אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 30288/05

החלטה בתיק א 30288/05

תאריך פרסום : 05/10/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30288-05
29/11/2007
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק אוצר-החייל סניף באר שבע
הנתבע:
1. בן שלומית
2. בן יוסף
3. זלוטוגרסקי רון
4. זיו אביב

החלטה

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבעים 1 ו- 2 ( להלן: "הנתבעים"), מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 858,338 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעים שהתנהל אצל הבנק התובע ( להלן: "הבנק").

2.         טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שבחודש יולי 2002 הבטיחה להם הנהלת סניף הבנק לקבל אשראים שונים בריבית מועדפת בסכום של מליון ש"ח. על יסוד הבטחה זו, העבירו הנתבעים את ניהול החשבון אל הבנק התובע. דא עקא, החל מיום 31.8.2003 החל הבנק לסרב לכבד שיקים שנמשכו על החשבון, גם כאשר האובליגו הכולל בחשבון היה נמוך ממליון ש"ח, ועמד על 451,000 ש"ח בלבד, אם לא מביאים בחשבון הלוואת סוכנות בסך 450,000 ש"ח שלטענת הנתבעים אינה צריכה להכלל במסגרת האובליגו המובטח. גם אם מכלילים את הלוואת הסוכנות בתוך האובליגו הכולל, הרי שזה עמד אותה עת על סך של 901,000 ש"ח, פחות מהסך המובטח של מליון ש"ח. חילול השיקים נמשך גם בשנת 2004 והביא להגבלת חשבון הבנק של הנתבעים. עקב כך נגרמה פגיעה קשה לעסק שניהלו הנתבעים, דבר שהביא לאובדן הכנסות בסך של 733,838 ש"ח.

3.         יש ליתן רשות להגן בטענה זו. אכן, הוצגו הסכמי מסגרת אשראי מחודש אוגוסט 2002 ולפיהם הועמדה לנתבעים מסגרת אשראי על סך של 100,000 ש"ח בלבד (ראה מוצגים מש/2 וכן מש/3), ואין חולק כי בעת שהשיקים לא כובדו, חרג החשבון ממסגרת האשראי המאושרת, אך עדיין יש לברר האם אכן התחייבה הנהלת הסניף, ולו גם בעל פה בלבד, להעמיד לנתבעים אשראי כולל בסך של מליון ש"ח. אם אכן היתה התחייבות כזו, הרי שלכאורה היא הופרה כבר בעת שנחתמו ההסכמים למסגרת אשראי נמוכה, ויש לברר את הנסיבות לכך. ב"כ הבנק טוענת בסיכומיה כי לא אותרו בבנק מסמכים התומכים בטענת הגנה זו, אך הנתבעים לא טענו לקיומן של הסכמות בכתב אלא להסכמות בעל פה, ויש לברר טענות אלה בשלב הראיות. אין ספק כי מדובר בטענת הגנה דחוקה, בשים לב לכך שאין היא נתמכת במסמך כלשהו, אך לא ניתן לקבוע נחרצות כבר עתה, בטרם נשמעו עדי הבנק, כי מדובר בטענת בדים.

            ממילא יש ליתן גם רשות להגן בטענה לפיה לא היתה הצדקה להעמיד את האשראי כולו לפרעון מיידי. אין צורך לומר כי טענה זו יונקת את תוקפה מטענת ההגנה הקודמת, בבחינת הא בהא תליא, ואם תיפול הטענה הקודמת, גם דינה של טענה זו ליפול יחד עימה. מכל מקום, אם הבנק אכן התחייב לאפשר לנתבעים אובליגו של מליון ש"ח, יש לברר מדוע הועמד האשראי לפרעון מיידי למרות שהאובליגו הכולל של הנתבעים היה נמוך ממליון ש"ח.

4.         אם אכן הבנק גרם לנתבעים את הנזק הנטען על ידם, הרי שלפי חישובי המומחה מטעמם, החשבון אמור להיות ביתרת זכות, והפיגורים שהצטברו בהלוואות שנטלו הנתבעים, מתבטלים, באופן שקיימת עדיין יתרת חוב בהלוואות, אך זמן פרעונה טרם הגיע. טענות הבנק בסיכומיו כי חישובי הנזק הם מופרכים, הן טענות כבדות משקל, אך הן מצריכות ברור בשלב שמיעת הראיות, שכן בשלב הנוכחי בית המשפט אינו שואל את עצמו כיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו.

5.         הבנק מסביר בסיכומיו מדוע לא גילה לנתבעים במסגרת גילוי מסמכים מוקדם את הסדר החוב עליו חתמו. הסבר זה אינו מקובל עליי, ולכן גם לא איפשרתי בעת חקירת הנתבע 2 את הגשת המסמך באמצעותו. מדובר במסמך מהותי ביותר, במיוחד כאשר הוא פועל לחובתם של הנתבעים, ולכן במסגרת הגילוי המוקדם צריך היה הבנק לגלותו לנתבעים ולא לנסות להפתיעם, הגם שאין המדובר בהליך של גילוי מסמכים כללי. יתכן בהחלט כי לו התאפשרה הגשת המסמך, כפי שביקש הבנק, היה בכך כדי לסתום את הגולל על הגנתם של הנתבעים, אך אין לבנק אלא להלין על עצמו על שהסתיר מסמך זה במסגרת הגילוי המוקדם. מובן כי במסגרת התיק העיקרי, הבנק יהיה רשאי להגיש מסמך זה, לאחר שיגלה אותו מבעוד מועד לנתבעים.

6.         ב"כ הבנק מקשה בסיכומיה כיצד זה נהגו הנתבעים ביחסיהם עם הבנק כפי שנהגו עד להגשת התביעה נגדם, הבטיחו להפקיד לחשבון סך של 112,000 ש"ח ולא שלחו מכתבי מחאה, למרות שלשיטתם נגרם להם עוול. טענות אלה הן כבדות משקל, אך אלו הן טענות של מהימנות, שיש לבררן במסגרת שמיעת ראיות.

7.         אין ממש בטענת הנתבעים בענין הצורך לתקן את התביעה בעקבות הסדר הפשרה של הבנק עם הנתבעים 3 ו-4. מדובר בהסדר שנעשה לאחר הגשת התביעה, ולכן כל סכום ששולם בגדרו צריך אמנם להיות מופחת מהחוב הנתבע, אך הדבר אינו מחייב תיקון של התביעה, שהיתה נכונה בעת הגשתה, אלא רק מחייב את מי שיתן תצהיר מטעם הבנק, למסור דיווח בדבר החוב המעודכן, בעקבות ביצועו של הסדר הפשרה.

8.         אין מקום ליתן רשות להגן בטענה בדבר התניית שרות בשרות. מדובר בטענה סתמית שהועלתה בעלמא בתצהירם של הנתבעים, בלא כל פירוט. מקובלת עליי טענת הבנק בסיכומיו, לפיה מי שטוען להתנייה אסורה, נדרש להראות קורלציה בין מועדי מתן השירותים לגביהם מועלית טענת ההתנייה. המומחה מטעם הנתבעים אינו יכול להשלים מן הבחינה העובדתית את מה שהנתבעים עצמם החסירו בתצהירם, שכן המומחה חייב לבסס את עצמו על טענות עובדתיות המגובות בתצהיר של הנתבעים.

9.         אין מקום ליתן רשות להגן בטענות שעניינן ריבית הפיגורים בה חוייב החשבון. אם אכן יתברר בסופו של יום כי אין ממש בטענת הנתבעים בענין גובה האובליגו המובטח, פשיטא שהבנק היה רשאי לחייב את החשבון בריבית חריגה, כמו בכל מקרה של חוב בפיגור. לא המומחה מטעם הנתבעים הוא שרשאי לקבוע לבנק מהי הריבית הראויה במקרה של פיגור בחשבון. בנוסף, אין זה מתפקידו של בית המשפט לנהל את עסקיו של הבנק במקומו של הבנק, ולקבוע מהי הריבית שהבנק צריך להסתפק בה. כפי שציינתי בהחלטתי בת.א. 36365/06 בנק דיסקונט נ' שרנוע , שקטעים ממנה הועתקו לסיכומי הבנק, משום מה בלא סימני ציטוט ומבלי להביא דברים בשם אומרם (ראה למשל ס' 4 רישא, ס' 7 רישא וס' 8 בע' 7 לסיכומי הבנק), הבנק הוא גוף עסקי המתנהל למטרת רווח, והוא רשאי לקבוע באיזה מחיר הוא מוכר את מוצריו הפיננסיים, קרי, איזו ריבית הוא דורש בגין האשראי הבנקאי. לא המומחה וגם לא בית המשפט יכולים או רשאים לכרות חוזה חדש בין הצדדים, השונה מן החוזה שנכרת ביניהם מלכתחילה. הבנק, ולא בית המשפט או המומחה, הוא שאמור להחליט האם יש סיכון במתן אשראי ללקוח, ומהי פרמיית הסיכון שיש לגבות מאותו לקוח. כידוע, " אין בית המשפט רשאי לעשות חוזה במקום בעלי הדין" (ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' שרה שוורצבורד   פ"ד לו(4), 197 ,עמ' 214-215). וכן: " שומה על בית המשפט להיזהר מפני התערבות מופרזת בתוכן העיסקה כדי לא "ליצור" חוזה במקום הצדדים" (ע"א 3102/95 יגאל כהן נ' שמואל כהן ואח'   פ"ד מט(5), 739 ,עמ' 746-747).

10.        גם הטענה לפיה ריבית הפיגורים היא תניית פיצוי מוסכם שאיננה סבירה ויש לבטלה, אינה יכולה להתקבל. לא הובאו נתונים עובדתיים כלשהם המראים כי ריבית הפיגורים במקרה דנן היא בלתי סבירה במידה כזו שתצדיק את הפחתתה בידי בית המשפט, שכן את מידת הסבירות יש לבחון ביחס לריבית הרגילה החלה על החשבון, אך נתוניה של ריבית זו לא הובאו על ידי הנתבעים.

11.        הנתבעים טוענים כי אין מקום לחייבם בריבית מירבית ששיעורה ישתנה בהתאם לשינויים הנהוגים אצל הבנק מעת לעת. לטענה דומה התייחסתי בת"א (שלום ת"א) 30007/05 בנק אגוד סניף רחובות נ' אלום דש פרוייקטים (1994) בע"מ , תק-של 2006(4), 4827 , 4831 (2006), ואין לי אלא לחזור על הדברים שכתבתי שם:

" הנתבעים טוענים כי אין מקום לחייבם בריבית מירבית ששיעורה ישתנה בהתאם לשינויים הנהוגים אצל הבנק מעת לעת. הם מפנים לדברים שנאמרו בבר"ע (ירושלים) 04/182 רחמים עוזי נ' בנק הפועלים תק-מח 2004(2), 130 ,עמ' 133 ... אכן, אין ספק כי סעד מסוג זה מעורר תחושה של אי נוחות, מן הטעמים שפורטו בבר"ע 04/182 הנ"ל. מאידך, יש להביא בחשבון כי פסק דין הקובע שיעור קשיח של ריבית, עלול ליצור עיוותים, בין לחובתו של הנתבע ובין לחובתו של הבנק. כך למשל, אם לאחר מתן פסק הדין הריבית המירבית שגובה הבנק תפחת, מדוע שהנתבע ימשיך לשלם ריבית גבוהה יותר שהיתה קיימת בעת מתן פסק הדין? ואילו במקרה ההפוך, בו לאחר מתן פסק הדין חל גידול בשיעור הריבית המירבית של אותו בנק, מדוע שהנתבע, שטרם פרע את חובו, ייהנה ממעמד מועדף לעומת הלקוחות האחרים של הבנק שייאלצו לשלם ריבית גבוהה יותר? ודוק: הריבית המירבית של הבנק אינה ריבית שנקבעת במיוחד בעניינו של לקוח זה או אחר. זוהי ריבית כללית, החלה על כלל לקוחות הבנק שיש הצדקה לחייבם בריבית מירבית. דומה כי זו הערובה הטובה ביותר לכך שזכויותיו של נתבע מסויים לא תקופחנה על ידי הבנק, והוא לא יופלה לרעה לעומת יתר לקוחות הבנק. מובן גם כי נתבע שרוצה לפטור את עצמו מעולה של ריבית מירבית המשתנה מעת לעת, יכול לעשות כן: יתכבד ויפרע את חובו לבנק בהקדם האפשרי.
גם מבחינה מעשית, אינני רואה כיצד ניתן לבוא אל בית המשפט בעניינו של נתבע מסויים, לאחר שכבר ניתן פסק דין, כל אימת ששיעור הריבית המירבית ישתנה, על מנת שבית המשפט יבדוק בכל פעם מחדש את סבירותה של אותה ריבית. גם עקרון סופיות הדיון הוא עקרון ראוי להגנה ובית המשפט, לאחר שסיים את מלאכתו, אינו מוסמך עוד לשנות את פסק דינו . על כן, אינני סבור כי ראוי לפסול סעד זה המבוקש על ידי הבנק.
"

12.        סוף דבר, ניתנת רשות להגן בטענות שצויינו לעיל.

13.        הצדדים יחליפו תצהירי גילוי מסמכים תוך 30 יום. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי חובת הגילוי מתייחסת אך ורק למסמכים הקשורים לטענות שבגינן ניתנה רשות להגן. הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 60 יום. הנתבעים תוך 30 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 31.3.2008 בשעה 12:50.

14.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט בכסלו, תשס"ח (29 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים הנ"ל.                   

                                                                                                ________________

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ