אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 167242/02

החלטה בתיק א 167242/02

תאריך פרסום : 16/03/2011 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
167242-02,167242.1-02
08/08/2007
בפני השופט:
אטיאס אריה

- נגד -
התובע:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
4. פלונית
5. פלוני

הנתבע:
1. בנק יורוטרייד בע"מ - תובע שכנגד
2. יונתן מילר - בעיכוב הליכים (פש"ר)
3. איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

רקע
בבסיס התביעה שבפני עומדת שאלת אחריותם של הצדדים לתביעה להתפתחותו של חוב בחשבון מס' 840506 (להלן: "החשבון") ע"ש חברת "פלוני יבנה תעשיות רהיטי עץ בע"מ (להלן: "פלוני יבנה" או "החברה") בבנק יורוטרייד בע"מ (להלן: "נתבע מס' 1" או "הבנק") ובשמו הקודם "בנק הבניה לישראל בע"מ".

ראשיתם של האירועים העומדים ברקע לתביעה זו מצוי עוד בראשית שנות ה-80 והבנה של הנסיבות אשר הולידו את המחלוקת הנדונה בפני מחייבת סקירה תמציתית של השתלשלות האירועים  מתקופה זו ואילך. 

להבטחת חובותיהם והתחייבויותיהם לבנק של פלוני יבנה וכן של חברת "פלוני יבנה שווק והפצה בע"מ" (להלן ביחד: "החברות") משכנו בשנת 1983, מנהל החברות פלוני ז"ל (להלן: "יהודה") ורעייתו פלונית (להלן: "פלונית") נכס שברחוב *** (להלן: "הנגרייה") וכן את כל הפירות, ההכנסות והזיכיונות הנובעים מהנכס הממושכן לטובת הבנק.

נוכח חובן של החברות הגיש הבנק תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת ת.א. 3951/85 כנגד החברות והערבים להן: פלוני, בנו פלוני ז"ל (להלן: "שלמה") ופלונית. הצדדים  הגיעו להסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה") אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 25.5.1987 (ראה נספח נ/2 לתצהירו של נציג הבנק מר יוסף פנחסוף (להלן: "פנחסוף") אשר שימש מנכ"ל הבנק בשנים 2000 - 2003). במסגרת ההסכם אמורה הייתה להשתלם חלק מיתרת החוב באמצעות הלוואה על סך 131,000 ש"ח  (להלן: "ההלוואה הראשונה") שהיתה אמורה להפרע ב-60 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 25.7.1987 בתוספת הצמדה וריבית של 13% על היתרה הבלתי מסולקת.

יהודה ז"ל נפטר ביום 16.3.1987 ואת זכויותיו בנגרייה שעמדו על שיעור של  50%  ירש בנו שלמה ז"ל. פלונית,התובעת 2, הייתה זכאית למחצית השנייה בזכויות הנגרייה.
שלמה ז"ל נפטר בשנת 1988. את מחצית זכויותיו בנגריה ירשו על פי דין אלמנתו הגב' פלונית,התובעת 1 (להלן: "פלונית") וכן שלושת ילדיו פלוני, פלונית, ופלוני (להלן: "התובעים 5-3" בהתאמה).

לאחר פטירתו של שלמה ונוכח פיגורי תשלומים כפי שגובשו בהסכם הפשרה ביקש הבנק לממש את הנגרייה (סעיף 6 לתצהירו של פנחסוף). יחד עם זאת ונוכח בקשת פלונית להגיע להסדר עם הבנק אשר יהא בו כדי למנוע את מימוש המשכון על הנגרייה שנרשם על שם הבנק הסכים הבנק להעמיד לפלונית הלוואה חדשה חלף ההלוואה הראשונה. ההלוואה החדשה (להלן: "ההלוואה"), הועמדה לפלונית ביום 27.3.1989. המדובר בהלוואה צמודה על סך של 164,097 ש"ח בריבית צמודה של 13% לשנה אשר פרעונה נועד להיעשות ב-119 תשלומים חודשיים רצופים. במקביל לקבלת ההלוואה התחייבו פלונית ופלונית לבצע את הסכם הפשרה. בנוסף, בהתאם לכתב התחייבות (נספח נ/10 לתצהירו של פנחסוף) המחו פלונית ופלונית לבנק "את כל הזכויות לפי ההסכם לשכירות". אין מחלוקת, בין הצדדים, כי  בתקופות בהן נפרעה ההלוואה הדבר נעשה באמצעות תקבולי דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הנגרייה (סעיף 19 לכתב ההגנה המתוקן של הבנק וסעיף 16 לכתב התביעה המתוקן).

עו"ד  יונתן מילר(כתוארו אז), הנתבע 2 (להלן: "מילר") ייצג את הבנק מול התובעים  ובכלל זה משנת 1987, עת הבנק הגיש את התביעה כנגד החברות והערבים לחוב החברות, בשעה בה גובש הסכם הפשרה שבא בעקבות תביעה זו, בכל הקשור להעברתם לבנק של דמי השכירות ששימשו לפרעון ההלוואה  ובכל עניין הקשור לחשבון ולהלוואה ועד למועד הגשת התביעה נשוא דיון זה (סעיף 3 לתצהירו של פנחסוף וסעיף 6 לסיכומי הבנק). במקביל מילר ייצג גם את התובעים בכל הקשור לגיבוש הסכמים להשכרת הנגרייה, הליכים משפטיים כנגד השוכרים ובהעברת כספי השכירות לבנק (סעיף 10 לתצהירו של פנחסוף וסעיפים 10 ואילך לתצהירה של פלונית).

מילר עצמו עזב את הארץ בפתאומיות במאי 2002 בשל הסתבכותו בפלילים בפרשה שאינה קשורה לעניננו. הוא שב בתחילת 2005, לא נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו בתיק זה אך העיד ארוכות בפני. כנגד מילר עצמו ניתן ביום 10.11.04 צו כינוס נכסים בתיק פשט"ר 2248/03 (עדותו של מילר ברישא לעמ' 67 בפרוטוקול).

מילר היה מבוטח במסגרת פוליסת ביטוח אחריות אצל איילון חברה לביטוח בע"מ, (להלן: "איילון"). לאחר שלאיילון נודע, כי מילר נמלט מהארץ היא ביטלה ביום 4.6.02 את הפוליסה. יש לציין, כי  במקור התביעה נשוא דיון זה הוגשה כנגד הבנק וכנגד מילר בלבד אולם ביום 1.1.2003 הגישו התובעים, באישור בית המשפט, כתב תביעה מתוקן אשר כלל גם את איילון כנתבעת מס' 3.

עד לשנת 1996 נפרעה ההלוואה כסדרה באמצעות תשלום דמי השכירות. החל משנת 1996 וכאשר החלו להיווצר פיגורים בהזרמת דמי השכירות החל להיווצר גם גרעון בחשבון הבנק נשוא דיון זה.

בראשית שנת 1996 הייתה הנגרייה מושכרת לחברה בשם א.א.א.א. הלוהט 1988 בע"מ (להלן:"הלוהט"). מילר הוא שייצג את פלונית ופלונית בהסכם השכירות עם הלוהט.  לטענת התובעים הלוהט נותר חייב בגין דמי השכירות עשרות אלפי ₪ (לפחות  36,500 ₪ נכון ליוני 1996) (סעיף 17 לכתב התביעה). במקביל החל להיווצר לטענת התובעים פיגור של כ-20,000 ₪ בחשבון.

ביום  4.11.1996 נחתם הסכם שכירות חדש בין פלונית ובין שוכר חדש בשם רמי מימון (להלן: "מימון"). גם חוזה שכירות זה נערך ע"י מילר (סעיפים 19 - 20 לכתב התביעה  ונספח ו' לכתב התביעה שקדם לכתב התביעה המתוקן). לטענת התובעים, רק בדיעבד ולאחר שמימון פינה את הנכס בחודש מרץ 2000 למדה פלונית, כי במשך שלש שנים וחצי בהן החזיק מימון בנכס הוא שילם כדמי שכירות רק כ-20,000 ₪ וזאת כאשר בפועל דמי השכירות היו צריכים לעמוד בתקופה זו על כ-250,000 ₪ (סעיף 25 לכתב התביעה). התובעים מציינים, כי כתוצאה מכך תפחה יתרת החובה  בחשבון והגיעה ביום 20.9.2001 עד לסך של 348,447 ₪. הבנק, מציין (סעיף 12 לכתב ההגנה המתוקן), כי יתרת החוב בחשבון ההלוואה עומדת, נכון ליום 1.5.2002 על כ- 401,395 ₪.

ביום 29.11.2000 השכירה פלונית את הנגרייה  לשוכר חדש. חוזה  שכירות זה לא נערך כבר ע"י מילר. פלונית מסרה ביום 22.1.01 הודעה בכתב למילר בה עדכנה אותו על השכרת הנגרייה ואף צירפה להודעה את חוזה השכירות (נספח נ/33 לתצהירו של מר פנחסוף). 

מכל מקום לאחר שההלוואה לא נפרעה הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון הרשום לטובתו על הנגרייה במסגרת תיק הוצל"פ 6-0172555-01. ביום 22.5.2003 נחתם בין הבנק לבין התובעים הסכם לפיו תימכר הנגרייה נשוא המשכון וכי התמורה תופקד בחשבון נאמנות ע"ש ב"כ הבנק וב"כ התובעים כאשר התמורה תקוזז מסכום החוב של התובעים לבנק (ההסכם למימוש הנגרייה נכלל בנספח ז' לכתב התביעה שכנגד). ביום 26.8.03 הגיש הבנק תביעה שכנגד נגד התובעים וכן כנגד שני ערבים לביצוע הסכם הפשרה. בהמשך סילק הבנק את התביעה שכנגד הערבים.. לפי סעיף 12 לכתב התביעה שכנגד נכון ליום 27.7.2003 עומדת יתרת החובה בחשבון ההלוואה בפיגור על סך של כ- 549,663 ₪ ובקיזוז הסכום הצפוי להערכת הבנק להתקבל בגין התמורה נטו ממכירת הנגרייה הועמד סכום התביעה שכנגד על 300,000 ₪.

יצוין, כי בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים (מיום 10.2.04) במסגרת קדם המשפט שנערך בפני כבוד השופט מאיר יפרח, נקבע, כי בשלב הראשון יתמקד הדיון שנערך בפני בשאלת האחריות לחוב אשר נוצר בחשבון (ולא בשאלת הנזק והיקפו). כפועל יוצא מכך תצהירי הצדדים, הדיון עצמו והסיכומים שהוגשו בסופו עסקו בעיקרם בשאלת האחריות. כיוון שכך החלטה זו נוגעת רק לשאלת האחריות.

טענות התובעים כנגד הבנק
התובעים מבקשים לבסס את עילות התביעה כנגד הבנק על מספר ראשים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ