א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2616-00
22/08/2006
|
בפני השופט:
ברון צפורה
|
| - נגד - |
התובע:
קרן אזולאי קרן ואח'
עו"ד ברק רונן
|
הנתבע:
אורט ישראל
עו"ד עמית פולק מטלון ושות'
|
| החלטה |
מבוא:
בפני בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי הנתבעת, אשר הוגשו במסגרת התיק שבכותרת.
הנתבעת הגישה תגובה, לפיה היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה.
הרקע לבקשה:
- עניינה של התובענה שבכותרת בתביעה שהגישה קבוצת צעירים, אשר נרשמו ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים אצל הנתבעת, בשעה שהאחרונה טרם זכתה להכרת המועצה להשכלה גבוהה (להלן: "
המל"ג"). לטענת התובעים, הנתבעת הציגה בפניהם מצג שווא והטעתה אותם, הכל מתוך כוונה כי ירשמו ללימודים אצלה, כאשר בסופו של יום החליטה לסגור את מסלול הלימוד מטעמים כלכליים.
- מצויים אנו בשלב הגשת הסיכומים; סיכומי התובעים הוגשו ביום 22.3.06 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 5.7.06.
ביום 16.7.06 הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה טוענים התובעים, כי סיכומי הנתבעת כוללים הפניות וציטוטים ממסמכים בלתי קבילים ו/או מסמכים שלא הוגשו כדין במהלך המשפט.
לטענת התובעים, ציטוטים והפניות אלה הינם בגדר ניסיון להגניב ראיות חדשות בשלב הסיכומים ומן הראוי להורות על מחיקתם מכתב הסיכומים. הבקשה מתייחסת לסעיפים 17, 52 ו- 152 לסיכומי הנתבעת.
עוד טוענים התובעים להרחבת חזית ולחריגה מכתבי הטענות, הבאה לידי ביטוי בסעיף 94 לסיכומים. כבר עתה אציין, כי נראה שהתובעים התכוונו להפנות לסעיף 93 לסיכומים, שענייננו הגנה בדבר הסתכנות מרצון.
אין מחלוקת, כי כתבי הטענות הם המסגרת הדיונית אשר מגלמת בתוכה את הריב המשפטי על כל היבטיו. טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה או בכתב הגנה, אין להתירן במסגרת הבאת הראיות ובלשונו של כב' השופט, ד"ר יואל זוסמן:
"סיכומים בכתב אינם דרך נאותה להביא בהם ראיות נוספות על אלו שהובאו במהלך המשפט, אלא חייבים להצטמצם בהרצאת טענותיו של בעל דין, שאלמלא הוראת בית המשפט לסכם בכתב, היה מרצה אותן בעל-פה".
(ראה ספרו של ד"ר יואל זוסמן,
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 513 וההפניות שם).
אין גם מחלוקת, כי הגשתו של מסמך כראייה צריכה להיעשות באמצעות עד מגיש, למעט במקרים שפקודת הראיות מתירה את הגשת המסמך בדרך אחרת (ראה יעקב קדמי,
על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק שני (מהדורה משולבת 2003), בעמ' 782).
על רקע עקרונות אלה, אדון בבקשה שבפני;
סעיף 152 לסיכומים- הפניה לאתרי אינטרנט:
- בסעיף 152 לסיכומיה מפנה הנתבעת לאתרי אינטרנט רשמיים של המל"ג, המכללה האקדמית יהודה ושומרון ומכללת תל-חי, באמצעותם היא מבקשת להוכיח, כי בעת הרשמת התובעים לנתבעת, לא היו למכללות יהודה ושומרון, תל-חי, המרכז הבינתחומי ועמק יזרעאל הכרה של המל"ג למתן תואר ראשון במנהל עסקים.
לטענת התובעים, אתרי האינטרנט הנ"ל אינם בגדר ראיות קבילות לא רק בשל אופיין, אלא ובעיקר משום שהם לא הוגשו כראייה במהלך המשפט.
לטענת הנתבעת, האמור באתרי האינטרנט נועד להזים את טענת התובעים, כי בעת שנרשמו לנתבעת, הייתה להם האפשרות להתקבל ללימודים אקדמיים מוכרים, טענה אשר נטענה לראשונה בשלב הסיכומים. מעבר לכך, סבורה הנתבעת, כי ההפניה לאתרי אינטרנט אינה "ראיה" כמשמעות המונח בפקודת הראיות, כי אם הפנייה למאגר מידע שהוא בנחלת הכלל, כלי באמצעותו עושה בית המשפט את מלאכתו ובתחום "הידיעה השיפוטית" של בית המשפט. לחילופין טוענת הנתבעת, כי המדובר ברשומה מוסדית, אשר ניתן להציגה ללא עד מגיש ומאמת.