אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 1448/97

החלטה בתיק א 1448/97

תאריך פרסום : 23/12/2008 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי ירושלים
1448-97
24/09/2008
בפני השופט:
דוד חשין סגן נשיא

- נגד -
התובע:
1. הסוכנות היהודית לארץ ישראל
2. העמותה למצוינות בחינוך

עו"ד מאיר הלר
הנתבע:
אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ
עו"ד אסף פוזנר

1.         החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעת, שהושמעה בעל פה במהלך חקירתם הנגדית של שניים מעדי התובעות, כי יציגו בפניה הסכם שנעשה בין התובעות ביום 11.3.1997 (להלן - ההסכם או המסמך(, מזה, ובהתנגדות התובעות לחשיפת המסמך, הנהנה, לטענתן, מחסיון מפני גילוי החל על מסמך שהוכן לקראת משפט, מזה.

2.         בתצהירי גילוי המסמכים שנערכו בחודש אפריל 2000 על ידי כל אחת מהתובעות בנפרד, צוינו, בין היתר, התכתבויות בין התובעת 1 [הסוכנות] לבין התובעת 2 [העמותה]. עם זאת, צוין בתצהירי הגילוי, כי מסמכים אלה הינם חסויים משום "שנעשו לקראת ההתדיינות המשפטית הצפויה [בתיק זה]". בתצהיר תשובה לשאלון שנשלח אליהן על ידי הנתבעת, חזרו התובעות והעלו את טענת החסיון באופן ספציפי לגבי ההסכם.

הנתבעת לא דרשה באותו שלב דיוני - שלב הקדם משפט - לאפשר לה את העיון במסמך, כפי שיכלה לדרוש מכוח תקנה 114 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות). היא גם לא ביקשה מבית המשפט כי יעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענת החסיון, בהתאם לתקנה 119 לתקנות.

3.         בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 2.9.2008, במסגרת חקירתו הנגדית, התבקש העד נחמני על ידי בא כוח הנתבעת להציג את המסמך. בא כוח התובעות התנגד לכך בנימוק שהמסמך חסוי. לטענתו, אם לנתבעת הייתה טענה נגד החסיון, היה עליה להעלותה עוד במסגרת ההליכים המוקדמים, ולא במהלך החקירה הנגדית, כי "זה לא המקום ולא הזמן". בהמשך, חזר בא כוח הנתבעת והציג לעד שאלות אודות המסמך (כגון אם ראה את המסמך, או אם התייעצו עימו לקראת חתימתו), בטענו כי זכותו לעשות כן במסגרת חקירתו הנגדית של העד, וגם ביקש מבית המשפט להורות כי עו"ד לאופר (שהיה צפוי להעיד מטעם התובעות בישיבה שלאחר מכן), יביא עימו את המסמך כדי שבית המשפט יוכל לעיין בו. בתגובה לכך אמר בא כוח התובעות לפרוטוקול: "אין קושי, נוכל להציג את המסמך לאדוני". בעקבות זאת, ציינתי לפרוטוקול: "יביא אדוני את המסמך, יציג אותו לעיון בית המשפט, אני אעיין ואחליט". הדברים לא נאמרו כצו בית המשפט.

4.         בישיבת ההוכחות שהתקיימה לאחריה (ביום 4/9/08), במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד לאופר, נשאל העד אם הביא את המסמך עימו, והשיב בשלילה. בהמשך נשאל "האם המסמך הזה כלל הוראות כספיות כלשהן, או ויתורים כלשהם" בין התובעות, והשיב כי ככלל איננו נוהג לחוות דעתו על מסמכים בכתב, המדברים בעד עצמם. בשלב זה, ולאחר שגם בא כוח התובעות לא הביא עימו את המסמך, ביקש בא כוח הנתבעת ליתן צו המורה לעד להמציא את המסמך לבית המשפט, כדי שאוכל לעיין בו. ב"כ התובעות התנגד בטענה כי המועד לכך חלף, משעה שהדבר היה צריך להיעשות בקדם משפט. בעקבות הדברים האלה, הוריתי בהחלטה כי הצדדים יסכמו טענותיהם בקצרה לגבי שתי שאלות אלה: האחת - בעניין עיתוי הבקשה, והשנייה - בעניין חסיונו של המסמך. כן הוריתי לב"כ התובעות להגיש את המסמך לבית המשפט בישיבה שתתקיים ביום 11.9.04, כדי שאוכל לעיין בו, אם אהיה סבור שיש לעשות כן. להלן אדון בשתי שאלות אלו, ואפתח בשנייה.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמך עצמו, באתי לידי מסקנה כי יש לדחות את טענת החיסיון ולהורות לתובעות להציג את המסמך לעיונה של הנתבעת שתוכל להגישו כראיה מטעמה אם תבחר לעשות כן. התובעות אינן חולקות על הרלוונטיות של המסמך, ואף אני סבור כי הינו רלוונטי. ברם, לטענת התובעות, חל במקרה זה החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת המשפט. ההלכה הבסיסית בסוגיה זו קובעת כלהלן:

" מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו בפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל-דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו. "(ע"א 407/72 גואנשיר נ' חברת החשמל, פ"ד כט (1), 169, 171).

בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי החיסיון האמור, כמו חסיונות רבים אחרים, הינו יחסי, ולא מוחלט (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (4), 54). אלא שהמסמך דנן איננו מסוג המסמכים אליהם התכוונה הפסיקה בקובעה חיסיון זה. אמנם, כטענת התובעות, "מדובר במסמך שנערך במסגרת שיתוף הפעולה ביניהם לקראת הגשת התביעה".  אלא שאין עניינו רק בכך, ולא עוד, אלא שהעניין האחר הוא הדומיננטי בעיניי (ועל חשיבותו של מבחן המטרה הדומיננטית לעניין תחולתו של החיסיון, ראו רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט (2), 515, 516). מאחר שאינני יכול בשלב זה לגלות יותר מכך, כדי שלא לסכל את הבקשה לעיכוב ביצוע (אם תוגש בקשת רשות ערעור על החלטה זו), לא ארחיב מעבר לכך. ועוד זאת, הפסיקה הגנה על חומר ראיות שנאסף לקראת המשפט, על ניתוחים משפטיים, על חוות דעת וחומר בדומה לזה. נדמה, כי היא לא התכוונה ככלל להגן על הסכמים שנכרתו בין תובעים או בין נתבעים לקראת המשפט. במקרה שלפניי, אין מדובר לא בחומר ראיות, לא בניתוחים משפטיים ולא בחוות דעת, או במסמכים דומים שיוצרו לקראת המשפט, בהתבסס על חומר קיים או חומר שנאסף, להבדיל מהסכמים שנוצרו בין בעלי-דין מאותו צד של המתרס שנוצרו לקראת המשפט. ער אני להחלטתו של כבוד השופט ש' שילה בבש"א (ת"א) 22312/05 טבע נכסים בע"מ נ' פאקא תעשיות בע"מ (ניתן ביום 29.5.2005), שם הותיר בית המשפט את חסיונם של הסעיפים (בהסכמים שהוכנו לקראת המשפט) אשר הסדירו את שיתוף הפעולה בין הצדדים. ואולם, בית המשפט ציין שם כי עניינם הברור של הסעיפים הללו היה "בהכנה למשפט ותו לא" (שם, בפיסקה 5). בעניינו, לעומת זאת, הוראות ההסכם שנערך לקראת המשפט דנן, אינן מצטמצמות כאמור, לשיתוף פעולה בין התובעות. על כל פנים, דעתי הינה כי המסמך שבפניי אינו חוסה תחת החסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט, ויש על כן להציגו לעיון הנתבעת.

6.         השאלה השנייה עניינה כזכור בעיתוי הגשת הבקשה. הנתבעת תומכת טענתה בתקנה 178(א) לתקנות, לפיה "נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים". התובעות, לעומתה, מסתמכות על תקנה 149(ב) לתקנות, המורה כי בית המשפט לא ידון "בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". הנתבעת הייתה אמנם מטיבה לעשות אילו הגישה בקשתה בשלב הקדם המשפט, ובמסגרת התקנות 114 ו- 119, אלא שאין בכך כדי לחסום את דרכה מעשות כן גם בשלב הזה, בהסתמך על תקנה 178(א), כפי שקבע כבוד השופט (כתוארו אז) ריבלין, במקרה דומה שבא בפניו, כלהלן:

"בשולי הדברים יוער, כי החברה הייתה רשאית, לכאורה, לפנות אל הבנק בדרישה לעיין במסמכים, וזאת בהתאם לתקנה 114 לתקנות. במקרה שהבנק היה מתנגד לדרישה שכזו, מטעמים של חסיון, היה בית המשפט נדרש להכריע באותו שלב האם, בנסיבות המקרה, קמה עילת חסיון, השוללת את אפשרות העיון. משלא נעשה כך, עשויה שאלת החסיון לבוא להכרעת בית המשפט במהלך עדותה של נציגת הבנק". (ע"א 3708/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת כרמלטון בע"מ, לא פורסם, 28.4.2003).

לא נעלם ממני, כי השופט ריבלין לא נדרש בהחלטתו לתקנה 149(ב), כי אם אך לתקנות 178(א) ו- 114, ולא ערך דיון בדבר היחס בין תקנה 149(ב) לתקנה 114, כטענת התובעות. ואולם, סבורני כי אין בכך כדי לשנות. זאת, בעיקר, משום שבעיקרה אין מוטלת כל חובה על צד למשפט לבקש גילוי מסמכים ולעיין בהם. משכך, זכותו של בעל דין, מכוח תקנה 178(א), להזמין עד לצורך הצגת מסמך, היא זכות עצמאית שהפעלתה אינה מותנית בכך שקודם לכן ביקש את גילוי המסמך והעיון בו בשלב קדם המשפט.

7.         טוענות התובעות, כי העדים מטעמה כבר סיימו להעיד, ובית המשפט אף נתן צו לסיכומים בתיק זה, ולפיכך מוצה העניין ולא ניתן יהיה לעשות עוד שימוש במסמך במסכת הראיות. דוחה אני טענה זו בשתי ידיי. כזכור, פעמיים ביקשה הנתבעת, במהלך חקירתם הנגדית של עדי התובעות, כי המסמך יובא לבית המשפט, כדי שאוכל לעיין בו, ובקשתה לא נענתה על ידי התובעות, חרף הודעת ב"כ התובעות לפרוטוקול כי יביא עימו את המסמך (ראו פיסקאות 3-4 לעיל). משכך אין התובעות יכולות להישמע עתה בטענתה האמורה.

8.         לסיכום, אני מורה לתובעות להציג את המסמך (שהעתקו סומן על ידי בראשי תיבות) לעיונה של הנתבעת, אשר תהא רשאית להגישו כראיה אם תחליט לעשות כן. עם זאת, כדי שלא לסכל את זכותן של התובעות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי זו, אני מורה על עיכוב ביצועה עד ליום 23.9.08.

ניתנה היום, י"ח באלול תשס"ח (18 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

דוד חשין, סגן נשיא

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ