אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 19931/03

החלטה בתיק א 19931/03

תאריך פרסום : 23/04/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
19931-03
26/11/2006
בפני השופט:
אברהם קסירר

- נגד -
התובע:
אבוטבול יניב
הנתבע:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.       לפני בקשה אשר הוגשה על ידי התובע, לאפשר לו להגיש תצהירי הזמה מטעמו.

2.       ביום 23.5.06 הגיש התובע תצהירי עדות מטעמו, שלו ושל אשתו, גב' אבוטבול.

3.       ביום 5.9.06 הגישה הנתבעת 2 תצהיר מטעמה של העד מר אפי אבנט, מעבידו של התובע במועד התאונה.

4.       עוד בטרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק, הגיש התובע בקשה זו לאפשר לו להגיש תצהירים נוספים מטעמו.

לטענת התובע, "... במסגרת תצהירים אלה (תצהירי הנתבעת 2 - א.ק.) הובא תצהירו של אפי אבנט שהיה מעסיקו של התובע בתמיכה לטענה כי התאונה מיום 01.12.02 הינה תאונת עבודה".

כן טוען התובע כי " התובע אשר סבר כי הנתבעת 3 (צריך להיות הנתבעת 2- א.ק.) זנחה טענה סתמית זו, לא יכל להגיב לטענות אשר הועלו במסגרת התצהיר אלא במעמד הדיון" וכי טענותיה של ב"כ בעניין ראיות ההזמה אשר הועלו על ידה במעמד קדם המשפט מיום 18.9.06, " לא קיבלו ביטוי ראוי בפרוטוקול ובהחלטת בית המשפט".

5.       הנתבעת 2 מתנגדת לבקשה.

לשיטתה, " אין המבקש יכול לדרוש "מקצה שיפורים" עת הראיות אשר הוגשו על ידי המשיבות אינן לרוחו ופתוחה בפניו הדרך לחקור בחקירה נגדית את עורכי התצהירים".

כן טוענת הנתבעת 2 כי " טענת המבקש כי סבר כי המשיבה זנחה את הטענה כי התאונה מיום 1/12/02 הינה תאונת עבודה, הינה חסרת בסיס ועדיף כי לא היתה נטענת כלל", הואיל והיא (הנתבעת 2) עמדה מאחורי טענה זו בכתב ההגנה מטעמה, במהלך הדיון בנושא התשלום התכוף ובתצהיר העדות הראשית מטעמה.

דיון

6.       סמכותו של בית המשפט להורות על הגשת תצהירים כעדות ראשית אינה משנה את דרך הדיון בעת שלבי הדיון על פי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639, 642), ולפיכך אין להתיר הגשת תצהיר מטעם התובע לאחר שתצהירי הנתבעת כבר הוגשו.

התרת הגשת תצהירו של התובע בשלב זה עלולה לגרום נזק של ממש לנתבעת בהגנתה (ראה בר"ע 81/92 פישוף נ' כהן , פ"מ תשנ"ב(3) 43, 44; בר"ע (ת"א) 14123/96 קרנית קרן לביטוח נפגעי תאונות דרכים נ' דה פאו (לא פורסם)).

7.       כאמור, על בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת, ואולם במקרים יוצאים מן הכלל, יתיר בית המשפט לבעל הדין שפתח להביא ראיות נוספות כדי לסתור את טענותיו או את ראיותיו של הצד שכנגד (ראה תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; א. הרנון דיני ראיות עמ' 129, 130).

"... תקנות הדיון מורות "שבית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות בטרם יסכם הנתבע את הפרשה..." המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. עניין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד".

8.       עדות הזמה מטרתה להביא ראיות מפריכות אשר עשויות להוכיח כי עדי בעל הדין שכנגד לא היו דוברי אמת. עדות שכזו, מטבעה, מקומה יהיה לאחר שבעל הדין שכנגד סיים את הבאת הראיות, ומטרתה היא לאפשר לתובע לנסות ולהפריך ראיות אותן הביא הנתבע בדרך זו או אחרת במידת הצורך. עדות כזו הינה חריגה וביהמ"ש רשאי לאשרה בעקבות בקשה בהתאם.

9.       תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

" התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

תקנה זו מעניקה, אפוא, בידי בית המשפט שיקול דעת להתיר הבאת ראיות הזמה. בע"א 73/49, ויסרברג נ' חברת מיסדי חדרה בע"מ , פ"ד ד 776, 780 (1950), נקבע מפי כב' השופט זילברג:

" ...כלל גדול הוא בדין: המתחיל בראיות אומרים לו: גמור, והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן ( to exhaust his evidence ), כלומר: להגישן 'חבילה אחת' תוך פרשת העדויות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... [וזאת] כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...".

10.   כלומר, כאשר נטל ההוכחה מוטל על תובע אין מתירים לו לפלג ולשייר את מקצת ראיותיו עד לסיום הבאת הראיות על ידי הנתבע, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד (ראה למשל, ע"א 207/51, אגד נ' ברנדס , פ"ד ו(2) 1089, 1100 (1952)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ