אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 18036/05

החלטה בתיק א 18036/05

תאריך פרסום : 01/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
18036-05
18/06/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק המזרחי המאוחד בע"מ
הנתבע:
1. אריה את עופר עבודות בניה שותפות רשומה
2. גרשון רונן עופר
3. גרשון אריה

החלטה

מבוא

1.         בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים לתשלום סך של 1,033,755 ש"ח. התביעה היא בגין יתרת החובה שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1, אריה את עופר עבודות בניה, שותפות רשומה ( להלן: "השותפות"). הנתבעים 2 ו-3 הינם השותפים בשותפות ( להלן: "השותפים"). התביעה הוגשה גם נגד השותפים, הן מכח חבותם בחובות השותפות לפי ס' 20(א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 והן מכח ערבותם הבלתי מוגבלת לחובות השותפות.

2.         הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. טענתם המרכזית היא שהבנק במעשיו ומחדליו גרם לקריסתה של חברת אריה את עופר בניה והשקעות (1997) בע"מ ( להלן: "חברת אריה את עופר"), בכך שדרש מהנתבעים הגדלה של ההון העצמי המושקע בפרוייקט אופרה על הים, בשיעור של 12,000,000 ש"ח, וזאת בניגוד להסכם קודם בין הצדדים.

            בנוסף טוענים הנתבעים כי הבנק העביר על דעת עצמו כספים מחשבונות של השותפות לחשבונות של חברת אריה את עופר ושל צדדים שלישיים; כי הבנק חייב אותם בריביות מעבר למוסכם; הותיר את חשבונות השותפות ביתרת חובה כדי לחזק את הבטחונות בחשבונות אחרים; זיכה את פקדונותיהם בריבית נמוכה מזו המובטחת; הנתבעים טוענים גם כי הבנק אילץ אותם ליטול אשראי חוץ בנקאי לצורך ביצוע פרוייקט במודיעין בכך שסירב לשחרר עודפים כספיים שהצטברו בפרוייקטים אחרים.

הנתבעים מבקשים לקזז את הנזקים שנגרמו להם בעטיו של הבנק, כנגד סכום התביעה. לדבריהם, הבנק והם גם יחד ניהלו את כלל החשבונות כמקשה אחת ולא הבחינו בין חשבון זה לאחר. על כן, נתונה להם הזכות לקזז נזקים שנגרמו להם בחשבונותיהם האחרים, כנגד סכום התביעה בחשבון השותפות. הנתבעים מעמידים את טענת הקיזוז על סך של 55,000,000 ש"ח בגין קריסתה של חברת אריה את עופר. בנוסף הם מבקשים לקזז סך של 3,500,000 ש"ח בגין נזקי המימון החוץ בנקאי בפרוייקט מודיעין.

נדון בטענות הנתבעים כסדרן.

הדרישה לחיזוק הבטחונות בפרוייקט אופרה על הים

3.         כעולה מתצהירו של הנתבע 2, השותפות הוקמה בשנת 1990 לצרכי עבודות בניה. בגין כל פרוייקט בנייה שנוהל על ידי השותפות, נפתח חשבון ליווי נפרד אצל הבנק. השותפות העמידה בטחונות שונים לצורך הפרוייקטים. כל אימת שנוצר עודף בטחונות בפרוייקט מסויים, הוא הועבר לטובת חשבונותיה האחרים של השותפות, בגין פרוייקטים חדשים. לאחר שהשותפות החלה את בנייתם של שלושה פרוייקטים ברחבי הארץ, הקימו השותפים את חברת אריה את עופר, שעסקה אף היא בפרוייקטים שונים של בניה, שבוצעו בליווי הבנק. במסגרת פעילותה של חברת אריה את עופר, היא החלה בהקמתו של פרוייקט לבניית 115 יחידות דיור בנתניה, המכונה "אופרה על הים". מדובר בפרוייקט משותף לחברת אריה את עופר ולחברה נוספת, בשם מתד, אשר הקימו חברה משותפת הנקראת אופרה על הים בע"מ ( להלן: "חברת אופרה"). חברת אריה את עופר החזיקה ב- 66% ממניותיה של חברת אופרה. יתרת המניות הוחזקה על ידי חברת מתד. הסכם הליווי בין הבנק לבין חברת אופרה נקשר ביום 15.11.1999. נקבע בו כי חברת אופרה צריכה להעמיד לצורך הליווי הבנקאי הון עצמי בסך כולל של 17,550,000 ש"ח.

4.         הנתבעים טוענים כי הודיעו לנציגת הבנק, גב' יפה קול, שבכוונתם לפעול לקבלת אישור הוועדה המחוזית להגדלת מספר יחידות הדיור בפרוייקט אופרה על הים מ- 115 ל- 186 ועל כן ביקשו את אישורה להפחתת ההון העצמי שנדרש מהם. גב' קול הבטיחה כי אם אכן תאושר הגדלת הפרוייקט על ידי הוועדה המחוזית, אזיי יופחת ההון העצמי הנדרש מהנתבעים במובן זה שתוחזר ערבות אישית שהעמידו הוריהם של השותפים. ואכן, המהלך לשינוי התב"ע הוכתר בהצלחה, והוועדה אישרה את הגדלת מספרן של יחידות הדיור. דבר זה השביח את מצבת הבטוחות שבידי הבנק, בשל השבחת שווי הקרקע. חברת אופרה אף התקשרה בהסכם תמורות עם חברת דניה סיבוס, שנטלה על עצמה לשאת במלוא עלות הבניה, דבר שהקטין את הסיכון הפיננסי הכרוך בפרוייקט. ביום 30.12.2001 ביקשה חברת אריה את עופר לשחרר את הערבות האישית של הורי השותפים כנגד הפקדה של 1,000,000 דולר על ידי החברה. גב' קול אישרה בקשה זו בכתב. דא עקא, ביום 22.1.2002 דרש הבנק הגדלה של ההון העצמי בסך נוסף של 12,200,000 ש"ח. דרישה זו לוותה באיום כי הבנק יפעל למינוי כונס נכסים לפרוייקט. לטענת הנתבעים, לא היתה הצדקה עניינית לדרישה זו, שהכבידה על תזרים המזומנים של חברת אריה את עופר. בנוסף, בנקים אחרים ראו בכך אות וסימן כי חברת אריה את עופר נתונה בקשיים, ודרשו אף הם הגדלת ההון העצמי בחשבונות שהחברה ניהלה אצלם. הדבר יצר מעגל קסמים שהוביל לבסוף לקריסתה של חברת אריה את עופר.

5.         הבנק טוען כי אין ממש בטענה כאילו הדרישה להגדלת ההון העצמי באה על חשבון תזרים המזומנים של חברת אריה את עופר, שכן הבנק הסתפק בערבות אישית של הורי השותפים, שאין בה משום הכבדה על תזרים המזומנים, וכן בניוד עודפים בפרוייקטים אחרים של החברה (אופרה ה' ואופרה ו'), אותם ממילא טרם ניתן היה לשחרר הואיל והפרוייקטים טרם הסתיימו. ואכן, עיון במכתבה של יפה קול (נספח ז/2 לבקשה), מגלה כי תוספת ההון העצמי חולקה לעודפים בסך 8 מליון ש"ח, ערבות הורים בסך מיליון דולר וכן הפקדת סך של מליון דולר נוספים.

בשלב זה של רשות להגן לא ניתן לקבוע מהי המשמעות הפיננסית של ניוד העודפים, במקום לשחרר אותם לטובת החברה. עם זאת, ככל שהפרוייקטים טרם נסתיימו, יש להניח כי הבנק רשאי היה ממילא להמשיך ולהחזיק באותם עודפים. מה שברור הוא שהנתבעים נדרשו להפקיד סכום מזומן של מליון דולר, שלא נדרש מהם קודם לכן.

הבנק מוסיף וטוען כי לגופו של ענין היתה הצדקה לדרוש הגדלה של ההון העצמי משום שחברת אריה את עופר חרגה מתקציב הפרוייקט, בכך שהאשראי שהועמד לחברה לצורך מימון רכישת הקרקע גדל מ- 48 מיליון ש"ח ל- 70 מיליון ש"ח (ראה ס' 2.1 להסכם הליווי לעומת הודאתו של גרשון עופר בענין גובה החוב, בע' 6 לפרוטוקול, שורות 1-5). טענתו זו של הבנק לא נסתרה. מה שברור הוא שלפי ס' 6.6 להסכם הליווי, חברת אופרה על הים היתה מחוייבת לכסות את החריגה בתקציב הפרוייקט באמצעות הגדלת ההון עצמי, דבר שלא עשתה. מכירת דירות בפרוייקט והפקדת התמורה בחשבון הפרוייקט אינה יכולה להחשב כהפקדת הון עצמי, שכן כל דירה שנמכרה במימון של בנק למשכנתאות מטעם הקונה, הקטינה את מסת הנכסים של החברה (ראה ס' 179 לדו"ח הנאמן). ממסמכים שצירפו הנתבעים עצמם לבקשה, עולה כי נכון ליום 30.5.2002 לא הפקידו הנתבעים את הסך הנדרש של מליון דולר וגם לא היו עודפים לניוד בסכום של 8 מליון ש"ח, ועל כן הבנק סירב לשחרר את ערבות ההורים (נספח ח/2).

6.         שני הצדדים כאחד מסתמכים על הדו"ח של עו"ד ורו"ח שלמה נס, שמונה כנאמן להסדר הנושים של חברת אריה את עופר. כל צד מוצא לו חלק אחר בדו"ח להיתלות בו באשר לסיבות בגינן קרסה החברה: הבנק מצביע על ממצאי הנאמן באשר לניהול הכושל של החברה, באשמת הבעלים, קרי, הנתבעים שבפניי, ואילו הנתבעים מצביעים על ממצאיו של הנאמן בענין הדרישה להגדלת ההון העצמי שתרמה לתהליך הקריסה. במאמר מוסגר יצויין כי הנאמן הגיע בסופו של דבר למסקנה שדרישת הבנק להגדלת הבטחונות היתה מוצדקת, ולא שוכנע כי היא זו שגרמה לקריסתה של חברת אריה את עופר:

" מאידך, נראה כי הגדלת הבטחונות על ידי הבנקים נעשתה מסיבות מוצדקות וענייניות הקשורות למצב השוק והפרוייקטים והתקדמותם. מכל מקום, יש לראות עניין זה כחלק מהמערכת הלחוצה הכוללת של מימון החברה שפעלה בהקפי פעילות גדולים הרבה יותר ממה שיכלה לשאת ולא הוכח כי הגדלה זו של הבטחונות גרמה ישירות לקריסת החברה." (ס' 73 לדו"ח המיוחד שצורף כנספח א' לבקשה)

7.         בין כך ובין אחרת, וגם אם אניח כי דרישתו של הבנק להגדלת ההון העצמי המושקע בפרוייקט אופרה על הים היא שגרמה לקריסתה של חברת אריה את עופר, וכי לא היתה הצדקה ענינית לדרישתו זו של הבנק, עומדת להם לנתבעים לרועץ העובדה כי הם מבקשים כיום להבנות מטענת קיזוז השייכת לחברת אופרה, ולכל היותר לחברת אריה את עופר, ולא להם באופן אישי.

            ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע:

" חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."

הדיבור " חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה" מלמד כי תנאי בסיסי להפעלתה של זכות הקיזוז היא שקיימת זהות בין הצדדים, קרי, בין החייב והנושה. החייב אינו יכול לקזז חיובים אלא כנגד נושהו. החיוב אותו הוא מבקש לקזז חייב להיות חיוב של הנושה כלפיו, ולא חיוב של הנושה כלפי צד שלישי. החייב אינו יכול להבנות מחוב של הנושה כלפי צד שלישי, רק כדי שהוא עצמו יוכל לקזז את חובו שלו כלפי הנושה.

במה דברים אמורים?

ההסכם לליווי בנקאי של פרוייקט אופרה על הים נכרת בין הבנק לבין חברת אופרה על הים (ראה נספח ה' לתצהיר הנתבעים). הפרתו של הסכם זה, אותה מייחסים הנתבעים לבנק, בוצעה כלפי  חברת אופרה. חברת אופרה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מזו של הנתבעים. יתר על כן, חברת אריה את עופר אינה הבעלים היחיד של חברת אופרה. הבעלות בחברת אופרה נחלקה בין חברת אריה את עופר, שהחזיקה ב- 66% ממניותיה של חברת אופרה, לבין חברת מתד, שהחזיקה ביתר המניות. זאת ועוד, החוב נשוא התביעה שבפניי אינו חובה של חברת אריה את עופר, אלא חובם של השותפות והשותפים. על כן, השותפות והשותפים, והם אלה שנתבעים בתיק הנוכחי, אינם יכולים להבנות מטענת קיזוז העומדת לחברת אופרה או לחברת אריה את עופר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ