אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 17076/06

החלטה בתיק א 17076/06

תאריך פרסום : 06/05/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17076-06
06/06/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק המזרחי סניף נתניה
הנתבע:
1. ד.ש פרידמן חומר בנין (1990) בע"מ
2. פרידמן שמואל
3. פרידמן דוד
4. פרידמן מרדכי

החלטה

1.         בפניי תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע ( להלן: "הבנק") בגין יתרת חוב בסך 50,136 ש"ח שהצטברה בחשבונה של הנתבעת 1 ( להלן: "החברה"). התביעה הוגשה הן נגד החברה והן נגד הערבים לחובותיה.

2.         הנתבעים ביקשו רשות להתגונן.

3.         הנתבעים טוענים כי הבנק נהג שלא כשורה בכך שבחר לבטל כליל את מסגרת האשראי שניתנה לחברה, ועל כן יש לראותו כמי שהפר את חוזה הערבות מול הערבים. טענה זו לוקה בהעדר פירוט. לא ניתן להבין ממנה מתי בדיוק בוטלה מסגרת האשראי, ומה היה הרקע לכך. הנתבעים אף לא טרחו לצרף לתצהיריהם ולו גם מסמך אחד שיסייע בהבנת טיעונם העובדתי הלקוי. כידוע, מי שמבקש רשות להתגונן, חייב להכבד ולפרט היטב את טענות הגנתו. כך למשל נפסק בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200:

" כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו."

            וראה גם ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ   פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 138-139:

" אך בגרסתו חייב הנתבע המבקש רשות להתגונן להכבד ולהכנס לפרטי הדברים."

אכן, מעיון בטופס ההודעה לערב מיום 16.3.2003 עולה כי באותה עת עמדה לרשות החברה מסגרת אשראי בחשבון החח"ד בסך של 300,000 ש"ח וכן מסגרת לניכיון שיקים בסך 400,000 ש"ח, אך אין בכך לכפר על העובדה שהנתבעים אינם טורחים לציין מתי ובאיזה נסיבות בוטלה מסגרת האשראי. נזכיר כי חלפו כשלוש שנים מאז נחתמו הערבויות ועד להגשת התביעה, ואין חולק כי בשלב מסויים בוטלה מסגרת האשראי, אך הנתבעים לא טורחים לציין מתי ומדוע. כידוע, הבנק רשאי בנסיבות מסויימות לשנות את מסגרת האשראי ואף לבטלה כליל (למשל, במקרה של הגבלת החשבון). על כן, הטענה כאילו הבנק אינו רשאי בשום מקרה לשנות את מסגרת האשראי או לבטלה, אינה יכולה להתקבל. נזכיר בהקשר זה את הוראת ס' 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981, לפיה אין חובה על הבנק לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.

4.         הנתבעים טוענים כי לא היתה הצדקה להגיש את התביעה נגדם הואיל והסך הכולל של ערבויותיהם מסתכם בסכום של 400,000 ש"ח. אודה כי לא עלה בידי להבין את פשרה של טענה זו, הנראית תמוהה על פניה. העובדה שברשות הבנק מצויות ערבויות אישיות בסכום כזה או אחר, אין פירושה שהבנק לא יהיה רשאי לעולם להפרע בגין החוב המגיע לו. פשיטא כי מטרתן של ערבויות היא לאפשר לבנק להפרע ממקור נוסף בגין חובות המגיעים לו, ואילו לשיטתם של הנתבעים, הערבויות דווקא כובלות את ידיו של הבנק. ברור כי לא למטרה זו- כבילת ידיו של הבנק- נועדו הערבויות. קיומן של ערבויות אין פירושו שמיטת חובות או דחיית פרעונם עד קץ כל הדורות.

5.         הנתבעים טוענים כי לא ברור להם מדוע התביעה הועמדה על סכום של  50,136 בלבד, למרות שבעת חתימת הערבות עמדה יתרת החובה כלפי הבנק ע"ס של 650,000 ש"ח. גם טענה זו תמוהה על פניה. הערבויות נחתמו בשנת 2003. התביעה הוגשה בשנת 2006, בגין יתרת החוב בחשבונה של החברה ביום 3.2.2006. פשיטא שחלו שינויים ביתרת החוב של החברה במהלך התקופה של שלוש השנים שחלפו מאז נחתמו הערבויות ועד להגשת התביעה.

6.         דווקא מחקירתו של מרדכי פרידמן התברר כי הנתבעים גילו בתצהיריהם טפח, והסתירו טפחיים: לראשונה בעדותו הוא סיפר על כך שהיו לחברה שני חשבונות. החשבון נשוא התביעה נפתח לדבריו רק משום שבחשבון הישן חולל שיק אחד באי פרעון (ע' 3-4 לפרוטוקול). עוד התברר כי הנתבעים הפקידו לחשבון סך של 60,000 ש"ח כדי להוריד את יתרת החובה לסכום של 32,000 ש"ח (ע' 4 לפרוטוקול). מכאן עולה כי הנתבעים ידעו שעליהם להפחית את יתרת החובה בחשבון.

7.         הנתבעים מתלוננים על כך שבעת חתימתם על הערבויות ביום 25.3.2003 ציין הבנק באוזניהם כי חשבון החברה איננו מוגבל אלא שכעבור ימים בודדים הוגבל החשבון. גם טענה זו לוקה בהעדר פירוט מינימלי. כך למשל, הנתבעים אינם טורחים לציין את העובדה הבסיסית ביותר- מהו התאריך שבו הוגבל החשבון. הנתבעים גם אינם טורחים לציין מתי בדיוק חוללו השיקים שהביאו בסופו של דבר להגבלת החשבון. כך למשל, אם השיקים חוללו לאחר שנחתמה הערבות, לא ניתן לבוא אל הבנק בטענה כי הסתיר מהערבים דבר מה עובר לחתימת הערבות. ואכן, מרדכי פרידמן טען בעדותו כי בתוך 7 ימים בלבד חוללו בחשבון 17 שיקים, דבר שהביא להגבלת החשבון. משמע, השיקים חוללו לאחר מתן הערבויות ולא קודם לכן.

אם היתה כוונה לטעון שלא היה מקום לחלל את השיקים, צריכים היו הנתבעים להראות כי במועד הפרעון של השיקים, חובה היתה על הבנק לפרעם, אך הנתבעים לא הרימו נטל זה. בנוסף, פרידמן טען, לראשונה בחקירתו החוזרת, כי גם החשבון הישן של החברה הוגבל, ולא רק החדש (ע' 5 לפרוטוקול), אך שוב, לא מסר פרטים או  מועדים.

למעלה מהצורך אציין כי לא ברור כיצד יכולה להשמע טענת הטעייה מפיו של שמואל פרידמן, מנהל החברה, שכן בתור מנהל החברה חזקה עליו שידע היטב על כל שיק של החברה שחולל באי פרעון, עובר לחתימתו על הערבות.

8.         הנתבעים טוענים כי לא ברור להם כיצד יתרת חוב של 32,674 ש"ח הפכה לחוב של 49,000 ש"ח תוך שישה חודשים. גם טענה זו נעדרת פרטים. לא ברור מתי היתה בחשבון יתרת חוב בסך 32,674 ש"ח ומתי עמדה היתרה על 49,000 ש"ח. חשוב מכך, הנתבעים היו רשאים לפנות אל הבנק בדרישה לפרטים נוספים או לגילוי מסמכים, על מנת שיוכלו להבין ממה נובע החוב נשוא התביעה, אך לא טרחו לעשות כן, לפחות לא בכתב.

9.         הנתבעים טוענים כי הבנק אוחז בידיו שיק ע"ס 10,000 ש"ח אשר נמסר לחברה על ידי צד שלישי, הופקד לחשבונה וחולל באי פרעון. לטענתם, הבנק מונע בכך מהחברה לגבות את השיק. אין בידי לקבל טענה זו. זכותו המלאה של הבנק היא להחזיק בידיו כבטוחה שיקים שהופקדו לחשבונה של החברה ולנסותם לגבותם בעצמו, על מנת להקטין את יתרת החוב של החברה. פשיטא כי מסירת השיק לידי החברה תגרום לכך שהחברה תגבה לעצמה את סכומו, דבר שיותיר את הבנק בפני שוקת שבורה.

ב"כ הבנק הודיעה במהלך הדיון כי השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ וכי כל סכום שייגבה בגינו, יפחית את חובם של הנתבעים. אם אכן אותו צד שלישי כה להוט לשלם לחברה את סכום השיק, כנטען על ידי הנתבעים, יתכבד ויפרע את החוב בתיק ההוצאה לפועל.

10.        עוד ראוי לציין כי התרשמתי ששמואל פרידמן, מנהלה של החברה, התחמק מקבלת דברי דואר רשום ששלח אליו הבנק, ועל כן דברי הדואר חזרו בנימוק "לא נדרש" (ראה הכחשתו הבלתי משכנעת בע' 2 לפרוטוקול). התנהגות כזו אינה עולה בקנה אחד עם מה שניתן לצפות ממי שסבור שאינו חייב דבר לבנק.

11.        בסיכומיו בעל פה העלה ב"כ הנתבעים טענות חדשות שזכרן לא בא בגדרה של הבקשה. יש להתעלם מטענות אלה.

12.        לנוכח כל האמור לעיל ניתן היה לדחות את בקשתם של הנתבעים, אך לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא לחסום בפניהם כליל את היכולת להתגונן, תינתן להם רשות להתגונן בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה- סך של  50,136 ש"ח- בקופת בית המשפט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ