1. בפניי בקשה של הנתבעת והתובעת שכנגד (
להלן: "הנתבעת") לזמן לעדות את המומחה מר צפריר ויינשטיין, וכן מה שמכונה "
הודעה פורמאלית על הגשת חוות דעת", והכוונה היא לטיוטת דו"ח של המומחה ויינשטיין, שצורף כנספח ל' לתצהירו של עד אחר מטעם הנתבעת, ואינו ערוך כחוות דעת מומחה שנועדה להגשה כעדות בבית המשפט.
2. התובעת והנתבעת שכנגד (
להלן: "התובעת") מתנגדת לבקשה ולהודעה. לדבריה, מדובר בנסיון להגיש לבית המשפט ראיות חדשות, באיחור רב ובניגוד למועדים שנקבעו לשם כך בהחלטות קודמות של בית המשפט.
3. איפשרתי לנתבעת להשיב על תגובת התובעת, ובעקבות כך הגישה הנתבעת זו הפעם מסמך הנקרא "
תגובה לתשובה לבקשה לזימון עדים ולהודעה על הגשת חוות דעת", אך למעשה, בצדק טוענת התובעת בתגובתה כי מדובר בבקשה חדשה של הנתבעת העומדת בפני עצמה להתיר את הגשתה המאוחרת של חוות דעת המומחה של מר ויינשטיין.
4. יש ממש בתרעומת הקשה המובעת על ידי התובעת לנוכח דרך הילוכה של הנתבעת. ראשית לכל, אין ספק שמדובר במחדל ראייתי חמור של הנתבעת שלא השכילה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה בתיק שכמעט כל כולו מעורר שאלות של מומחיות. כאשר נתגלתה הטעות לנתבעת זמן קצר לפני ישיבת ההוכחות, ובמקום להודות בטעות ולבקש את תיקונה, הוסיפה הנתבעת "חטא על פשע" והגישה את אותה בקשה לזימון לעדות של המומחה, וכן "
הודעה פורמאלית על הגשת חוות דעת", משל היה מדובר באקט טכני גרידא ובדבר של מה בכך, ולא בנסיון של הרגע האחרון לתקן משגה חמור שנעשה בעבר. העובדה שהנתבעת היא מדינת ישראל, אינה מקנה לה זכויות ייתר לעומת בעל דין רגיל. נהפוך הוא, ניתן לצפות מהמדינה שתקפיד עם עצמה על סדרי הדין אף יותר מבעל דין רגיל, וכאשר המדינה מגלה כי נעשתה טעות, תודה בכך ותגיש בקשה כנה לתיקון הטעות, תוך מתן הסבר מדוע נגרמה אותה טעות, ותוך בקשת רשות לתיקון המשגה, דבר שלא נעשה כאן.
5. ביום 9.11.2004 קבע בית המשפט את סדר הבאת הראיות, לרבות הגשת חוות דעת מומחים. ביום 23.3.2005 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית בתביעה העיקרית. ביום 23.11.2005 הגישה הנתבעת תצהירי עדות ראשית בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד. ביום 6.3.2006 הגישה התובעת תצהיר תשובה וכן חוות דעת מומחה בתביעה שכנגד. בישיבת קדם המשפט ביום 7.3.2006 נקבע כי עד שלא נתן תצהיר או חוות דעת בכתב לא יישמע. התיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 14.11.2006. רק ביום 24.10.2006, באיחור של 11 חודשים, הוגשה הבקשה לזימונו של העד צפריר ויינשטיין וההודעה הפורמאלית על הגשת חוות דעת מטעמו.
6. בנסיבות רגילות די היה באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה להגשת חוות דעת מומחה. כפי שנפסק ברע"א 8674/04
א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ'
FRANCO BELGES
תק-על 2005(1), 402 ,עמ' 404:
"
נכון הוא אמנם שאין בית משפט זה נוטה לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי בלבד, ולעתים קרובות יתייחס לכן בליברליות לקיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אולם ... אין בכך כדי 'להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, אינו רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרן סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום'".
דא עקא, הנסיבות אינן רגילות, שכן מדובר בתביעה לתשלום סך של 1,527,536 ש"ח ובתביעה שכנגד לתשלום סך של 2,500,000 ש"ח. לא ראוי שהכרעה בתיקים בהיקף כספי כה ניכר תושתת על מחדלים דיוניים או ראייתים של צד זה או אחר, אם ניתן להסתפק בהטלת הוצאות על בעל הדין ששגה.
בנוסף, מבחינה מהותית, המומחה מטעם התובעת, אינג' נחום נוה, התייחס ממילא בגוף חוות דעתו לאותה טיוטה של חוות דעת מטעם המומחה ויינשטיין, אשר אותה מבקשים כעת להגיש בתור חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת, כך שמלבד השיבוש החמור של סדר הבאת הראיות והארכת הדיון, אינני רואה את הנזק המהותי שנגרם לתובעת, ואשר אינו ניתן לתיקון בדרך של פסיקת הוצאות. אכן, לתובעת נגרם נזק במובן זה שלו נדחתה בקשתה של הנתבעת, הדבר היה משפר באופן משמעותי את סיכוייה של התובעת לזכות בתביעתה וגם להדוף את התביעה שכנגד, משום שהנתבעת היתה נותרת למעשה במצב של נחיתות ראייתית חמורה, אך דבר זה נכון כל אימת שבעל דין נזכר באיחור כי השמיט ראייה חיונית להוכחת טענותיו, וחרף זאת, בתי המשפט מאפשרים הגשת ראיות גם באיחור, על מנת שניתן יהיה להכריע הכרעה שלמה ומלאה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. הנזק המהותי שהיה עשוי להביא לדחיית הבקשה עלול היה להתרחש לו באמת ובתמים כלכלה התובעת את צעדיה תוך התעלמות מוחלטת מחוות דעתו של המומחה ויינשטיין, כאילו זו כלל לא באה לעולם, אך לא כך אירע במקרה דנן, כאשר המומחה מטעם התובעת, אינג' נחום נוה, טרח להתייחס בחוות דעתו באופן פרטני, ואף לחלוק, על אותה חוות דעת שלא הוגשה כדין.
7. סוף דבר, בנסיבות המיוחדות של הענין, תינתן לנתבעת רשות להגיש את חוות דעתו של המומחה ויינשטיין, אך הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, בלא קשר לתוצאות המשפט. כמו כן, התובעת תהא רשאית, בתוך 30 יום, להגיש ראיות משלימות בעקבות הגשתה של חוות הדעת, ככל שהצורך בהגשתן התעורר בעקבות התרת הגשתה של חוות הדעת.
8. בשולי הדברים יש לציין כי בתיק בית המשפט לא מצויים הנספחים לתצהירי הנתבעת, כפי שהודעתי עוד במהלך ישיבת ההוכחות,
ויש להמציאם לתיק בלא דיחוי נוסף.
9.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום י"ד בכסלו, תשס"ז (5 בדצמבר 2006) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
__________________
חגי ברנר, שופט
