אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 2287/00

החלטה בתיק א 2287/00

תאריך פרסום : 13/08/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
2287-00
02/10/2005
בפני השופט:
ר' כרמל

- נגד -
התובע:
1. הארגון לשחרור פלסטין
2. יאסר ערפאת

עו"ד יוסי ארנון
הנתבע:
1. סופי צ'סר
2. אנה שניידר (חסויה) ע"י אפוטרופסתה החוקית סונדרה קליינמן

עו"ד דרשן-לייטנר
החלטה

בקשת הנתבעים 2-3 (להלן: "המבקשים") לדחייתה של התביעה כנגדם, זאת מחמת התיישנות.

1.         התובעות (המשיבות), שתיהן תושבות ארה"ב, הגישו תביעתן בקשר עם אירוע שהתרחש בחודש אוקטובר 1985. התובעות השתתפו, ביחד עם אחרים, בשייט שנערך על סיפונה של אוניית נופש איטלקית בשם אקילה-לאורו. אנייה זו נחטפה ע"י מחבלים חמושים ביום 7.10.85. בעקבות חטיפה זו, והאירועים אשר באו במהלכה של החטיפה, הוגשה תביעתן של המשיבות, בהקשר לנזקים גופניים ונפשיים אשר לטענתן של המשיבות נגרמו להן במהלך וכתוצאה מן החטיפה, וזאת בשל מעורבותם ואחריותם הנטענת של המבקשים לאירוע החטיפה, תכנונה, הוצאתה לפועל, ומימונה, הכל כמפורט וכנטען בכתב התביעה.

2.         התביעה הוגשה בחודש יוני 2000, דהיינו כ- 15 שנים לאחר אירוע החטיפה, ועל כן, ובהסתמך על הוראת סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ומשחלפו כמעט כפליים מתקופת 7 שנים מאז אירוע החטיפה, טענו המבקשים (בסעיף 5 לכתב הגנתם) כי התובענה התיישנה.

3.         טענתן של המשיבות - התובעות - באשר לטענת ההתיישנות הנה כפולה: האחת - תקופת ההתיישנות החלה בחודש מאי 1994, והשניה - תקופת ההתיישנות החלה בחודש אפריל 1996, ועל כן די בקבלת אחת משתי טענות אלה, ע"מ לדחות את טענת ההתיישנות. (התביעה הוגשה בחודש יוני 2000).

הטענה לפיה תקופת ההתיישנות החלה בחודש מאי 1994:

4.         טענה זו מבוססת בכך שהמבקשים היו, עד למועד זה, במדינות אויב, ועל כן לא ניתן היה לנקוט בהליכים משפטיים כנגדם. טענה זו מבוססת, מהפן המשפטי, על הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות הקובעת כלהלן:

"שהות מחוץ לישראל.

בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין בשטח מדינה, מחמת התנאים שהיה נתון בהם שם או מחמת היחסים שהיו שוררים בין אותה מדינה לבין מדינת ישראל, לא יכול היה, הוא או בעל דינו, לקיים את הבירור המשפטי. בסעיף זה -

"שטח מדינה" - לרבות כל ארץ חסות וכל שטח התפוס למעשה בידי מדינה.

"בעל דין" - לגבי נכס המוקנה לאפוטרופוס של נכסי נפקדים, לאפוטרופוס על נכסי גרמנים או לממונה על רכוש האויב - מי שהיה בעל הנכס האמור ערב ההקניה, ולגבי נכס שבניהולו של האפוטרופוס הכללי - בעל הנכס".

לגרסת המשיבות, משנת 1985, היא שנת האירוע המקים את עילת התביעה, שכנו המבקשים, המבקש 2 העומד גם בראש הארגון המהווה את המבקשת 1, בתוניס, עד לשנת 1994, מועד בו הנהגת אש"פ, לרבות המבקש 2, הורשו להגיע לשטחי הרשות הפלשתינאית (בעקבות הסכמי "אוסלו"). פרטים אלה התבססו על חוות דעת שצורפה לתגובת המשיבות, הערוכה בידי רוני שקד, שתחום התמחותו הוא ארגונים אסלאמיים ומוסדות פלשתיניים. בחוות הדעת מפורט כי החל משנת 1982, בעקבות מלחמת לבנון, התמקמה הנהגת אש"פ בתוניס, ובעקבות החתימה של ישראל עם אש"פ על הצהרת עקרונית בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי ("הסכם אוסלו"), נקבעה הקמתה של הרשות הפלשתינאית, וביום 17.5.94, בעקבות חתימת הסכם נוסף בין ישראל ולבין אש"פ בדבר נסיגת ישראל מעזה ומיריחו והעברת שטחים אלה במלואם לידי הרשות הפלשתינאית, הגיע המבקש 2 ביום 17.5.94 לשטחי הרשות הפלשתינאית עם בכירים נוספים בהנהגת אש"פ. דהיינו, כך נאמר בחוות הדעת, בין השנים 1985 עד מאי 1994, שכנה הנהגת אש"פ במדינות ערב. על כן, ומששכנו המבקשים בתקופה הרלבנטית במדינות ערב שהיו גם מדינות אויב, מדינות אשר לא היו להן יחסים דיפלומטיים או אחרים עם מדינת ישראל, לא ניתן היה להגיש התביעה כנגד המבקשים עד לחודש מאי 1994, ועל כן, ולאור הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות, התובענה טרם התיישנה במועד הגשתה לבית המשפט.

            תשובת המבקשים לטענה זו הנה כי מדובר "בטענה סתמית ובלתי מבוססת" (סעיף 24 לתשובת המבקשים), שכן לא צורפו תצהיר ותעודת עובד ציבור ממשרד החוץ אשר היה בהם, כך נטען, לבסס טענה זו. לא באה מטעם המבקשים התייחסות, במסגרת זו, לחוות הדעת שנזכרה לעיל. עוד נטען ע"י המבקשים בהקשר זה, כי ניתן היה, גם בתקופה הרלבנטית, להמציא את המסמכים למבקשים במקומות שונים בעולם, מקומות בהם היו להם נציגויות רשמיות. אלא, שגם לטענה זו מטעם המבקשים, בדבר קיומן של "נציגויות רשמיות", לא באה תמיכה בתצהיר, ומדובר בטענה עובדתית האמורה להיתמך בתצהיר. עוד נטען ע"י המבקשים בהקשר זה, כי לישראל היו יחסים דיפלומטיים עם תוניס עד לשנת 2000.

5.         אף אם היו, בין מדינת ישראל לבין תוניס, יחסים דיפלומטיים, מסוג זה או אחר, בתקופה מסוימת בחלקה של התקופה הרלבנטית, לא ניתן להתעלם מכך שהיחסים בין מדינת ישראל ולבין המבקשים היו, עד שנת 1994, במצב לוחמה, מסוג זה או אחר, המבקשים הגיעו לתוניס בשנת 1982 ע"מ למצוא בה מקלט מפני מדינת ישראל, והם עשו כן ושמו פעמיהם למדינה שבמסגרתה ותחת ריבונותה קיבלו מקלט-הגנה וטריטוריה להמשך פעילותם. בנסיבות אלה, ניתן לראות במבקשים כבעלי דין ששהו בשטח מדינה שמחמת התנאים שהיו נתונים בהם באותה מדינה, או מחמת היחסים שבין אותה מדינה, מעניקת מקלט, לבין מדינת ישראל, לא ניתן היה לקיים את הבירור המשפטי בעניינן הספציפי של המשיבות. העובדה שהתובעות היו, ועודן, אזרחיות ותושבות ארה"ב, ועל כן היה ביכולתן משום כך להגיש את תביעתן בתוניס, אינה בעלת משקל שעה שטענת ההתיישנות, שהנה טענה דיונית, נטענת בבית משפט המוסמך לדון בתובענה. על כן, ומשחלה בעניין הנדון הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה בחודש מאי 1994, ובעת הגשת התובענה טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

6.         הטענה לפיה ההתיישנות החלה בחודש אפריל 1996 נסמכת על כך שהמשיבות הגישו תביעה כנגד המבקשים בארה"ב, בגין האירוע נשוא כתב התביעה, והתביעה, בסופו של דבר, נמחקה. בכך נסמכות המשיבות על הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות הקובעת :


          תובענה שנדחתה:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה לבין דחייתה".

            התובענה בארה"ב הוגשה עוד ביום 12.12.85 (ראה נספח ב' לתגובת המשיבות המפרט את ההליכים שהתקיימו בקשר עם ההליך שהוגש בבית המשפט בניו-יורק, החל ממועד הגשת ההליך). התביעה, כך עולה מהנספח הנ"ל, נמחקה ביום 24.7.92. עוד נטען ע"י המשיבות כי בהחלטת המחיקה של בית המשפט בניו-יורק (נספח ג' לתגובה) נקבע כי לאחר שנאסר על אש"פ, בסוף שנות ה- 80, לקיים פעילות בארה"ב, מחק בית המשפט הפדראלי, לבקשת אש"פ, את כל התביעות כנגד אש"פ אשר הוגשו לאחר שנאסר על אש"פ לקיים פעולות בארה"ב, בגין העדר בסיס לסמכות פרסונאלית בעת הגשת התביעות. לנוכח זאת, כך נטען, לא הייתה למשיבות כל אפשרות להגיש תביעה החדשה בארה"ב נגד אש"פ, אלא אך ורק מחודש יולי 1992 (סעיף 18 לתגובת המשיבות). ר' לעניין זה: ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נ"ז (5) 166. אם כך הדבר, צודקים המשיבים בתשובתם (בסעיף 15) לפיה במידה שנסמכים על נימוק זה, התביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה מ- 7 שנים בין מחיקת התובענה בארה"ב ולבין פתיחת הליך בישראל, זאת מבלי להתייחס לשאלת מעמדה של תובענה שהוגשה בפורום זר, לצורך סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

7.         בנוסף, נטען ע"י המשיבות, כטענה חלופית, כי תקופת ההתיישנות החלה בחודש אפריל 1996, זאת לאחר ומאחר שהנתבע מס' 1, מחמוד עבאס, הודה במעורבות באירוע החטיפה. טענה זו מבוססת על הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות. לשונה של הוראה זו הנה כלהלן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ