בידי תובע מהווה לעניות דעתי שימוש לרעה  בהליכי בית המשפט." כך קבע בשעתו כב' הרשם השופט  (כתוארו דאז) אליהו וינוגרד, בהמרצה 207/76 קרני נ. מיסקין, פסקים מחוזיים ל"ו, 280, 283 , כי הפסקת התובענה לצורך הגשתה מחדש בתנאים משופרים  מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

  על ההחלטה הוגש ערעור שנדחה וערעור ברשות לבית המשפט העליון שנדחה אף הוא -  בע"א 369/76 קרני נ. מיסקין, פד"י ל"א (1) 85 ,88  ובו לא קיבל בית המשפט העליון את הקביעה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט אלא כי: "בית המשפט שעה שהוא עושה שימוש בשיקול דעתו, לא יתן רשות להפסיק את התובענה על מנת להגישה מחדש, אם יש בכך כדי לשלול מהנתבע יתרון שכבר השיג ויתחשב בכך שהתובע אינו מרפה מן העניין וכי לנתבע צפוייה הדיינות נוספת."

בע"א 579/90 רוזין נ. בן נון , פד"י מ"ו (3) 738, 744,745

 הוחלף ייצוג המערערים: בקשת עורך- הדין החדש להגשת ראיות נוספות נדחתה. לפיכך,  הוגשה בקשה להפסקת התובענה שמכללא - אינה  יוצרת מעשה- בי-דין.

נפסק שם כי  החלפת עו"ד וטענה לרשלנות של עו"ד קודם - איננה מצדיקה הפסקת התובענה, ואין לאפשר לתובע לחמוק מתוצאות הדיינות אותה ניהל בנסיון לשפר את סיכוייו בתביעה חדש , כי הואיל והמשפט  היה על סף סיומו, בית המשפט סירב לבקשה להגשת ראיות נוספות , וכל שנותר לא היה אלא להגיש סיכומים בכתב.  לעניין זה אומר שם בית המשפט:

"הדברים הם על דרך של ממה נפשך: אם  הגשתן של ראיות נוספות ראויה היא מצד עצמה - יש להתיר הגשתן: ואילו אם הגשתן של ראיות נוספות אינה ראוייה מצד עצמה - כיצד זה שהגשתן תהא לפתע ראויה על דרך הגשתה של תובענה חדשה? יגורש מן הדלת ויחזור מבע לחלון?