1. הצדדים חלוקים בשאלה, האם יש לקחת בחשבון, לצורך פיצוי בגין "השנים האבודות" הכנסות מקצבה ומגמלאות.
2. ביום 5.1.2000, נפגעה המנוחה חסון פואזה, בעת שנהגה ברכבה שהיה מבוטח ע"י הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן:"
הנתבעת"). כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוחה פגיעות ופציעות רבות והיא נפטרה .
3. התביעה העיקרית הינה תביעת העיזבון והתלויים (להלן:"
התובעים"). המנוחה נפטרה כשהיא בת 53 שנים, מלבד הכנסה ממשכורת קיבלה המנוחה קצבת גמלאות שארים, ממשרד הביטחון וכן קצבת שארים מהמל"ל .
רקע כללי
4. תביעת העיזבון הינה תביעה בגין נזקיו של המנוח עצמו. תביעת התלויים כוללת פיצויי בגין הפסד התמיכה של המנוח. הפסד התמיכה שהייתה באה מתוך הכנסת המנוח נעשה, בהיעדר נסיבות המצדיקות הליכה בדרך אחרת, לפי שיטת הידות. באופן מעשי כאשר מיושמת שיטת הידות במסגרת תביעת התלויים, מצורפת הכנסתו הפוטנציאלית של הנפגע להכנסת בן הזוג (אם ישנה). הכנסה זו מכונה "הקופה המשותפת". הסכום שמתקבל מחולק במספר ידות לפי מספר בני המשפחה התלויים, בתוספת יד אחת למנוח ויד אחת למשק הבית.
5. תביעת העיזבון מאז הלכת "אטינגר" (ע"א 140/00
עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי פ"ד נח(4) 486), כוללת גם פיצוי בגין אובדן יכולת השתכרות "בשנים האבודות". נקבע כי בפיצוי ראש נזק זה יש להפחית מן ההכנסה שאבדה את הוצאות המחייה של המנוח שלא הוצאו עקב מותו.לצורך חישוב הוצאות אלה הוחלט להיעזר גם כאן בשיטת הידות.
6. לאור האמור, זיהוי הקופה המשותפת של המשפחה הינה השלב הראשון שיש לבצע, בכדי לחשב הפיצוי הכולל בתביעת התלויים ובתביעת העיזבון. אשר על כן השאלה, האם יש לקחת בחשבון את הכנסות המנוחה מקצבת שארים מהמל"ל וגמלאות שארים ממשרד הביטחון, הינה שאלה עקרונית שתשליך על גובה הפיצוי שיפסק.
טענות הצדדים
7. התובעים טוענים כי הכנסתו של אדם כוללת את כל המרכיבים שהיוו את ההכנסה בין אם הדבר נבע ממשכורת ובין אם הדבר כלל רכיבים נוספים כגון הכנסה מקצבאות, גמלאות, מפרות של נכס או כל הכנסה אחרת.
8. הנתבעת טוענת בסיכומיה שפסק הדין בעניין עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל, (ראה ע"א 140/00
עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי פ"ד נח(4) 486), שניתן על ידי בית המשפט העליון ושקבע את הלכת "השנים האבודות", עוסק אך ורק בשנות העבודה של הניזוק המת. לטענתם קצבת שארים מביטוח לאומי וקצבת גמלאות שארים ממשרד הביטחון אינן קצבאות הברות פיצוי.
דיון
9. הכנסות המנוחה כללו בין השאר קצבת גמלאות שארים ממשרד הביטחון , וקצבת שארים מהמל"ל. אילו הייתה המנוחה בחיים הייתה ממשיכה לקבל הכנסות אלו. במקרה דנן הכנסות המנוחה היו חודשיות.לא ניתן לראות בהכנסות אלו כנכס ממוני שכן עם מותה נפסקו, זאת לאור העובדה שהכנסות אלו ניתנות רק בהיות האדם בחיים. טענת הנתבעים הינה, כי רק פגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע הוכרה על ידי הפסיקה כנזק בר פיצוי במסגרת "השנים האבודות".
10. סוגיה זו טרם הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, אולם בתקופה האחרונה ניתנו בסוגיה דומה לזו שלושה פסקי דין ע"י בתי משפט השלום: ת.א. (שלום י-ם) 8768/05
עזבון המנוחה קונשטט בינה ז"ל ואח' נ' אביב דוד ואליהו חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם 05.07.07), ת.א. (שלום ת"א) 52899/05
עזבון המנוחים נוריקה ויהושע אפט ז"ל ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם 01.08.07) ות.א (שלום-פ"ת) 5917/06
עיזבון המנוחה מזרחי בינה נ' איי אי ג'י (טרם פורסם 19.3.2008).
11. כבוד השופט יחזקאל הראל התייחס בת.א (תל אביב -יפו) 52899/05
עיזבון המנוחים נוריקה ויהושוע אפט נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם 31.7.2007) למקרה דומה, כלהלן:
"האם יש מקום לפצות את התובעים בגין אובדן הכנסות שאינן שכר עבודה
אקדים ואומר כי לדעתי אין מקום לאבחן בין אובדן הכנסה / שכר לבין אובדן מקור הוני או כל מקור אחר, ככל שהדבר נוגע לתביעה בגין "השנים האבודות". בית המשפט העליון טרם נדרש לסוגיה זו. כב' השופט שפירא וכב' השופט עמית נדרשו לכך בפרשת אשכר ז"ל ובפרשת מאיר רות תקווה...
כל הכנסותיהם הנוספות של המנוחים לרבות קצבת הזקנה, אינן בגדר הכנסות שחלה עליהן הוראת סעיף 4 לחוק, שכן סעיף זה עוסק בהכנסה הנובעת מהשתכרות בלבד. איני סבור כי קצבאות הזקנה מהמל"ל בישראל ובגרמניה ופיצוי בגין רדיפות הנאצים, יכולים להיחשב כהכנסה "הונית". די בכך שעסקינן במקור המניב הכנסה מכל סוג שהוא - הכנסה שאבדה ליורשים בגין התאונה על מנת שתעמוד להם הזכות לתביעה. מקור הכנסה זה הינו בגדר "נכס" שאבד. בנסיבות אלו, יש לחשב בנפרד את אבדן ההכנסה בגין אבדן הפנסיה על פי הוראות סעיף 4 לחוק, ובנפרד את אבדן ההכנסות הנוספות שמקורן שונה".
12. יפים לעניין גם דבריו של כבוד השופט ארנברג בת.א (שלום י"ם) 8768/05
עזבון המנוחה קונשטט בינה ז"ל ואח' נ' אביב דוד ואח (טרם פורסם, 5 ביולי 2007):
"במקרה דנן הכנסות המנוחה היו חודשיות ולמעשה היוו את המשך השתכרותה. לא ניתן לראות בהכנסות אלו כנכס ממוני משום שעם מותה נפסקו ההכנסות. הכנסות אלו ניתנות רק בהיות האדם בחיים. בנסיבות אלו נראה כי הכנסות מסוג רנטה, קצבת זקנה ופנסיה הן בבחינת יכולת השתכרות לאחר גיל פרישה. איני מקבל את טענת הנתבעים לפיהן בכל מקרה רק פגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע הוכרה על ידי הפסיקה כנזק בר פיצוי במסגרת "השנים האבודות". אני רואה בהכנסות אחרות, שמשולמים כל עוד הנפגע חי בלבד, חלק מ"אובדן כושר השתכרות".
13. לאור האמור לעיל, אני קובע כי יש לכלול את הכנסות המנוחה מקצבת שארים של הביטוח לאומי וגמלאות שארים של משרד הביטחון, כרכיב הכנסה השייך למנוחה. כאמור לעיל, רכיב זה יבוא בחשבון לצורך קביעת הקופה המשותפת. זאת בכדי לבצע את חישוב הפיצויים בתביעת התלויים ובתביעת העיזבון, כל עוד בית המשפט ידרש בפועל לחישוב כזה.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתנה היום כ"ט באייר, תשס"ח (3 ביוני 2008) .
