אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 110024/01

החלטה בתיק א 110024/01

תאריך פרסום : 14/04/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
110024-01
11/05/2006
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
בוטבול שרה
עו"ד שוויצר
הנתבע:
1. וידור שרגא גיורא
2. איילון חברה לבטוח בע"מ

עו"ד הדר ולוי
החלטה

כללי

  1. התובעת, ילידת 1954, הגישה כנגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים") בגין תאונת דרכים אשר ארעה לה, כטענתה, ביום 29.4.97, בעת שירדה מאוטובוס ציבורי של חברת "דן", נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי  הנתבעת 2. הנתבעים מודים בכיסוי הביטוחי לשימוש ברכב אך חולקים על חבותם לפצות את התובעת ומכחישים כי התובעת נפגעה בנסיבות המעניקות לה זכות לפיצויים על פי החוק. בהתאם להחלטת כב' השופט אליגון מיום 25.10.04 פוצל הדיון והוחלט כי שאלת האחריות תדון תחילה. התיק נקבע, על כן, להוכחות, בפני, בשאלת האחריות. התובעת העידה לעצמה.  מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1; מר דלאל יעקב, נהג חברת "דן" ומר סער דרור, חוקר.

ראיות התובעת

  1. בהתאם לגרסת התובעת - ביום 29.4.97  היא סיימה את עבודתה כקלדנית בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בשעה 21:00 לערך ולאחר מכן עלתה על קו אוטובוס מס' 18 על מנת להגיע לביתה בדרום תל-אביב. מדובר באוטובוס מפרקי עם שלוש דלתות. בשעה 21:40 לערך הגיע האוטובוס לתחנה ממנה רצתה לרדת, ברחוב סלמה בתל-אביב. במהלך ירידתה מהדלת האחורית באוטובוס (השלישית) נפלה ונחבלה בקרסול שמאל וברך ימין. תיאור הנפילה הוא כדלקמן: " כאשר ירדתי בדלת האחורית של האוטובוס,  האוטובוס המשיך לנסוע תוך כדי ירידתי. כתוצאה מכך נפלתי על המדרכה ונפגעתי" (כך בתצהיר). בחקירתה הוסיפה והעידה: " בזמן ירידתי, התחלתי להוריד את הרגל השניה, הוא התחיל לנסוע והעיף אותי על 180 מעלות ונפלתי עם רגליים משוכלות ונפלתי ולא יכולתי לדעת מרוב כאב לדעת מה קורה איתי..." (עמ' 6 שורות 8-14) וכן : " ברגע שהורדתי את הרגל השניה, איך שירדתי הוא התחיל לנסוע (עמ' 7 שורות 17-18)... האוטובוס נסע והעיף אותי כי הייתי  רק בשלבים של מורידה את הרגל..." (עמ' 8 שורות 3-4) " כשהוא נסע הוא העיף אותי ונפלתי וזה מה שקרה" (עמ' 11 שורות 5-6). לאחר הנפילה עזר לה אדם זר להגיע לפתח ביתה הסמוך ואז  התקשרה לילדיה על מנת שיעזרו לה לעלות לביתה (עמ' 12 שורות 21-23).
  1. התאונה דווחה למשטרה (הוצג אישור על דיווח מיום 3.6.97) וכן למוסד לביטוח לאומי. בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי רשמה התובעת כך: " ירדתי מהדלת האחורית של אוטובוס  18 (קרון) והאוטובוס המשיך לנסוע תוך כדי ירידתי ואז נפלתי על המדרכה והוא המשיך לנסוע ולא עצר". בהתאם לרשום בטופס ההודעה, שאושר ביום 28.6.97 על ידי המעביד (ש.ר.נ.ל - שירותי ניקוב למיכון בע"מ) ללא הסתייגויות, נמסרה הודעה למעביד - לאחראית בשם פנינה - ביום 30.4.97, למחרת התאונה (חלק ד' בטופס). כמו כן נרשם בטופס כי התובעת עומדת להגיש תביעת נזיקין בקשר לפגיעה. בטופס צוין כי היו שתי עדות לאירוע - חוה ולאה, חברות לעבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה  וביום 12.8.97 שילם לתובעת דמי פגיעה עבור תקופת אי כושר של 54 ימים. התובעת עמדה בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבע לה תחילה 20% נכות זמנית עד ליום 31.8.97 ולאחר מכן קבע כי לא נותרה לה נכות בגין הפגיעה.
  1. התובעת פנתה לראשונה לטיפול רפואי למרפאת קופ"ח ביום 5.5.97, ששה ימים לאחר האירוע. בטופס הקבלה נרשם על ידי הרופא כי מדובר בתאונת דרכים בדרך הביתה ונרשם על ידי הרופא הבודק: " לפי דבריה האוטובוס האיף אותה (כך במקור - א.ל.) והחולה נפלה ונחבלה קרסול וכן רגל שמאל וברך ימין".  התובעת הסבירה כי פנתה רק לאחר ששה ימים לבדיקה רפואית " כי לא יכולתי לדרוך על הרגל" (עמ' 6 שורה 21) וכן " שבוע ימים לא זזתי מהבית כי לא יכולתי לדרוך על הרגל...אני בקשתי לעלות הביתה, אני לא רופאה לא ידעתי מה הנזק" (עמ' 11 שורות 16-19). 
  1. בטופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי רשמה התובעת, כאמור, כי לאירוע היו שתי עדות, חברות לעבודה, חוה ולאה. בחקירתה העידה כי שלושתן ישבו יחד באוטובוס בספסל האחורי. חוה ולאה המשיכו לשבת לאחר שהתובעת קמה לרדת, כיוון שהן היו אמורות לנסוע עד בת -ים. התובעת העידה כי מי שהיה באוטובוס והסתכל אחורה ראה את שאירע, לרבות חוה ולאה או אחת מהן. התובעת לא דברה עם אותן עדות מיד לאחר האירוע אלא רק לאחר שחזרה לעבודה, לאחר כחודש וחצי - " כולן ידעו בעבודה, גם המנהלת עבודה שלי ידעה, גם האחראית שלי ידעה" (עמ' 6 שורות 18-19). לגבי אותן עדות - התובעת הסבירה כי לא אתרה אותן - היא אינה עובדת באותו מקום עבודה כבר שנתיים וגם אותן עובדות עזבו - ולכן לא הובאו לעדות. בנוסף, הסבירה התובעת כי לא ניסתה לאתר את העובדות " כי החוקר בזמנו אמר שהוא דבר עם הבנות. גם פנינה האחראית אמרה לי שהיא דברה עם הבנות. זה היה משנת 97'. אני יודעת שזה אמת אז לא ידעתי שאני צריכה להביא אותן...אני אחת שדוברת אמת ובתום לב לא ידעתי שצריך להביא אותן" (עמ' 12 שורות 9- 19).

ראיות הנתבעים

  1. התובעת דווחה על האירוע לחברת "דן" ביום 15.5.97 (צורף לתיק מוצגי הנתבעים). בטופס ההודעה נרשם כך: " נסעתי מהעבודה בבית משפט בשעה 21:20 לערך בסיום העבודה לכוון ביתי. כאשר האוטובוס עצר בתחנה התחלתי לרדת מדלת שלישית בקרון האוטובוס ולפתע החל נהג האוטובוס בנסיעה ואני אבדתי שווי משקל ונפלתי החוצה על המדרכה ונהג האוטובוס המשיך בנסיעתו מהמקום מבלי להבחין בי שוכבת על המדרכה. יש לי עדות מהעבודה שראו את המקרה. אני ישבתי בקרון האוטובוס וירדתי מדלת שלישית".
  1. הנתבע 1, נהג האוטובוס במועד האירוע הנטען, לא זכר את האירוע ולא זכר כי הבחין בנוסעת שנפלה באותו המועד. הנתבע 1 הוסיף בתצהירו כי באוטובוס מפרקי ארוך, מהסוג בו נהג באותו היום, מותקן מנגנון בטיחות המונע את תנועת האוטובוס כאשר דלתו האחורית פתוחה או אינה סגורה לחלוטין ולכן לא תתכן פגיעה כנטען על ידי התובעת. עוד ציין הנתבע 1 כי למיטב ידיעתו לא הייתה תקלה במערכת הבטיחות של האוטובוס וצרף לתצהירו תדפיס לוח כניסות האוטובוס למוסך בתקופה הרלוונטית. בהתאם לתדפיס זה היה האוטובוס במוסך ביום  14.5.97 לצורך " הרכבה ותיקון" אך הנתבע 1 לא ידע למסור פרטים נוספים על מהות טיפול זה (עמ' 17 שורות 17-21). 
  1. בחקירתו הוסיף וציין כי המרחק בין מקום ישיבתו ובין הדלת האחורית הוא כ- 15 מ' וכי למיטב ידיעתו אותו "מנגנון" קיים באוטובוסים אלו כבר 25 שנה. הנתבע 1 העיד כי דבר התאונה והתביעה נודעו לו רק כחצי שנה טרם מתן עדותו, דהיינו, יותר משמונה שנים לאחר האירוע. הוא הסביר בחקירתו כי הוא פותח וסוגר את הדלתות  הראשונה והשניה , כל אחת לחוד, והדלת השלישית אינה נתונה לשליטתו לעניין הסגירה אלא נסגרת לבד. הנתבע 1 לא ידע לומר אם הסגירה קשורה לדלתות האחרות.
  1. מטעם הנתבעים העיד גם מר דלאל יעקב, נהג אוטובוס בחברת "דן" משנת 1990. הוא ציין  בתצהירו כי הוא נהג מספר שנים על האוטובוס הספציפי, כי מעולם לא ארעה תקלה ב" מנגנון הבטיחות המותקן בדלת האחורית" וכי ביום 14.4.02 נפגש עם חוקר מטעם הנתבעת וערך עמו " ניסוי"- במהלכו פתח את הדלת האחורית אך האוטובוס לא זז ממקומו עד לסגירת אותה דלת " עד סוף מהלכה". מר דלאל הוסיף וציין בחקירתו לגבי אותו "מנגנון" - " את ההרכבה עושים פה. מרגע שהגיעו אוטובוסים עם מפרקיות החלו להתקין אותם באוטובוסים" (עמ' 5 שורות 6-7). הוא הסביר כי הדלת הראשונה והשניה יכולות להיפתח תוך כדי נסיעה אך לא כך הדלת השלישית. לגבי הדלת השלישית ציין : " המנגנון מתוכנן שהאוטובוס לא יסע עד שהגומי על גומי, יש כמה שניות עד שיש רעש של פססס כזה של סגירה של הבלם אויר. אם האוטובוס נסע סימן שהדלת נסגרה עד הסוף". (עמ' 9 שורות 9-10). כאשר נשאל לגבי התובעת ציין: " אני לא מכיר אותה. אני תיארתי לעצמי מה קרה כי הנוסעים עושים את זה כל הזמן. הנוסעים בד"כ עושים את זה שהם נופלים...כוונתי שהם יורדים ונופלים למדרכה...בעיקר מבוגרים יש כאלה שלא יציבים ומתנדנדים ונופלים על המדרכה...יש הרבה מקרים כאלה שהם נופלים מחוץ לאוטובוס ואומרים שהם נפלו מהאוטובוס מהמדרגה של האוטובוס אל המדרכה" (עמ' 9 שורות 13- 25). מר דלאל ציין כי הדלת השלישית לא יכולה להיפתח באמצע נסיעה ואף בדק זאת " כדי לבדוק את המנגנון, לראות אם זה באמת כמו שאומרים" (עמ' 10 שורות 1-11).
  1. "המנגנון" - הסביר מר דלאל בחקירתו - הוא מדרס הממוקם במדרגה השלישית מתוך שלוש המדרגות בדלת השלישית האחורית  - " מדרס עם חיבורים חשמליים, המדרס הזה כשגמרו כל הנוסעים לרדת ואין אף נוסע שירד, עניין של 5-7 שניות שאף אחד לא יורד ולא דורך עליו, זה הסימן של הדלת להיסגר" (עמ' 10 שורות 22-28). סגירת הדלת, כאמור, אינה בשליטת הנהג, בניגוד לשתי הדלתות האחרות, אלא תלויה אך ורק באותו "מדרס" אשר מאפשר סגירת הדלת רק אם אינו מזהה נוסע במדרגה השלישית במשך 5-7 שניות (עמ' 11 שורות 9-12). המדרס הוא " לאורך כל המדרגה השלישית וברוחב כמעט מלא" (עמ' 11 שורה 22). מר דלאל הסכים כי אם נוסע יורד ישירות מהמדרגה השניה אל המדרכה - המדרס אינו קולט אותו והדלת למעשה תיסגר (עמ' 10 שורה 29, עמ' 11 שורה 1).

עדות החוקר

  1. חוקר מטעם הנתבעים, מר סער דרור, אשר עבד בחברת " איכות חקירות פרטיות" באותה עת, חקר את האירוע בשנת 2002, לאחר הגשת התביעה לבית המשפט, וערך דו"ח של חקירותיו. החקירות, כנטען על ידי מר דרור, הוקלטו על ידו ותומללו על ידי חברה אחרת (BHMB  בע"מ). את התמליל לא ראה מר דרור עד ליום עדותו. הקלטת הוצגה בבית המשפט אך  לא הוגשה. ב"כ הנתבעים בקש להגיש את התמליל והדו"ח. ב"כ התובעת התנגד להגשתם. נטען כי העד לא יכול לאשר כי בקלטת שהוצגה לא נעשתה התערבות כלשהי. ב"כ התובעת חזר על התנגדותו זו גם בסיכומיו. אכן, הקלטה של שיחה צריכה לעמוד במספר מבחני קבילות ואחד מהם הוא קבילות " טכנית" - לאמור - הוכחת אמינותה הטכנית של ההקלטה. יש לשכנע כי ההקלטה משקפת נאמנה את שנאמר בעת בה בוצעה ההקלטה וכי אין חשש להתערבות זרה בהקשר זה (ראה קדמי, על הראיות , חלק שני, תשס"ד, עמ' 1140 ואילך). בענייננו - מר דרור אכן אישר כי הקליט את החקירות המצוינות בדו"ח שנרשם על ידו אך לא ידע לאשר כי לא בוצעו שינויים כלשהם בקלטת מאז בצע את ההקלטה, בשנת 2002. 
  1. יש לציין כי בהתאם לדו"ח החקירה מיום 1.5.02 בצע מר דרור חקירות אלו: חקירה של התובעת; חקירה ב"דן"; חקירת הנתבע 1; חקירה במקום עבודתה של התובעת; חקירת גב' פנינה כהן; בדיקת האוטובוס; חקירה במוסך "עשר תחנות". מר דרור ציין בדו"ח כי החקירות הוקלטו באופן סמוי ואף בחקירתו טען כי הקליט את כל החקירות (עמ' 36 שורה 16). בתמליל שהוגש וגם בקלטת שהוצגה מצויות חקירות אלו בלבד: שיחה עם התובעת ובתה מיום 25.3.02, שיחה עם הנתבע 1 מיום 31.3.02 ושיחה עם מר דלאל מיום 14.4.02. החקירות במקום עבודתה של התובעת, חקירת גב' פנינה כהן והחקירה במוסך "עשר תחנות" לא מופיעות לא בהקלטה ולא בתמליל. מר דרור לא ידע לומר אם קיימת קלטת נוספת ומדוע חסרות חקירות בקלטת. ב"כ התובעת טוען כי לאור החקירות החסרות בהקלטה ובתמליל וגם לאור הודעת ב"כ הנתבעים בפרוטוקול מיום 22.1.06 כי " יש לנו גם תמליל של שיחה שהייתה בין התובעת ובין פנינה" (עמ' 21 שורה 3) - אשר כלל לא הוצג - עולה חשש לגבי אמינות הקלטת ואין לקבלה. לגבי תמליל ההקלטה - ב"כ התובעת אינו טוען, למעשה, כי קיים שוני בין התמליל להקלטה ואינו טוען לעניין אמינות התמליל. הטענות הן  כי הקלטת עצמה אינה אמינה ולפיכך גם התמליל  שנעשה על פיה. יש לזכור כי התמליל הוא אמצעי עזר להצגת תוכנו של סרט ההקלטה (קדמי, שם , עמ' 1152) ואם קיים חשש לגבי אמינות הקלטת הרי שממילא גם התמליל לא יכול להתקבל. ניתן לסכם ולומר כי משהתנגד ב"כ התובעת לקבילות ההקלטה, על כל שנובע ממנה - לאמור התמליל, הרי שהיה על הנתבעים להוכיח את אמינותה הטכנית באמצעות עד שיעיד כי מדובר בהקלטה מקורית וכי לא נערכו בה שינויים טכניים כלשהם. עד כזה לא הובא ולכאורה הקלטת אינה קבילה. עם זאת, אין צורך להכריע באופן חד בעניין זה כיוון שגם אם הייתה קבילה, איני סבורה כי היא מועילה לנתבעים ואינה תורמת לערעור גרסתה של התובעת אלא להפך, כפי שנראה להלן.

לעניין דו"ח החקירה - הרי שהוא  נערך על ידי החוקר שהעיד ולפיכך יכול להתקבל  כראיה לדברים שהחוקר מעיד ששמע וראה ולא כראיה לאמיתות תוכן הדברים, והכל בסייגים של מהימנות ומשקל. לצורך המשך הדיון נבחן את האמור בדו"ח ובתמליל ואת עדות מר דרור בעניין זה.

  1. בחקירת התובעת מיום 25.3.02, כחמש שנים לאחר התאונה, נשמעה, למעשה, אותה הגרסה כפי שניתנה על ידה גם בהזדמנויות קודמות אחרות. לגבי אופן נפילתה אמרה כך: " איך שבאתי לרדת...מהדלת האחורית וירדתי...אני יורדת...ולא הספקתי לרדת מספיק, רגל אחת בחוץ ורגל אחת בכלל לא ירדה והוא המשיך לנסוע אז הסתובבתי סיבוב כזה של 180 מעלות ונפלתי על הרצפה בצורה כזאת ששתי הרגליים התקפלו" (עמ' 2). היא ציינה כי נהג האוטובוס לא שם לב לנפילתה. לגבי עדות לאירוע - ציינה כי " היו כמה בנות מהעבודה שלי שראו שנפלתי" (עמ' 4) וכי " אני לא זוכרת את השמות שלהם" (עמ' 4). לאחר מכן אמרה: " אני לא זוכרת, אני חושבת שקוראים לה פנינה...עד כמה שאני זוכרת" (עמ' 4). לגבי אותה פנינה אמרה שהיא קלדנית בהוצאה לפועל. היא ציינה כי אדם מבוגר שעבר ברחוב עזר לה לקום אך לא לקחה את פרטיו (עמ' 5). היא הוסיפה וציינה כי שבוע לא יצאה מביתה כי לא יכלה לעמוד על רגלה ורק לאחר שבוע הלכה להיבדק (עמ' 6). בהמשך השיחה, כאשר שאל החוקר מי אחראית על התובעת במסגרת עבודתה בהוצאה לפועל השיבה כי האחראית היא פנינה חכמון, כאשר אין מדובר באותה אישה בשם " פנינה" אותה הזכירה קודם לכן (עמ' 27-28).

בדו"ח החקירה שערך מר דרור תוארה שיחתו עם התובעת וצוין כי התובעת מסרה כי " בעת התאונה ישבה באוטובוס עמיתה לעבודה בשם פנינה כהן שהייתה עדה לפגיעתה" (סעיף 3ח' וכן סעיף 7ב'). דברים אלו, כפי שניתן לראות, אינם נכונים ואינם מתיישבים עם ההקלטה והתמליל. כאמור, התובעת אמרה באופן מפורש כי אינה זוכרת את שמות העדות לאירוע, היא אמרה ש אולי מדובר בעדה בשם פנינה אך לא זכרה את שם משפחתה. לא ברור מדוע ציין החוקר דברים שגויים ולא מדויקים מפי התובעת. מר דרור נשאל בחקירתו מאין לקח את השם: " פנינה כהן" והשיב כי אינו זוכר (עמ' 37 שורות 5-14). בנקודה זו יש להעיר ולשאול מדוע לא טרח החוקר לנסות ולאתר את  העדות שרשמה התובעת מיד עם דווחה על האירוע לביטוח הלאומי - חווה ולאה - במקום לנסות ולאתר  את הגב' פנינה כהן אשר התובעת כלל לא ציינה את שמה כעדה לאירוע. 

  1. הנתבע 1 נחקר ביום 31.3.02. בחקירתו אמר כי אינו זוכר את המקרה וכי כלל לא ידע עד אותו מועד על הפגיעה הנטענת. הנתבע 1 ציין כי " אם חס וחלילה היא נפלה במצב שהיא טוענת הייתי צריך לעלות עליה עם הגלגל, הגלגל האחורי" (עמ' 7) ולאחר שהסביר לו החוקר כי התובעת טוענת כי נפלה על המדרכה השיב: " לא זכור לי...אף אחד לא בא אלי" (עמ' 7). מחקירתו עולות שתי נקודות הראויות לציון, בהשוואה לעדותו בבית המשפט. האחת, הנתבע 2 כלל לא ציין בחקירתו כי אירוע כנטען לא יכול להתרחש עקב קיום אותו "מנגנון", כפי שטען לאחר מכן בתצהירו ובעדותו, אלא להפך, טען, כי פגיעת התובעת הייתה אמורה להיות חמורה יותר. השנייה, בעדותו בבית המשפט טען הנתבע 1 כי שמע על האירוע רק מספר חדשים טרם מתן עדותו (תצהירו משנת 2004). מדו"ח החקירה ועדות החוקר ניתן לראות כי הנתבע 1 שמע על האירוע כבר בשנת 2002. 
  1. חקירת מר דלאל נערכה ביום 14.4.02. בפתח החקירה אמר החוקר למר דלאל: " גילינו שיש מנגנון לאוטובוס שאם הדלת לא נעולה הרמטית אז האוטובוס לא יכול לזוז"  (עמ' 1). מר דלאל השיב כי אכן כך הדבר וכי " הוא לא יכול לנסוע אם הדלת פתוחה...עד שהדלת לא נסגרת הרמטית הוא לא יכול לנסוע...יש שמה חיישנים" (עמ' 1) וכן " יש לנו מדרס זה הכל במדרגה למטה, זה הכל". בהמשך החקירה עלו החוקר ומר דלאל לאוטובוס, מר דלאל סגר את האוטובוס והסביר: " רק כשיש את הרעש הזה שהדלת נסגרת הרמטית ויש את, שזה משתחרר מפה, רק אז הוא יכול לנסוע" (עמ' 2). מר דלאל ציין כי הוא עובד על אותו אוטובוס, לגביו נטען כי היה מעורב באירוע, " שלוש שנים כמעט", לאמור, משנת 1999 לערך - כשנתיים לאחר האירוע. בתקופה זו, מאז הוא עובד על האוטובוס, ציין, לא הייתה בעיה עם ה"מנגנון" של הדלת. בסיום חקירתו ציין: " תגיד לה שתפסיק לבלבל את המח. אני אגיד לך מה קרה. היא כבר ירדה, אתה מבין, היא כבר ירדה...והיא נפלה" (עמ' 4).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ