אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 21057/07

החלטה בתיק א 21057/07

תאריך פרסום : 21/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
21057-07,21055-07
17/06/2007
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים סניף קרית מלאכי
הנתבע:
1. גואטה רחל
2. גואטה יוסף

החלטה

1.         בפניי בקשות רשות להתגונן מפני שתי תביעות בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק התובע ( להלן: "הבנק") נגד הנתבעים, בגין יתרות חובה בחשבונות שנוהלו בבנק. הואיל ובשתי התביעות מתעוררות שאלות דומות של משפט ועובדה, הוריתי על איחוד הדיון בשני התיקים, וזאת בהסכמת הצדדים.

2.         בת.א. 21057/07 ( להלן: "התביעה הראשונה") תבע הבנק תשלום חוב בסך של 389,511 ש"ח בגין חוב שהצטבר בחשבון שמספרו 490122, המשותף לשני הנתבעים. החוב נובע מיתרת חובה בסך 52 ש"ח וכן מיתרת הלוואה שלא נפרעה בסך של 389,459 ש"ח. מדובר בהלוואת הסדר שנלקחה על ידי הנתבעים ביום 30.12.2005, לאחר שלא עלה בידם לפרוע חוב קודם שהצטבר בחשבון.  על פי תנאי ההלוואה, וכדי להקל על הנתבעים את הפרעון, נקבע כי עד ליום 20.1.2007 ישלמו הנתבעים תשלומי ריבית בלבד, וכי החל ממועד זה ואילך ישלמו גם תשלומי ריבית וגם תשלומי קרן. הבנק טוען כי העמיד את ההלוואה לפרעון מיידי לאחר שהנתבעים לא עמדו במועדי ההחזר החודשיים.

3.         בת.א. 21055/07 ( להלן: "התביעה השניה") תבע הבנק תשלום חוב בסך 22,056 ש"ח, בגין חוב שהצטבר בחשבונה של הנתבעת 1, שמספרו 434087, ואשר הנתבע 2, הנשוי לה, ערב לפרעונו.

4.         הנתבעים ביקשו רשות להתגונן מפני שתי התביעות. עם זאת, חשוב לציין כי קיימת אי התאמה בין האמור בבקשות מן הבחינה העובדתית, לטענות העובדתיות שנכללו בתצהירי הנתבעים. מה שקובע לצורך הדיון הן הטענות העובדתיות בתצהירים, ולא הטענות העובדתיות בבקשות, שאינן נתמכות בתצהירים.

5.         הנתבעים חזרו בהם במהלך הדיון מן הטענות בענין חוסר סמכות מקומית של בית משפט זה, וטוב שעשו כך, שכן הטענה בענין חוסר סמכות מקומית התבססה על ציטוט חלקי בלבד של תניית השיפוט, דבר שיש להצטער עליו. תניית השיפוט בשלמותה מקנה סמכות שיפוט מקבילה למספר בתי משפט, לרבות בית משפט זה.

6.         בתצהירים התומכים בבקשת הרשות להגן מפני התביעה הראשונה, מכחישים הנתבעים את טענת הבנק לפיה פיגרו בתשלומי ההלוואה וטוענים כי הבנק לא דרש מהם את פרעון החוב. בנוסף הם מכחישים את החוב, וטוענים כי לא אומת ברשומה מוסדית כנדרש. לדידם, הבנק חייב היה לאמת את התביעה באמצעות צירוף דפי חשבון המפרטים כיצד נוצר החוב.

7.         הכלל הוא שבנק המגיש תביעה בסדר דין מקוצר יוצא ידי חובתו בכך שהוא מצרף דף חשבון אחרון, קרי, את "השורה התחתונה" בה מוצג סכום התביעה, ואין הוא חייב לצרף מסמכים המפרטים כיצד נולד החוב. הדרישה לצירוף מסמכים לכתב התביעה היא מינימלית. בע"א 2418/90  רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138 נפסק:

" כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית. די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן."

במקרה דנן לא ביקשו הנתבעים פרטים נוספים או גילוי מסמכים מסוימים, וממילא לא יוכלו להשמע בטענה לפיה הבנק לא גילה להם מסמכים או נתונים הדרושים להם לצורך כלכול הגנתם.

8.         הנתבעים טוענים כי הבנק לא צירף לתביעתו רשומה מוסדית המאמתת את דבר החוב. טענה זו נכונה מן ההיבט העובדתי, אך אין היא מועילה לנתבעים. די בכך שצורף דף חשבון אחרון, גם אם לא אומת כדרך שבה מאמתים רשומה מוסדית.

ראה ת"א (שלום ת"א) 16157/05 - ד.ג.ש שירותי דלק בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , תק-של 2005(3), 10770 , 10771 (2005):

" על מנת שתביעה תהא כשרה להתברר בסדר דין מקוצר, אין צורך לתמוך אותה בראיות קבילות, ודי בראשית ראייה בכתב. בשלב מקדמי זה בית המשפט אינו נדרש לבדוק את השאלה האם ראשית הראיה שצורפה לכתב התביעה היא ראייה קבילה, שכן המסמך אינו דרוש בשלב זה כאמצעי הוכחה, אלא רק כאמצעי לצמצום חוג התביעות הבאות בגדרו של סדר דין מקוצר (ראה ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שביעית) ע' 109). שאלת הקבילות תתברר בשלב שמיעת הראיות, וככל שיבקש הבנק לבסס את תביעתו על דף החשבון האחרון, שומה יהיה עליו להוכיח את אמיתותו של דף החשבון כדרך שמאמתים רשומה מוסדית. כך למשל, בתביעה בסדר דין מקוצר בגין הפרת חוזה, צריך התובע לצרף לכתב התביעה את החוזה שהופר. ברי כי בשלב זה אין עדיין צורך לאמת את החוזה באמצעות תצהיר, דבר שיהיה צורך לעשות בעת שמיעת הראיות, שכן החוזה לא מוגש כראייה קבילה אלא כראשית ראייה בכתב. על כן, הצירוף עצמו מכשיר את התביעה להתברר בסדר דין מקוצר, הגם שהחוזה טרם הוגש כראייה. ולעניננו, כל זמן שהמשפט לא הגיע לשלב שמיעת הראיות, אין צורף שדף החשבון יוגש כשם שמגישים ראיה מוסדית."

9.         הנתבעים מכחישים את חובם לבנק. דא עקא, הנתבעים אינם מציגים כל גרסה עובדתית משל עצמם, ואינם מפרטים את הכחשתם, למרות שפירוט כזה מתחייב לנוכח העובדה שהבנק טוען כי הנתבעים לא פרעו את ההלוואה שנטלו. בשונה מכתב הגנה, בו ניתן להסתפק בהכחשה, מי שמבקש רשות להתגונן, חייב לפרט היטב את טענות הגנתו. ראה ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200:

" כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."

(ראה גם ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 138-139 וכן בש"א 216/89  אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי   פ"ד מג(2), 172 , עמ' 175-176).

כדי לקבל רשות להגן בטענה לפיה פרעו את ההלוואה במועדה, צריכים היו הנתבעים להכבד ולציין את התשלומים ששילמו על חשבון ההלוואה, ובאיזה תאריך, וכן לצרף אסמכתא כלשהי, כגון דף חשבון או אישורי הפקדות, דבר שלא נעשה על ידם, ולא בכדי, שכן מעדותו של הנתבע 2 עלה שההלוואה אכן נקלעה לפיגורים.

10.        הנתבעים מכחישים בתצהיריהם כי פיגרו בתשלומי ההלוואה לבנק. דא עקא, מחקירתו של הנתבע 2 התברר כי הנתבעים אכן נקלעו לקשיים ולכן לא עלה בידם לשלם במועדם את תשלומי ההלוואה. לדבריו:

            " בהתחלה התחלנו עם הסדר של 7,000 ומשהו אלף שקל ועמדנו שנה בתשלומים וראינו שאנחנו לא יכולים לעמוד בזה וביקשנו לחלק את ההלוואה וחילקו לנו ונתנו לנו 50 אחוז לשלם במשך שנה, והיה פיגורים לקראת הסוף והם לחצו אותנו ... קיבלנו שאת ההלוואה שלא עמדנו בה והחלטתם מה שהחלטתם וחבל, זה היה פיגור של חודשיים שלושה וכיסינו אותו וזה בזמן התביעה." (ע' 2 לפרוטוקול).

            יצויין כי הנתבעים הכחישו בתצהיריהם את כל נושא הפיגורים, וממילא גם לא טענו את מה שטען הנתבע 2 לראשונה מעל דוכן העדים, ובלא כל אסמכתא או פירוט, כי כיסה את הפיגורים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ