אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 1369/05

החלטה בתיק א 1369/05

תאריך פרסום : 16/03/2009 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1369-05
17/06/2008
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
תבור גלבוע חברה לבנין בע"מ
עו"ד נבון
הנתבע:
1. ר.נ.י. פרעם אחזקות בע"מ
2. עתיד שרותי כח אדם בע"מ

עו"ד טיכו
החלטה

בהחלטתי בדיון מיום 9/3/08 הוריתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב בעניין סדר הבאת הראיות בהליך, וזאת לאור טענת ב"כ התובעת בדבר קיומה של מחלוקת בעניין.

לטענת התובעת, מכתב ההגנה עולה, כי יש להפוך את נטל הבאת הראיות, בשל "הודאה והדחה", שכן הנתבעות מסכימות עם האמור בכתב התביעה, אלא טוענות שלמרות זאת, אין לחייבן בסכום התביעה.

הנתבעות מתנגדות לעמדת התובעת, בטענה שהן אינן מודות בטענות שבתביעה, ולכן אין המדובר במקרה של "הודאה והדחה".

על פי תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר הנתבע לא הודה בעובדות הנטענות בתביעה, רשאי התובע לפתוח בהבאת הראיות, לאחר מכן יביא הנתבע את ראיותיו, ולאחר מכן רשאי בית המשפט להתיר לתובע להגיש ראיות מפריכות.

תקנה 159 דנה במקרה של "הודאה והדחה", וקובעת- "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש- יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

כלומר הכלל הרלוונטי לתקנה 159 הוא-

"היתה בפי הנתבע טענת הודאה והדחה, לאמור מודה הנתבע בטענת התובע, אך לגרסתו מתקיימות עובדות נוספות העשויות למנוע מהתובע את הסעד המבוקש על ידיו, יהיה סדר הבאת הראיות במהופך ונטל הראיה יוטל על הנתבע...הלכה פסוקה היא שלא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו, בעניין השנוי במחלוקת במשפט, היא בבחינת הודאה בעובדה או בזכות, שבעל הדין נתפס עליה. אבן הבוחן המסורתית היא שרק הודאה פורמלית או משפטית, הנכללת בכתבי הטענות או הנסמכת בהליך דיוני המיועד לכך, מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה...מכל מקום, ראוי להבחין בין הודאה בזכויות, הצריכה כוונת התייחסות לטיעון, לבין הודאה בעובדות, שיכול שתינתן גם שלא מתוך רצון וכוונה להתייחס להודאה כטיעון".

(מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב' עמ' 1148-1149).

התובעת היא חברה בפירוק, שעד ליום 26/12/00, היתה בעלת הזכויות בנכס מקרקעין מסויים בכפר סבא.  הנתבעת 2 היא חברה המצוייה בבעלות מלאה של הנתבעת 1.

בכתב התביעה נטען, כי התובעת והנתבעת 2 התקשרו בהסכם מסויים להעסקת עובדים זרים לתובעת, ובמסגרת הסכמית זו, התובעת חבה לנתבעת 2 סכום של למעלה מ-2,000,000 ש"ח .

על פי כתב התביעה, ביום 26/12/00 נערכה עיסקה בין שלושת הצדדים, במסגרתה מכרה התובעת לנתבעת 1 את זכויותיה בנכס המקרקעין ללא תמורה ממשית, כנגד קיזוז חוב לכאורי של התובעת לנתבעת 2, אותו המחתה לנתבעת 1.  במקביל, הנתבעת 2 המחתה לנתבעת 1 את זכותה לכספים להם זכאית הנתבעת 2 מהתובעת, עד לסכום של 500,000$.  כמו כן, נערך בין הנתבעת 2 לתובעת "הסכם לאספקת עובדים" נוסף, כשינוי ותוספת להסכם המסגרת.

ביום 10/1/01 נמסרה החזקה בנכס לנתבעת 1, ובין הצדדים נקבע, כי דמי השכירות בגין הנכס עבור חודש ינואר 2001, יחולקו בחלקים שווים בין הנתבעת 1 לתובעת.

על פי הנטען, סוכם בין הצדדים כי בתמורה לזכויות התובעת בנכס, תשלם לה הנתבעת 1 סכום של כ-730,000$. 

בכתב התביעה נטען, כי מבדיקה ראשונית שערך המפרק, עולה כי נכון ליום 28/1/01, יתרת החובה של הנתבעות כלפי התובעת בגין הנכס, מסתכם בכ-143,000$.

התובעת טוענת, כי העיסקה האמורה מהווה העדפת מירמה ודינה בטלות, שכן מתקיימים שלושת התנאים המנויים בסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.  בפרק ד' לכתב התביעה, מפורטים התנאים שבסעיף, ומוסבר כיצד, לשיטת התובעת, התקיימותם מעידה על קיומה של העדפת מירמה.

בכתב ההגנה, יוצאות הנתבעות, באופן מפורש, כנגד טענת התובעת בדבר קיומה של העדפת מירמה בענייננו. 

ראשית, נטען כי הנתבעת 1 אינה נושה של התובעת, ומכאן כי לפחות לשיטת הנתבעות, המקרה הנוכחי יוצא מגדר סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל (פרק ג' לכתב ההגנה).

מעבר לכך, הנתבעות הסבירו כי לשיטתן, העיסקה אינה בגדר העדפת מירמה, שכן לא מתקיימים בענייננו התנאים הספציפיים המנויים בסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל (פרק ד' לכתב ההגנה).

אני סבור, כי בהתאם לטענות הנתבעות בכתב ההגנה, אין שום אינדיקציה לכך שהן מודות בתנאים העובדתיים לקיומה של העדפת מרמה, אלא לכל היותר, התובעת היא שמפרשת את טענותיהן באופן שיתיישב עם עמדתה בדבר התקיימותם של התנאים האמורים.

מעבר לכך, על פי הפסיקה, נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומה של העדפת מירמה, ועל מנת להוכיח זאת, הוא נדרש להראות כי המטרה הדומיננטית שעמדה לנגד עיניו של פושט הרגל, היתה מטרת ההעדפה (ע"א 3911/01 כספי ואח' נ' נס ואח', תק-על 2002(3) 2721; פש"ר (באר שבע) 6096/05 בלמס נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2007(3) 3940; בש"א (ירושלים) 5655/04 אמיר נ' הייר קוסמטיקס בע"מ, תק-מח 2006(1) 11931).  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ