אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 24213/93

החלטה בתיק א 24213/93

תאריך פרסום : 26/10/2008 | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24213-93,167118-07
21/09/2008
בפני השופט:
נורית רביב

- נגד -
התובע:
צבי רובינשטיין
עו"ד דורון אדירי
הנתבע:
דוד נרדיה
עו"ד חנאי מייקל
החלטה

1.    בשנת 1993 הוגשה על ידי המשיב נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום של 26,000 ש"ח, כשעילת התביעה היא סכומים ששולמו על ידו לחברה בשם "גשר גרניט שיווק בע"מ" מכוח ערבותו לפירעון חוב של המבקש לחברה זו (להלן: " גרניט").

המבקש ביקש רשות להתגונן נגד התביעה, ורשות כזו אכן ניתנה ב-15.6.1993 (מפי כב' השופטת, כתוארה אז, הילה גרסטל), אך רק ביחס לסכום העולה על 10,000 ש"ח מסכום התביעה. מכיוון שכך ב-5.7.1993 ניתן נגד המבקש פסק דין ביחס לסכום של 10,000 ש"ח שבגינו לא ניתנה לו רשות להתגונן. כחודשיים לאחר מכן, ב-14.9.1993, ניתן נגד המבקש פסק דין על יתרת הסכום שהוא נתבע בגינו, היינו על סך של 16,000 ש"ח. פסק דין זה ניתן במעמד צד אחד, בהעדר התייצבות מטעם המבקש, ולפי האמור בו הוא מתווסף לפסק הדין החלקי מיום 5.7.1993. תיק ההוצאה לפועל נגד המבקש, נפתח אפוא בגין החוב הפסוק המצטבר לפי שני פסקי הדין האמורים.

אעיר כאן - שלא כנטען על ידי ב"כ המשיב, פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ב-14.9.1993 כמו גם פסק הדין החלקי וההחלטה בבקשה לרשות להגן, הינם פסקי דין והחלטה של בית משפט השלום, ולא של בית המשפט המחוזי.

2.    לפני עתה בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש בהעדרו. בקשה זו הוגשה רק ביולי 2005 (הבקשה בכתב יד נמצאת בתיק המשוחזר), ולפי האמור בה פסק הדין שביטולו מבוקש, חייב את המבקש בתשלום מלוא סכום התביעה שעמד כאמור על 26,000 ש"ח, ולא בתשלום יתרת סכום התביעה העולה על 10,000 ש"ח, היינו בסכום של 16,000 ש"ח. כב' השופט יפרח שלפניו הובאה הבקשה, הורה על שחזור התיק (ת.א. 24213/93); על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ועל הבאת הבקשה לביטול פסק הדין בפני רשם. התיק שוחזר עד היום באורח חלקי בלבד, אך הבקשה לביטול פסק דין הובאה בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) מ. ורד שהחליטה ב-1.5.2007 לקבלה, בהעדר התייצבות מטעם המשיב. החלטה זו בוטלה על ידה למחרת היום (בש"א 157742/07).

3.    מההחלטה בבקשת הרשות להגן שניתנה כאמור ב-15.6.1993 עולה, שהבקשה נדחתה ביחס לסכום של 10,000 ש"ח, לפי שהמבקש עצמו הודה בחוב בסכום זה לגרניט, כך שביחס לסכום של 10,000 ש"ח שהמשיב שילם לאותה גרניט מכוח ערבותו - לא עמדה למבקש כל הגנה. לעומת זאת, ביחס לסכום העולה על הסכום האמור, טען המבקש שהמשיב שילם לגרניט סכומים ביתר ולמעשה כפליים מסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו ונגד המשיב, ושעל כן אין עומדת לו הזכות לחזור ולתבוע אותם ממנו. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, טענה זו של המבקש נסמכה על הדברים הבאים:

ב-4.3.1993 שילם המשיב לגרניט סכום של 20,000 ש"ח על מנת להשתחרר מערבותו. ואולם, יום קודם לכן, ביטל ראש ההוצאה לפועל החלטה קודמת שלו בדבר הגדלת קרן החוב, כך שהחוב חזר לטענת המבקש לממדיו הקודמים - 10,000 ש"ח. ההחלטה בעניין ביטול הגדלת קרן החוב, התקבלה לאחר שהמשיב עצמו פנה לראש ההוצאה לפועל ועתר להקטנתה, והתשלום של 20,000 ש"ח שבוצע על ידו יום אחד לאחר שבקשתו התקבלה, בוצע מתוך פזיזות, בלא שניתנה למבקש כל הודעה על דבר הכוונה לבצעו - המבקש טען בכלל שכל העניין " הוא תולדה של קנוניה" בין המשיב לגרניט - והמקרה כולו נופל בגדרו של סעיף 10 ל חוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק הערבות" או " החוק").

לפי סעיף זה זכות הערב לחזור על החייב נשללת " במידה שהוא היה עשוי להיות מופטר על ידי טענה שעמדה לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו והטענה היתה ידועה לערב ולא התגונן בה" (סעיף 10 (א) לחוק), אלא אם כן הערב הודיע לחייב על כוונתו למלא אחר ערבותו " ונתן לו זמן סביר לפנות לבית המשפט"(סעיף 10 (ב) לחוק).

4.    כיום משתית המבקש את טענת ההגנה שלו על הוראת סעיף 10 של חוק הערבות, ואני רואה לומר כבר כאן:

בית המשפט בהחלטתו בבקשת הרשות להגן, ציין שהמשיב טען בפניו שבנוסף לסכום של 20,000 ש"ח ששולם לגרניט בתשלום אחד ב-4.3.1993, שולם לה גם סכום של 5,500 ש"ח בתשלומים חודשיים בני     250 ש"ח במסגרת הסדר בתיק ההוצאה לפועל. ב"כ המבקש אישר " בבקשה לצירוף תצהיר משלים" שהוגשה על ידו ביולי 2007, כי המשיב שילם בתשלומים כאמור סכום כולל של 5,000 ש"ח; כי סכום זה שולם עד מרץ 1993; כי המשיב זכאי לשיפוי מלא בגין הסכום האמור, וכי טענותיו מכוונות כנגד התשלום של 20,000 ש"ח שבוצע כאמור ב- 4.3.1993.

מדפי החשבון של ההוצאה לפועל (צורפו ל"הודעה מטעם המבקש" מיום 1.7.2008), עולה שהחוב בתיק ההוצאה לפועל עובר להחלטה בעניין הגדלת קרן החוב עמד על סכום של 10,112.52 ש"ח, וכי זו הייתה יתרת החוב בתיק לאחר שכבר בוצעו על ידי המשיב תשלומים בסכום של 5,000 ש"ח לפחות. יוצא אפוא, שלמבקש אין כל הגנה, לא רק כנגד הסכום של 10,000 ש"ח שבגינו ניתן נגדו פסק דין חלקי - הסכום האמור צריך לאמיתו של דבר, לעמוד על 10,112 ש"ח - אלא גם כנגד הסכום של 5,000 ש"ח לפחות, אשר שולם בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי גרניט נגד המבקש ונגד המשיב שערב לחובו.

מובן שטענת המבקש שמאז ועד היום הוא שילם הרבה מעבר לסכום של 5,000 ש"ח, לבד מהעובדה שבזה הוא מתעלם מכך שלאחר ששולם הסכום האמור עדיין נותר חוב של 10,000 ש"ח - אינה רלבנטית לענייננו כאן, משום שכל הסכומים ששולמו בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לצורך ביצוע פסק הדין מה-14.9.1993 ופסק הדין החלקי שקדם לו, אינם יכולים לשמש עילה לביטולו של פסק הדין מה-14.9.1993, עצמו.

על פי הנתונים שפורטו אפוא, מתוך הסכום המקורי של התביעה שעמד על 26,000 ש"ח, טענת ההגנה של הנתבע אשר נסמכת על תשלומים ביתר לגרניט, אפשרית לכאורה ביחס לסכום של 10,888 ש"ח בלבד, וגם הסכום הזה נתון בספק וטעון בדיקה. גרניט ביקשה בזמנו להגדיל את קרן החוב בסכום של 26,820 ש"ח (הבקשה, נספח ג' לתצהיר משלים של המבקש). החוב בתיק ההוצאה לפועל לאחר הגדלת הקרן עמד על 41,607.92 ש"ח, ומכאן שהחוב ללא סכום ההגדלה עמד על 14,787.32 ש"ח. ואכן לפי דף החשבון של ההוצאה לפועל, בנוסף להגדלת קרן החוב בסכום של 26,820 ש"ח - בוצע גם " תיקון טעות חישוב". ועתה לגופה של הבקשה לביטול פסק הדין.

5.    המבקש טוען שהוא לא ידע על הדיון שנקבע ל-14.9.1993 שאז ניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד. לדבריו הוא לא קיבל כל זימון לדיון זה, ועל פסק הדין נודע לו רק כשקיבל את האזהרה מההוצאה לפועל. אז הוא הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, אך לדבריו הבקשה הזו לא נקבעה לדיון, ועל כן לא נדונה מעולם. המבקש צירף לתצהיר משלים שהוגש על ידו ביולי 2007, "בקשה לעיכוב והשהיית הליכים" שהוגשה ב-22.12.1993, וכן תצהיר שלפי האמור בו ניתן בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקש בתיק 24213/93. כן מצורף לתצהיר המשלים "אישור" "לכל מאן דבעי", של עו"ד מאיר ישראלי - מי שייצג את המבקש בהליך הרשות להגן. לפי אישור זה אשר נושא את התאריך 16.12.1993, ואשר צורף לכאורה לבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה בדצמבר 1993 - עו"ד ישראלי אינו מייצג עוד את המבקש ולמיטב ידיעתו הוא לא קיבל כל הזמנה למשפט נגד דוד נרדיה.

המבקש מודה שהבקשה לביטול פסק דין שהוגשה על ידו בזמנו נזנחה, אך את האשם בכך הוא תולה במערכת בתי המשפט, על שלא השכילה לקבוע את הבקשה לדיון. את ההתנהלות שלו הוא מסביר בכך שלא היה לו ייצוג במשך כל השנים שחלפו עד שהוגשה הבקשה נשוא החלטה זו; הוא עצמו אינו מתמצא בהליכים, וגם תעתועיו של המשיב שפתח נגדו תיקי הוצאה לפועל בלשכות שונות וסגר אותם, עד שעצר בתיק שנפתח בלשכה בתל-אביב - הטעו אותו.

עם כל זה, בתיק ההוצאה לפועל היה המבקש פעיל למדי כפי שעולה מהצרופות לתגובת המשיב להודעת המבקש מיום 10.7.2008. נראה שהמבקש לא נלאה מלחזור ולפנות בבקשות לביטול ההליכים נגדו בכל מיני עילות, אף שתמיד סורב. כך למשל, בינואר 1997 ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה שעניינה " ביטול כל התהליכים והעיקולים בתיק מחוסר תגובת ב"כ הזוכה". בקשה זו סורבה אך ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת א. עפרון) לא הסתפקה בדחיית הבקשה אלא אף הבהירה למבקש שיש בידו להגיש  בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. וכך נאמר בהחלטתה:

"אם יש בידי המבקש טענות על כך שניתן פסק דין במעמד צד אחד עדיין עומדת בפניו הדרך להגיש בקשה לבטלו בצרוף בקשת הארכה". המבקש חזר ופנה בבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל בשנת 2000  - גם הבקשה הזו סורבה בהעדר עילה לסגירת התיק (החלטת כב' הרשם (כתוארו אז) מ. תמיר), וזה היה גם גורלה של בקשה דומה משנת 2003.

6.    בסופו של דבר ביולי 2005 הוגשה הבקשה שלפני עתה, והיא עברה מספר "גלגולים". תחילה טען המבקש שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה; כי הוא חויב לשלם על פיו 26,000 ש"ח, והוא לא התגונן כנגד התביעה משום שזו לא הגיעה לידיו. עוד נטען שהמשיב (התובע) שילם לנושה גרניט סכום של 20,000 ש"ח לאחר שתיק ההוצאה לפועל כבר נסגר; כי התיק נסגר לפי שלא נותר עוד כל חוב לנושה, וכי הנושה גרניט פנתה גם אל המבקש בדרישה לתשלום הסכום האמור אך הוא המציא לה את החלטת ראש ההוצל"פ  בדבר סגירת התיק ואחרי זה " ירדו ממני ובקשו סליחה".

תיאור זה, אין צורך לומר, רחוק מאוד מהעובדות הידועות לנו. התביעה כן הגיעה לידי המבקש; הוא התגונן ואף קיבל רשות להתגונן ביחס לחלק מסכום התביעה, ופסק הדין שניתן בהעדר התייצבות מטעמו, חייב אותו בתשלום של 16,000 ש"ח מסכום התביעה. זאת ועוד, התשלום שבוצע על ידי המשיב לגרניט על מנת להשתחרר מערבותו - בוצע ב- 4.3.1993, ותיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד המבקש והמשיב ערבו - נסגר רק שלושה חודשים לאחר מכן, ב-6.6.1993 (ההודעה בדבר סגירת התיק מצורפת ל"תגובה לבקשה להחייאת הליכי הוצל"פ", בתיק המשוחזר).

למעשה, הדבר היחיד שתואם את העובדות ככל שהתבררו עד כה, הוא שהתשלום בסך של 20,000 ש"ח  לגרניט בוצע יום לאחר שניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר ביטול החלטתו בעניין הגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל. אותה החלטה מה-3.3.1993 אגב, כתובה על "בקשה לעדכון חוב" שהוגשה על ידי המשיב לראש ההוצאה לפועל, והסיפא שלה, נקטעה בעותק המצולם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ