אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 22570/05

החלטה בתיק א 22570/05

תאריך פרסום : 14/07/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
22570-05
11/07/2005
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
נוגה שירותי רפואה השקעות (1988) בע"מ
הנתבע:
1. לוי מוטי
2. בואנה אורי

החלטה

1.         התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום סך של 65,257 ש"ח.

2.         התובעת השכירה לנתבעים ביום 6.10.2000 דירה ברח' משה שרת 17, בחולון, לצורך ניהול מרפאת שיניים. החוזה נכרת לתקופה של חמש שנים. לנתבעים ניתנה אפשרות לסיים את השכירות מקץ 36 חודשים, ובלבד שתינתן על כך הודעה בכתב עד ליום 1.5.2003. משלא ניתנה הודעה כאמור, כך טוענת התובעת, החוזה עומד בתקפו עד ליום 31.10.2005.

3.         לאחר פרעון 36 התשלומים הראשונים בגין דמי השכירות, מסרו הנתבעים 24 שיקים נוספים, בגין דמי השכירות עד תום תקופת השכירות, ו- 14 מתוכם נפרעו כסדרם, אלא שמאז יום 1.1.2005 מחוללים יתרת השיקים באי פרעון, בזה אחר זה. הנתבעים אף הודיעו כי בחודש מאי 2005 הם יעזבו את הדירה, וכי אין בכוונתם לשלם דמי שכירות מכאן ואילך. סכום התביעה  נובע מתשלומים שבפיגור וכן מהפרה צפוייה של יתרת השיקים שזמן פרעונם טרם הגיע.

4.         הנתבעים ביקשו רשות להתגונן.

הנתבע 1 טוען להגנתו כי ביום 1.6.2002 הודיע לתובעת על פרישתו מהפעילות במרפאה ועל כן אין הוא צד לחוזה בתום תקופת שלוש השנים שהסתיימה ביום 31.10.2003.

אין בידי לקבל טענה זו. עיון בחוזה השכירות מלמד כי הנתבע 1 והנתבע 2 הוגדרו שניהם גם יחד בתור "השוכר" לפי חוזה השכירות, ומכאן שרק שניהם ביחד היו יכולים להודיע על קיצור תקופת השכירות. חוזה השכירות אינו מקנה זכות כזו ליחידי השוכר. אין חולק כי הנתבע 2 לא ביקש לקצר את תקופת השכירות, ועל כן, הנתבע 1 לבדו לא היה רשאי להתיימר ולהוציא את עצמו מגדרו של חוזה השכירות.

5.         הנתבעים טוענים כי למרות ששילמו לתובעת מדי חודש בחודשו סך של 1,500 דולר בגין המוניטין של המרפאה, מספרי הטלפון של המרפאה לא הועברו על שמם, ובכך לא קיימה התובעת את התחייבותה בענין המוניטין.

            גם טענה זו אינה מבוססת. בחוזה השכירות נקבע כי דמי השכירות בגין הדירה הינם סך השווה ל- 1,000 דולר ואילו סך נוסף השווה ל- 1,500 דולר ישולם מדי חודש בחודשו עד ליום 1.11.2003 עבור "ציוד המרפאה, המחשב והתוכנה וכרטסת הלקוחות". לפי החוזה, החל מיום 1.11.2003 ישלם השוכר דמי שכירות בגין הדירה בלבד. אין למצוא בחוזה כל התחייבות של התובעת להעביר לבעלות השוכר את המוניטין של המרפאה.

באשר למספרי הטלפון של המרפאה, החוזה קובע כי "השוכר יעביר על שמו את קווי הטלפון וכן יירשם כדייר בחברת החשמל, בעיריה ... על מנת שכל החשבונות הנ"ל יהיו על שמו ובאחריותו הבלעדית". משמע, אין המדובר בחיוב המוטל על התובעת המשכירה, אלא בחיוב המוטל על הנתבעים השוכרים דווקא, וכל תכליתו היא להבטיח שהם ישאו לבדם בכל התשלומים החלים על שוכר נכס.

6.         הנתבעים טוענים כי חוזה השכירות נכרת תוך הטעייתם, שכן התובעת הציגה בפניהם מאזנים חודשיים מטעים, בדבר הכנסותיה מהפעלת המרפאה, כאשר לאחר מספר חודשים של הפעלת המרפאה, התברר כי המאזנים כוללים פעילות של שתי מרפאות אחרות.

גם טענה זו דינה להידחות. גם אם הייתי מוכן להניח שהתובעת הטעתה את הנתבעים, באופן המקים לנתבעים עילת ביטול לפי ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 , הרי שהיה עליהם לעשות שימוש בזכות הביטול תוך זמן סביר לאחר שנודע להם עליה, כאמור בס' 20 לחוק החוזים. במקרה דנן, הטענה מועלית כחלוף למעלה מארבע שנים מאז נודע לנתבעים דבר הטעייתם כביכול, כאשר לאחר הגילוי הגדיל הנתבע 2 עשות ולא ביקש כלל לסיים את השכירות בנקודת היציאה שעמדה לרשותו בחודש אוקטובר 2003, למעלה משנתיים מאז נודע לו דבר ההטעייה כביכול.

7.         הנתבעים טוענים כי מגיעים להם הפרשי שער בסך 23,600 ש"ח בגין 14 השיקים שכבר נפרעו, אך החישוב שהוצג בתמיכה לטענה זו שגוי על פניו מבחינה אריתמטית, בחלקו השני, שכן הפרשי שער בסך 100 ש"ח לחודש הוכפלו בשמונה חודשים, ובמקום לרשום 800 ש"ח נרשם 8,000 ש"ח.

באשר לטענה בדבר הפרשי שער בסך של 15,600 ש"ח בגין ששת החודשים נובמבר 2003- אפריל 2004, הרי שעיון בתחשיב נספח ב' לכתב התביעה מלמד כי התובעת זיכתה את הנתבעים בהפרשי שער כנדרש: זיכוי ע"ס 9,040 ש"ח מיוחס ליום 1.3.2004 בגין הפרשים לחודשים דצמבר 2003- פברואר 2004, זיכוי ע"ס 6,339 ש"ח מיוחס ליום 1.6.2004 בגין הפרשים לחודשים מרץ 2004- מאי 2004, וקיימים זיכויים נוספים, בגין תקופות מאוחרות יותר.

8.         הטענה האחרונה של הנתבעים היא שהתובעת מנעה חתימתו של חוזה שכירות חדש שאמור היה להחתם עם שותף חדש שביקש להצטרף לנתבע 2 במרפאה. בעקבות כך נגרם לנתבע 2 נזק רב, שכן השותף הפוטנצייאלי, ד"ר אריאל טל, ביטל את כוונתו המקורית ונפגעה הכנסתו העתידית של הנתבע 2. לפיכך ביטל הנתבע 2 את חוזה השכירות המקורי.

            גם טענה זו אינה יכולה להתקבל. התובעת לא היתה מחוייבת לוותר על זכויותיה לפי חוזה השכירות הקיים ולהמירן בחוזה אחר, גם אם ניהלה משא ומתן בקשר לכך. מכל מקום, דבר זה לא היווה עילה כלשהי לביטול החוזה הקיים, שכן חוזה זה לא הופר ע"י התובעת בשום צורה ואופן. על כן, התיימרותו של הנתבע 2 להודיע על ביטול חוזה השכירות בשל סרובה של התובעת לחתום על חוזה שכירות חדש- היא כשלעצמה מהווה הפרה של החוזה הקיים, מצידו של הנתבע 2, ובוודאי שאינה מקנה לו את הזכות לבטל את חוזה השכירות הקיים.

            בסיכומיהם טענו הנתבעים לראשונה טענת קיזוז בנוגע לנזקים שנגרמו מחמת חזרתו של ד"ר טל מכוונתו המקורית להצטרף כשותף במרפאה. דין טענה זו להידחות הן משום שלא הועלתה בתור טענת קיזוז במסגרת הבקשה, והן משום שטענת קיזוז צריכה להיות מפורטת כדבעי, כפי שנקבע בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ   פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768:

" טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

טענת הקיזוז לא הועלתה במסגרת הבקשה, וממילא גם לא פורטה כנדרש.

9.         עוד ראוי לציין כי הנתבע 2 הודה בחקירתו כי עד עצם היום הזה לא החזיר את החזקה במרפאה לידי התובעת, בשל הסכסוך עימה. משמע, הנתבע 2 אוחז בחבל משני קצותיו- אין הוא משלם דמי שכירות מאז חודש ינואר 2005, אך מאידך, הוא פועל בניגוד להודעת הביטול שלו עצמו וממשיך להיות בעל החזקה הבלעדית במרפאה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ