א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
192709-02
07/07/2005
|
בפני השופט:
קליין מנחם
|
| - נגד - |
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
|
הנתבע:
1. עזרא יוסף
2. עזרא אמיר
3. עזרא שרון
4. עזרא טיראן
5. עזרא משה
6. עזרא אריק
|
| החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה של בנק הפועלים, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.
התובע טוען כי ביום 22/01/98 נחתם בינו לבין הנתבע הסכם לפתיחת חשבון, (להלן: "החשבון") וכי ביום 07/11/00 נחתם בינו לבין הנתבעים 6-2 הסכם להסדרת חובו של הנתבע 1 לתובע שעמד על סך של 1,004,000 ש"ח.(להלן: "ההסדר").
בהתאם להסדר הזרים התובע הלוואה לכיסוי החוב בחשבון, את ההלוואה הזו התחייב הנתבע 1 בערבות הנתבעים 6-2 לשלם בתשלומים בהתאם לתנאי ההסכם.(להלן: "ההלוואה")
התובע טוען כי אף לא אחד מהנתבעים 6-2 אינו ערב מוגן או ערב יחיד נוכח סכום ההלוואה.
ביום 31/12/01 חתם הנתבע 1 על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" שעל פניו נתן לו התובע הלוואה נוספת לצורך כיסוי הפיגורים להלוואה בסך של 71,000 ש"ח. הערבים 6-2 ערבים גם לפירעון ההלוואה הזו.
התובע טוען כי לא הנתבע 1 ולא הנתבעים 6-2 נענו לדרישות לתשלום החוב.
הנתבע 1 טען בבקשת הרשות להתגונן כי מדובר בחשבון עסקי, והעסק שבבעלותו הינו שותפות לא רשומה בשם "האחים עזרא" (להלן: "העסק"), עסק המבצע עבודות חקלאיות, (חריש וקציר) באמצעות מיכשור חקלאי מתאים.
הנתבע טען כי לעסק לא היו בעיות מימון ובמהלך פעילות החשבון הועמדו לרשות התובע ביטחונות רבים כנגד האובליגו כדוגמת שיעבוד על הכלי הרכב והקומביינים של העסק וכן שיעבוד שוטף וקבוע על השטרות שהלקוח מסר לתובע ללא הגבלה בסכום.
במסגרת פעילות החשבון טוען הנתבע כי התובע גבה שיעורי ריבית גבוהים במיוחד יחסית למצב הנתבע ובמנותק ממצב החשבון, האובליגו והביטחונות.
הנתבע טען כי לאור הבצורת שפקדה את אזור דרום הארץ בשנת 97 עסקים חקלאיים רבים קרסו ומשכך עסקו של הנתבע לא קיבל את התמורה לעבודותיו ונכנס לחובות.
טוען הנתבע כי לאחר שמסרו לתובע שיקים ע"ס 800,000 ש"ח של לקוחותיהם שקרסו, השיקים לא כובדו ולמרות שבקשות הנתבע כי התובע ימסור לידיו את השיקים כדי שיפעל לגבייתם מנע זאת האחרון וזאת חרף הבטחת מנהל סניף התובע מר רחמים רווח. כן טוען התובע כי לאור העיכוב הנ"ל נגרם לעסק עיכוב בהחזר סך של 120,000 ש"ח שהיו אמורים לקבל ממע"מ.
לאחר שנחתם בין הצדדים הסדר נוסף העניק התובע לנתבע מספר שיקים אך חלקם נותרו בידיו. הנתבע טען שלאור פעולות התובע נגרם הפסד לנתבע בכך שאם היה פועל בהליכי ההוצל"פ במיידי היה מצליח לגבות סכומים גבוהים יותר ולהקטין את הנזק של העסק.
הנתבע טוען שיכל לגבות סך של 288,000 ש"ח וזאת בהתאם לשיקים שהיו בידי התובע ומשמנע את החזרתם לנתבע על מנת שיפעל לגבייתם, הפסיד הנתבע את ההזדמנות לגביית הסך לאור העובדה שגם בשנת 99 הייתה בצורת שפגעה בעסקים חקלאיים רבים.
במסגרת ההסדר שנחתם בין הצדדים, הנתבע ויתר על טענות בדבר היתרות. הנתבע טוען כי דין הסעיף להתבטל שעה שבמהלך המו"מ לגיבוש ההסדר לא הועלתה טענה זו מעולם, מה גם שהתובע הפר את ההסדר בכך שלא העביר את כל השיקים לידי הנתבע שיפעל לגבייתם. כן טען הנתבע כי הסעיף הוכנס תוך הפעלת לחצים ואיומים מצד התובע ותוך ניצול חוסר תשומת לב הנתבע.
לבקשת הרשות להתגונן צורפה חוות דעת מומחה מטעם הנתבע שמסקנתו היא כי סכום התביעה אינו נכון, וזאת לאור גביית ריבית בניגוד למוסכם, חיוב בעמלות וכפיית ביצוע תכנית חיסכון.
בהתאם לחוות הדעת התברר כי התובע חייב את חשבון העסק בתוספת סיכון מקסימאלית בגין האשראי בחשבון למרות שמצב החשבון לא הצדיק זאת. מה גם שמצב הביטחונות היה מספיק להבטחת החשבון. ואף נטען כי לאחר קיזוז תכנית החיסכון מסך יתרת החובה עולה כי הנתבע היה בכל העת הרלוונטית בתוך מסגרת הביטחונות.
התובע לא התאים את מסגרות האשראי למצב החשבון, וחייב את החשבון בריבית כפולה.
הנתבע טוען כי התובע כפה עליו בין השנים 99-96 לפתוח תוכניות חיסכון למרות שהחשבון היה ביתרות חובה גבוהות. כל התנגדות מצד הנתבע הייתה גורמת להורדת יתרת האשראי, ואי כיבוד שיקים מצד התובע.
הנתבע טוען כי לאור פערי הריביות שנגבו שלא כדין מהחשבון נוצרה יתרה של 200,000 ש"ח סך שיש לקזז מהתביעה.