אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 17011/06

החלטה בתיק א 17011/06

תאריך פרסום : 24/02/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17011-06
21/08/2006
בפני השופט:
ד"ר אחיקם סטולר

- נגד -
התובע:
אבו ג'אמע נפין
עו"ד שלמה לוי
הנתבע:
שירותי בריאות כללית
עו"ד איתן האזרחי
החלטה

1.      לפני בקשה מטעם הנתבעת ( להלן:" המבקשת") למחיקה על הסף של התביעה, שהוגשה כנגדה, מחמת התיישנות.

2.      התובעת, היא המשיבה בבקשה זו, הגישה כנגד הנתבעת תובענה בגין נזקי גוף אשר אירעו לה, לטענתה, בעקבות טיפול רפואי רשלני אותו קיבלה מאת המבקשת במסגרת אישפוזה במתקנה.

3.      התובעת מגוללת במסגרת כתב תביעתה את השתלשלות האירועים, לדידה הביאוה לכדי טיפול רפואי כושל אשר תוצאותיו הינם:

3.1.            דלקות כרוניות באגן ובאברי הרבייה של האישה וכאבי בטן כרוניים, אשר יש בהם כדי להביא לכדי חסימות מעיים לתובעת.

3.2.            פגיעה בבטחונה העצמי של התובעת, נזק נפשי רב וערעור מעמדה החברתי והמשפחתי באופן חריג ויוצא דופן בהתחשב בעובדה שהתובעת הינה אישה צעירה בחברה הבדואית.

4.      ואלה הם עיקרי הטענות כפי שעולות מכתב התביעה:

4.1.            ביום 4.5.96 הובהלה התובעת לבי"ח סורוקה כשהיא סובלת מכאבים בשיפולי הבטן. היא אושפזה ועברה ניתוח לפרסקופי שמטרתו הוצאת ההריון וניקוי החצוצרה.

4.2.            ביום 3.6.96 הגיעה התובעת לביה"ח כשהיא סובלת מכאבי בטן עזים. התובעת עברה בדיקות אשר העלו כי לתובעת נשאר חלק מההריון בגופה. התובעת נדרשה ליטול תרופה לשם סיום ההריון, אלא שהטיפול לא צלח ורמות הורמון ההריון בגופה של התובעת עלה. על כן, עברה התובעת גרידה אבחנתית ובהמשך ניתוח לפרסקופי נוסף במהלכו נכרתה החצוצרה הימנית ואובחנו הדבקויות בחלל הבטן וזיהומים תוך ביטניים.

4.3.            בהמשך נדרשה התובעת, לטענתה, לביצוע ניתוח נוסף ושלישי במספר במהלכו, הזיהומים וההדבקיות טופלו, בוצעה שטיפה של חלל הבטן ונכרת התוספתן. התובעת נדרשה לאישפוז ממושך בטיפול נמרץ.

5.      לתביעתה צרפה המשיבה, חוות דעת מטעמה הערוכה על ידי ד"ר רביע רוני, מומחה ליילוד גניקולוגיה ופריון, הקובע בחוות דעתו, בין היתר, כי הטיפול הרפואי לו נדרשה התובעת היה רשלני וכושל על כל מרכיביו.

טענות הצדדים:

6.      לטענת המבקשת, " כיוון שבתביעת המשיבה מדובר בעוולה שאחד מיסודותיה נזק, הרי שיש למנות את תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). ... אף אם נניח כי במהלך הניתוח הראשון, שבוצע למשיבה ביום 4.5.96, לא נתגלה הנזק הרי שעם התגלותם של כאבים עזים בבטנה של המשיבה שבשלם הגיעה המשיבה לביה"ח ביום 3.6.96-נתגלה גם נתגלה הנזק למשיבה וכבר במועד זה ידעה המשיבה היטב כי חרף הניתוח שעברה ואשר מטרתו הייתה הוצאת ההריון, נותר חלק מההריון בגופה ובשל כך ממש קיבלה המשיבה טיפול תרופתי...".

בהמשך טוענת המבקשת כי " ... אף אם נניח לצורך הדיון כי רק ביום 16.6.96, השכילה המשיבה להבין את השתלשלות העניינים שעברה וכי רק ביום זה נודע לה דבר הנזק-נוכח אשפוזה ביחידה לטיפול נמרץ-או אז לא ניתן להימנע מהמסקנה -כי לכל המאוחר התיישנה תביעתה ביום 16.6.96".

כן טוענת המבקשת כי הגישה הנהוגה וההלכה היא כי " עילת התביעה תתיישן תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק או תוך 7 שנים מיום גילויו-הכל לפי התאריך המוקדם יותר... לפיכך, הגשת התביעה ביום 20.2.06-משמעה, הגשת התביעה למעלה משנתיים לאחר תום מירוץ ההתתיישנות...הנה כי כן, הרי שיש ליישם הלכה זו גם בענייננו ולאמור כי מאחר ודבר הנזק, כעולה מתביעת המשיבה, נודע למשיבה כבר ביום 3.6.96 ולכל המאוחר ביום 16.6.96, הרי שמירוץ ההתיישנות הסתיים לאחר 7 שנים, ביום 3.6.96 או לכל המאוחר ביום 16.6.96".

עוד טוענת המבקשת כי " כעולה מכתב תביעתה הרי כבר בחודש יוני 1996, הייתה קיימת ראיה גלויה לסימני הנזק ממנו סובלת המשיבה, ואף אם הוסיף הנזק להתגבש לאחר מכן, אין בכך כדי לשנות דבר. גילוי הנזק מובדל מהיקפו, ועל כן מרגע הגילוי מתחיל מירוץ ההתיישנות".

טענה אחרת של המבקשת הינה כי על מנת שמירוץ ההתתיישנות יתחיל נדרש אף כי הקשר הסיבתי בין הנזק לבין המעשה או המחדל יתגלה ובענייננו, לטענת המבקשת, משחשה המשיבה כאבים עזים בבטנה, והדבר הביאה להחלטה בדבר הפניה לביה"ח ביום 3.6.96-הרי שבמועד זה נתגלה הנזק למשיבה. כמו כן, ולחיזוק טענתה זו טוענת המבקשת כי הבדיקות שנערכו למשיבה באותו היום, גילו בבירור כי חלק מההריון נותר בגופה ודי בכך כדי לקבוע כי נתגלה הנזק למשיבה. מעבר לכך, אף הטיפול התרופתי שקיבלה המשיבה אשר נועדה לסיים את הליך ההריון, מעידה ללא ספק כי כבר במועד זה נתגלה למשיבה נזקה.

מכאן למדה המבקשת כי כבר ביום זה היה על המשיבה לדעת על הקשר הסיבתי שבין הנזקים הנטענים בכתב התביעה לבין הטיפול שהוענק לה ע"י המבקשת, ולפיכך כבר ממועד זה לכל המאוחר יש למנות את תקופת ההתיישנות.

7.      המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענת המשיבה, " סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מגדיר מהו היום שבו נולדה עילת התובענה בתובענה על עוולות... כל עוד לא נתגלה הנזק אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ, כל עוד לא נתגלה הקשר הסיבתי שבין האשם לבין הנזק אין מונים את תקופת ההתיישנות".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ