החלטה בתיק א 29956/05

בפניי בקשת רשות להתגונן, תביעה כספית על סך של 10,090 ש"ח.

ביום 28.09.05 ניתנה החלטה, כי הצדדים יגישו סיכומים לעניין בקשת הרשות להתגונן ומכאן נולדה החלטה זו.

טענות המבקשת 

במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין המשיבה ובין חברת אדמגור בע"מ או אמסלם אלי או נחמיה יחזקאל (להלן - המערערים) הוציאה המבקשת, לבקשת המערערים, ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המשיבה בע"א 2398/99 (להלן - כתב הערבות).

בהתאם לכתב הערבות, התחייב המבקש לשלם למשיבה כל סכום שייפסק לזכותה על ידי בית המשפט המחוזי בתיק הנ"ל (דהיינו, ע"א 2398/99) וזאת, עד לסכום של 10,000 ש"ח.

לצורך מימוש כתב הערבות, על המשיבה למלא אחר שני תנאים מצטברים:

האחד, המצאת כתב הערבות המקורי שהופקד בקופת בית המשפט המחוזי למבקשת והשני, המצאת עותק מאושר של פסק הדין מאת בית המשפט המחוזי בתיק הנ"ל, המורה למבקש לשלם את סכום כתב הערבות, כולו או מקצתו.

ביום 17.02.05 פנתה המשיבה באמצעות ב"כ למבקש, בדרישה לשלם למשיבה את סכום כתב הערבות.

לבקשתה, צירפה המשיבה העתק מפסק הדין שניתן בע"א 1539/02 לפיו, על המערערים לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין  בסכום של 10,000 ש"ח.

משלא מילאה המשיבה ולו אחר אחד מתנאי כתב הערבות כאמור לעיל ומעל הכול, לאור החלטת בית המשפט מכוחה דרשה המשיבה לקבל את סכום הערבות הנוגעת לערעור אחר, נאלץ המבקש לדחות את בקשת המשיבה למימוש כתב הערבות.

לאור זאת, עתרה המשיבה לבית המשפט לחיוב המבקש בתשלום כתב הערבות.

בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן מטעם המבקש, העידה נציגת המבקש, כי למבקש לא הומצאו המסמכים הנדרשים על פי כתב הערבות.

מאחר והמשיבה לא מילאה אחר תנאי כתב הערבות, הרי שסירוב המבקש לשלם את הסכום הנקוב בכתב הערבות, הייתה תוצאה בלתי נמנעת. יש להוסיף את העובדה שאינה ניתנת לסתירה, כי הוצאות המשיבה נפסקו במסגרת ע"א 1539/02 בעוד כתב הערבות ניתן להבטחת הוצאות המשיבה בע"א 2398/99.

המבקש נהג כדין, כאשר סירב לשלם למשיבה את כתב הערבות ואילולא נהג כך, היה המבקש חוטא לתפקידו, באופן שהמערערים היו זכאים לתבוע ממנו את דמי כתב הערבות.

העובדה שהמשיבה לא מילאה אחר התנאים הפורמאליים-הדווקניים הקבועים בכתב הערבות, מפקיעה ממנה את הזכות לקבל תשלום כלשהו מאת המבקש בגין כתב הערבות.

מובהר, כי למבקש אין עניין בכספי הערבות, מלבד אחריותו כלפי לקוחותיו, מבקשי הערבות. 

המבקש אינו צד כלל לעסקת היסוד. לפיכך, אין זה מעניינו מדוע ניתנה ההחלטה בדבר הוצאות שנפסקו לחובת המערערים במסגרת ערעור אחר.

מתוקף היותה של הערבות אוטונומית, כי אז אין למבקש אלא  החלטת בית המשפט ותו לא.

כבר נפסק, כי על מנת לזכות בתשלום כתב הערבות, יש להקפיד על התאמה מלאה בין החלטת בית המשפט המחוזי ובין כתב הערבות, דבר שלא נעשה.