3 תביעות הגיש התובע.
האחת- הצהרתית/השבה/חוזית/ טעות והטעייה / עושק/ חוסר תום לב, בהתייחס להסכם ממון שנחתם.
האחרת - תביעה למשמורת משותפת והסדרי שהות.
הנוספת - תביעה לביטול או לחילופין להפחתת מזונות קטינים.
התקיים דיון ביום 28.12.2020. הנתבעת עתרה על סילוק התביעות על הסף, במיוחד את תביעת המשמורת.
להקדים המאוחר: מצאתי לנכון להיענות לבקשה למחוק את תביעת המשמורת.
כפי שיפורט להלן, השימוש שנעשה בתיק הזה בתביעה למשמורת משותפת וכפועל יוצא מכך נסיון להכנס בשערי בית המשפט לפי הלכת 919/15, הינו זילות ההליך ודינו להימחק על הסף בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כדילקמן:
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.
אכן ההלכה היא שיש לסלק תביעה על הסף רק בנסיבות חריגות . זהו אחד המקרים שהתברר שיש לעשות זאת.
הצדדים התנהלו לפני בית משפט זה משך שנתיים, במהלכם התקיימו 5 ישיבות בית משפט.
ביום 15.08.2018 ניתן פסק דין מקיף בעניין מזונות, משמורת וסדרי שהות.
בתיק הוגשו תסקירים של לשכת הרווחה.
האב גם הסכים כי משמורת הקטינים תהיה בידי האם וכי ייקבעו לו הסדרי שהות.
באותה תקופה, כמו היום, האמא התגוררה ב*** והאב ב*** והצדדים התנהלו ביניהם בעניין הסדרי השהות באופן בו האב ראה את הקטינים בממוצע יומיים רק אחת לחודש, תוך שניתנו לעו"ס לסדרי דין סמכויות.
בכתב התביעה הנוכחי למשמורת משותפת, מתאר התובע על פני מס' עמודים טענות שאינן רלוונטיות לתביעה (טענות נגד ההסכם שנכרת ביניהם, טענות בעניין המצב הרכושי, המצב המשפטי) תוך שנמנע מלתאר את מצבו הוא ואת חלקו בהתנהלות הסדרי השהות.
בדיון שהתקיים התברר כבר בפתיח שהתובע ממשיך להתגורר ב**** והאם והילדים ב***, כמו לעת מתן פסק הדין. התובע ישן באסם ב***, מקבל נדבות, לא ראה את הילד כשנה.
במצב שכזה, עותר הוא למשמורת משותפת!
בהמשך הדיון, התברר מפי הנתבעת שהסדרי השהות אחת לחודש כפי שפורט בפסה"ד התקיימו לאורך תקופה, לאחר מכן היו 8 חודשים ללא הסדרים. הפעם האחרונה שהתובע ראה את הילדים היה דצמבר שנה שעברה.
להערת בית המשפט לב"כ התובע, אמר ב"כ התובע בעמוד 2 שורה 9 " אני שמח שבית המשפט אמר 919 כי אני רוצה להגיד לשם, ילדים בגיל הזה אין שום סיבה שלא " (בטעות נכתב להגיד במקום להגיע).
לטענת הנתבעת, אין שום בעיה מבחינתה לקיים את הסדרי השהות.
לשאלת בית המשפט, אמר התובע שלא ראה את הילדים שלו מאז המשפט, לטענתו, הנתבעת מונעת זאת ממנו. התברר שהוא מדבר באופן חופשי עם הבן הגדול במכשיר הסלולארי שלו ולטענתו יצר קשר עם הקטן לפני הרבה זמן והוא חושב שהקטין לא רוצה לדבר איתו.
בהמשך הדיון, לקראת סופו, כאשר נשאל הנתבע מתי הוא רוצה להגיע ולראות בפועל את הילדים, ענה שלוקח לו מס' שעות להגיע אליהם ל*** ולו אחת לכמה זמן ולכן לא יוכל להגיע אליהם והוא עותר שהנתבעת תביא אותם חצי דרך.
כמפורט לעיל, אין שום קשר בין תביעה למשמורת משותפת ולמצב בפועל כאשר התובע איננו מוכן / יכול להגיע לראות את ילדיו. לציין כי לפי דבריו איננו עובד, חי באסם ב***.
הגשת תביעה למשמורת משותפת המנותקת מכל וכל מהמציאות, במטרה להביא להפחתת/ביטול מזונות בהתאם להלכת 919/15 הינה עשיית שימוש לרעה בהליכי בית משפט וזילות ההליך.
משכך, אני עושה שימוש בסמכותי על פי תקנה 100 ומוחקת את התביעה על הסף ומחייבת את התובע בתשלום 7,500 ₪ (כולל מע"מ) לנתבעת, שנאלצה לשכור עו"ד, להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון.
לגבי התביעות האחרות, בשלב זה, לא תסולקנה על הסף, למרות שבמסגרת ההליכים הקודמים בין בני הזוג, דן בית המשפט ארוכות בענייניהם של הצדדים, לרבות בעניינו של ההסכם שבין בני הזוג ובמזונות הקטינים וראוי לתובע לשקול תביעתיו.
יודיע התובע תוך 21 ימים כיצד מבקש להמשיך ולנהל התביעות.
ניתנה היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.