אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 1662/05

החלטה בתיק א 1662/05

תאריך פרסום : 15/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
1662-05
20/04/2006
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
אלקרנאוי מחמוד
עו"ד אלפוכארי בקרי
הנתבע:
טפחות בנק למשכנתאות בע"מ
עו"ד אהוד ערב
החלטה

א. רקע וטענות הצדדים:

1. בקשת הנתבע, טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ  לדחיית תביעה שהוגשה כנגדו ע"י התובע, על הסף בטענת התיישנות. הבקשה שהועברה ע"י כב' הרשמת איילת גרבי בהעדר סמכות לדיון בשאלת ההתיישנות המועלית בה, הובאה בפני, זאת לאחר החלטתו של עמיתי כב' השופט עידו רוזין אשר החזיר את התיק למזכירות, בשל מניעותו בטיפול בענייני הנתבע.  מעיון בה אני למד כי טרם ניתנה בה החלטה. בנסיבות אלה עיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולהלן החלטתי.

2. התובע תושב העיר רהט, חתם ביום 15.2.92 על הסכם הלוואה מהנתבע. לטענת התובע היתה אמורה ההלוואה עליה חתם להתקבל בשלבים, חלקה אף על דרך המענק, ואולם בפועל קיבל הוא רק מחצית מסכום המענק, בסך של 14,550 ש"ח.  עוד טוען התובע, כי שילם בין השנים 1992 - 1999 בפועל תשלומי משכנתא שוטפים בסך של 28,476 ש"ח שלא היה הוא אמור לשלמם לנתבע. תביעת התובע מתייחסת איפוא הן לחלק הנוסף של המענק שלא התקבל, והן להחזר תשלומי המשכנתא ששולמו על ידו ביתר.

3. לטענת התובע, לא חלה התיישנות על תביעתו, זאת על אף שהסכם ההלוואה אכן נחתם בשנת 1992, שכן המדובר בעניין מתמשך, בו שילם התובע תשלומים עד שנת 1999, תוך שאין להפריד בין המענק שלא התקבל לכספים ששולמו. עוד טוען התובע, כי תביעה שהוגשה כנגדו בגין החזרי ההלוואה ונמחקה בשנת 2003 (ת.א. 4344/00), מפסיקה לכשעצמה את מירוץ ההתיישנות.

3. ב"כ הנתבע טען בכתב הגנ,ה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות. לדבריו, בכל הנוגע לחלק הראשון של כספי המענק, אלו שטוען התובע שלא קיבלם, הרי שהתיישנה זכותו, שכן הסכם ההלוואה נחתם כאמור ביום 15.2.92 ואילו התביעה הוגשה רק ביום 13.3.05. להשלמת התמונה יצויין,  כי לפי טענת הבנק עולה כי גם החלק השני של הכספים שוחרר לתובע (ס' 7 ב' לתצהיר מנהל מרכז ניהול הלוואות של הנתבע).

5. באשר לתשלומים ששולמו על ידי התובע עד יום 13.3.98, דינם להדחות גם כן, שכן גם לגביהם חלפו 7 שנים, טרם הגשת התביעה. עוד טוען הנתבע כי הגשת התביעה באיחור כה רב, גרמה לו לנזק ראייתי. 

ב. דיון:

6. עפ"י סעיפים 5 ו - 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 (להלן: החוק), מתיישנת

 תביעה בשאינו מקרקעין שלא הוגשה עליה תובענה, שבע שנים מהיום בו נולדה עילת התובענה. 


    השאלה העומדת לדיון היא איפוא, מתי נולדה עילת התובענה ובהתאם לכך, האם התיישנה?

7.  המבחן המקובל לעילת התובענה לצורך התיישנות, הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש. מבחינה זו, נוצרת עילת התביעה ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את עובדותיה המהותיות, היה זוכה בפסק דין.  לפיכך היום בו נולדה עילת התביעה, יהיה היום בו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע כלפי הנתבע, והחל ממועד זה מתחיל מירוץ ההתיישנות (ר' לעניין זה ד"נ 32/84 עזבון וולטר נתן ויליאמס ז"ל נ' Israel British Bank (London) (In Liquidation)פ"ד מד (2) 265, ע"א 244/81 פתאל נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח (3), 684, 673). 

8. בענייננו, התגבשה עילת התביעה הקונקרטית של התובע כנגד הנתבע, לגבי מחצית המענק שהובטח לו ולא שולם, במועד בו היה צריך להיות משולם ולא שולם, ולגבי התשלומים ששולמו על ידו שלא כדין - במועד בו שילמם. הואיל וההסכם נשוא הנדון נחתם בשנת 1992 והכספים שוחררו מחציתם עוד באותה שנה (16.11.92 לפי סעיף 7 לתצהיר הנתבע) ומחצית שניה ביום 1.9.94, הרי שהתגבשה עילת התביעה בשנת 1992 ולפי חישוב לקולא, לכל המאוחר  בשנת 1994.  בנסיבות אלה, התיישנה התביעה הנוגעת למחצית המענק שלא שולמה לתובע לטענתו, בטרם הגשת כתב התביעה.

9.  לגבי התשלומים הנטענים ששולמו על ידי התובע, מרגע שידע התובע כי אין הוא צריך לשלם את התשלומים המשולמים על ידו, מתגבשת עילת התביעה. בין לשיטת התובע כי המדובר רק בתשלומים על חשבון המחצית הראשונה של המענק ששוחרר בסך 14,500 ש"ח , משנת 1992, ובין אם המדובר לשיטת הנתבע בתשלומים הכוללים הן את מרכיב המענק והן מרכיב נוסף על חשבון ההלוואה בסך כולל של 45,800 ש"ח, הרי שממועד זה וברגע ששילם הנתבע סכום שלא היה צריך לשלמו, התגבשה עילת תביעתו.

9.המסקנה המתבקשת היא, כי אין לומר שרק משנת 1999, מועד בו הפסיק התובע לשלם את תשלומי המשכנתא התגבשה עילת תביעתו, אלא קודם לכן, בתשלום כל סכום וסכום משנת 1992 ועד למועד בו הופסקו התשלומים. מסקנת הדברים איפוא הינה, כי כל סכום ששולם קודם יום ה - 13.3.98 (7 שנים קודם הגשת התביעה), התיישנה התביעה בגינו.

10.  לא מצאתי ממש בטענתו של התובע, לפיה התגבשה עילת תביעתו בעת שנמחקה התביעה שהגיש הנתבע כנגדו, ואין לתביעה זו כל קשר עם התגבשות עילת התביעה של תובענת התובע כנגד הנתבע. מחיקת תביעה אינה יוצרת עילת תביעה נגדית. אדרבא, עם "הצפת" הסכסוך שבין הצדדים בעת הגשת התביעה של הנתבע כנגד התובע, יכול היה התובע להגיש תביעה נגדית, ויתכן אף שהיה מצליח לחמוק מטענת ההתיישנות ואולם הדבר לא נעשה על ידו.

11.  בשולי הדברים אציין, כי המסקנה אליה הגעתי, תואמת לדעתי גם את הרציונל העומד בבסיס מוסד ההתיישנות, כפי שבואר בפסקי דין רבים, וסוכם בפסה"ד המנחה בפרשת " המאירי" (ע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (2) 535), על אף שפסק דין זה לכשעצמו, עניינו בנזקי גוף. כל ארבעת הפרמטרים שנקבעו בפרשת " המאירי", בנוגע לקושי לשמירת ראיות, הערכות כלכלית לסיכוני תביעות, ויתור על תביעות והאינטרס הציבורי לעיסוק בבעיות הווה, יפים גם לענייננו . וכך נקבע ע"י כב' השופטת ט. שטרסברג כהן:

ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי נעוץ בהנחה שלפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז1957- וכן ז' יהודאי דיני התיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני (כרך א) [23], בעמ' 10-5). והרביעי, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק...".

12.           קודם סיום אציין, כי לא נעלמה מעיני הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958, ובדקתי, לפנים שורת הדין, שמא נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, ועל כן ניתן היה לקבוע שתקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. דא עקא, יגעתי, חיפשתי ולא מצאתי בתצהיר התובע כל רמז לטענה מעין זו ועל כן, אין מנוס אלא מלקבל את טענת הנתבע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ