אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בערר נוסף של מאיר אברג'יל בנוגע להארכת מעצרו

החלטה בערר נוסף של מאיר אברג'יל בנוגע להארכת מעצרו

תאריך פרסום : 18/09/2008 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי בירושלים
5202-08
18/09/2008
בפני השופט:
צבי סגל - סגן נשיא

- נגד -
התובע:
מאיר אברג'יל ת"ז 052274511
עו"ד אביגדור פלדמן
עו"ד נהרי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מפרקליטות המדינה עו"ד יצחק בלום
עו"ד אבטיל ריבנר-אורון
החלטה

פרוטוקול

עו"ד פלדמן : לאור הערות ביהמ"ש, לפיהן חלק מהנושאים שהועלו בערר זה כבר נבחנו בערכאה הנוכחית בערר קודם שנשמע בפני כב' הנשיאה, בשלב זה אקצר באותם נושאים שנידונו ואתמקד בשאלה הנוגעת להארכת המעצר מעבר ל-20 הימים הנוספים, מאחר והדיון הקודם היה בגדר 20 יום המוקצבים למעצר של מי שמבקשים בעתיד את הסגרתו. לכן, בכל הקשור לטיעונים האחרים, דהיינו, הפליליות הכפולה, מירב הזיקות, האם כתב האישום מגלה אשמה, האם יש בו אפשרות סבירה שהעורר יוכרז בר הסגרה, בכל הנוגע לנושאים הללו - אני חוזר על האמור בערר.

עו"ד בלום : לשאלת ביהמ"ש, אני משיב כי את לגבי ההכרזה על המבקש כמי שהוא בר הסגרה טרם קיבלנו את בקשת ההסגרה מארה"ב. ברגע שנקבל את הבקשה מארה"ב, שעל פי האמנה יש מקסימום של 60 יום להגישה מרגע הגשת בקשת המעצר הראשונה, אנו נבחן את הראיות ונבחן אם יש מקום להגיש בקשה כאמור. באם הבקשה לא תגיע, יש לשחרר את המבקש. יש לבצע תיעוד נדרש, לאחר העברת הבקשה לוושינגטון, וחלפו עד כה 23 ימים. אוכל לומר כי זהו זמן מאוד קצר להכנת בקשה מסוג זה. ידוע בארה"ב כי בשל לוגיסטיקה, גם העברת הבקשה דרך הצינורות הדיפלומטיים והם לא רוצים להיכנס לסיכונים של אי עמידה ב-60 ימים והאינטרס של ארה"ב הוא להכין את בקשת ההסגרה במהירות האפשרית אך אינני יכול לומר מתי תוגש הבקשה, אם כי אוכל לומר כי הם יגישו אותה במסגרת 60 הימים כדי שנוכל לבחון את הנושא. זהו השלב מבחינת זמן שבו אני נכנס ללחץ כיוון שישנו סיכוי שאקבל חומר רב לעבור עליו וזאת תוך זמן קצר. היו מקרים בעבר בתיקים פחות מסובכים בהם קיבלתי את הבקשה יומיים לפני תום הזמן, ואני או אחר במחלקה עברו על החומר ובחנו אם ישנו בסיס לבקשה. יש לנו זכות לבקש 10 ימים נוספים מביהמ"ש העליון כדי לבחון את הבקשה. אנו עושים ככל שביכולתנו כדי לנתח את החומר בזמן כדי לברר אם ישנן ראיות לכאורה. אם אנו רואים כי אם אין את הבסיס של הראיות לכאורה בעבירה מסוימת, אנו מעבירים זאת לשר המשפטים. אם אקבל את החומר מוקדם, הרי שייוותר לי זמן לבחון אם חסר לי משהו בחומר כדי לקבלו. אוכל לומר, שכל הנושא של ההסגרה עובד במידה מסוימת על אמון, שבלעדיו לא נוכל להעביר אדם להישפט במדינה אחרת, זאת מבלי להיכנס לנושא של משקל הראיות. אני לא זוכר מקרה שבו עצרנו מישהו על בסיס בקשה למעצר מארה"ב. הניסיון שלנו אומר כי ארה"ב אינה משחקת משחקים ואם רוצים להגיש את העתירה שתעמוד בדרישות שלנו גם מההיבט הראייתי וגם מההיבט הפרוצדוראלי של הראיות, קרי: הודעות של אנשים שמעורבים בעבירות, שיחות שעלו בהאזנות סתר על פי צווים של ביהמ"ש וראיות נוספות מעבר לזה. ישנה עבודה רבה לבצע. לא אוכל לומר היום שבתום ה-20 ימים עומדים לרשותנו היום בקשת ההסגרה תגיע, וזה אינטרס של ארה"ב להגיש את הבקשה הכי טובה והכי מפורשת שיש, אך כן אוכל לומר כי התיק דנן הנו מאוד מורכב של מספר המבוקשים, בשל מספר האישומים שמתבססים על שלוש פרשיות ויש עבודה רבה לבצע.

עו"ד פלדמן : באשר להארכת המעצר מעבר ל-20 הימים הראשונים - חוק ההסגרה קובע בסעיף 7(ב) לו, שניתן לעצור אדם עוד לפני שמוגשת בקשת הסגרה ובלשון החוק: " המעצר הראשוני לא יעלה על 20 ימים". עוד נאמר, כי: " רשאי ביהמ"ש להתיר החזקה במעצר לתקופות נוספות מעבר ל-20 ימים על יסוד נסיבות המעכבות הגשת עתירה לפי סעיף 3", כאשר כל מנה נוספת של מעצר לא תעלה על 20 יום, וסך כל המעצר לא יעלה על 60 יום, להוציא החריג, שבו קיימת אפשרות לבקשת המדינה המבקשת והיועץ המשפטי, בשל נסיבות מיוחדות, לבקש עוד 10 ימים לשם הגשת עתירה להסגרה מביהמ"ש. ברור מנוסח סעיף ההסגרה, כי המעצר אינו דבר הנתון בשגרה ואינו דבר שהוא אוטומטי לבקשה עתידה להסגרה, כך עולה הן מנוסח הסעיף והן ממערכת המשפט שלנו, שאיננה מקלה ראש בשום תחום, החל ממעצר ימים, מעצר עד תום ההליכים, מעצר מינהלי וכל הליך בו ישנה שלילת חירות.

לעומת זאת, האמנה שבין ישראל לארה"ב קובעת דברים אחרים, וארה"ב פועלת לכאורה מבחינתה במסגרת האמנה. מכאן שישנו חיכוך, סתירה, בין החוק ובין האמנה. סעיף 11 לפרוט' המשלים באמנה מיום 6.7.05, קובע: " ראשית, במצב של דחיפות הצד המבקש רשאי לבקש את מעצרו הזמני של האדם". ברור, גם לפי האמנה, שהמעצר איננו חלק בלתי נפרד מהליך ההסגרה קודם שמוגשת בקשה. האמנה אומרת "" במצב של דחיפות". חברי דיבר על ניסיונו הרב בבקשות הסגרה והוא יסכים שלא היה מקרה אחד שבו התבקשה הסגרה מארה"ב ומדינות אחרות, להוציא אולי בקשות מברה"מ, שבהן לא נעצר המבוקש מייד לאחר שהודיעה המדינה המבקשת כי בכוונתה להגיש בקשת הסגרה וביקשה מעצר זמני. את המילים " מצב של דחיפות" צריך למלא בתוכן, ולהסביר מדוע במקרה דנן ישנה הצדקה למעצר מוקדם. במקרה שלנו רוקנו מילים אלו מכל תוכן. בשלב זה, בו קיים כתב אישום שהוגש או הוחלט על הגשתו, אין בידינו או בידי הפרקליטות כל חומר משפטי, ולו המינימאלי ביותר, שיכול להצדיק את המעצר. המעצר בעניין זה הוא תגובה אוטומטית שאינה בודקת אם אכן קיימת דחיפות במעצר ומייד מתבקש המעצר.

ממשיך לצטט סעיף 4 מפרוט' האמנה בין ישראל לבין ארה"ב, שהוא הסעיף החשוב, בו נאמר: " ניתן לשחרר ממעצר אדם הנמצא במעצר זמני בתום 60 ימים מתאריך המעצר הזמני אם הרשות המבצעת לא קיבלה את בקשת ההסגרה ואת המסמכים התומכים". כאן למעשה שורש כל רעה בהתנהלות של ארה"ב מול מדינת ישראל. בניגוד למה שקובע החוק, הקובע כי שיקול הדעת הוא לביהמ"ש, ששיקול דעת זה משתנה עם חלוף הימים, היינו 20 ימים ראשונים כמעט אוטומטי, 20 הימים הבאים - נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב הבקשה להסגרה. מבחינת ארה"ב, שהיא צד לאמנה, מסגרת 60 הימים היא נתונה על ידי הרשות המבצעת, ארה"ב לא יודעת שיש שופטים בישראל, שהדבר צריך לבוא בפני ביהמ"ש, שהחוק קצב תקופות קצרות למעצר והיא אומרת במכתב העוזר לתובע הפדראלי מיום 12.9.08, פסק האחרונה בו, נאמר: " אנו כמובן נגיש את כל החומר הנדרש לרשויות הישראליות המתאימות בתוך 60 יום ממעצרו של המבוקש".  תפיסה זו, העומדת בשורש ההתנהלות האיטית של הרשויות בארה"ב, היא שגויה. היא אומרת שיש להם זמן, יש להם 60 יום להגיש את המסמכים והדברים שגויים מכל מבחינה, שהרי אין להם 60 יום אלא 20 יום; בנסיבות מיוחדות יתאפשרו להם עוד 20 יום; ובגין נסיבות עוד יותר מיוחדות יתאפשר מעצר של 20 יום נוספים. חברי אומר, בצדק, כי במסגרת 60 הימים הללו נכנסת גם הרשות הישראלית שצריכה לבחון את החומר ולגבש החלטה, וחזקה על הרשויות בישראל שהן לא הזרוע הארוכה של ארה"ב אלא הן רשויות בעלות שיקול דעת, ופועלות באופן מושכל, שהדברים הללו דורשים זמן - 10, 15 יום, ורק אם כלו כל הקיצין ובמסגרת 60 הימים הגיעה הבקשה והיועץ המשפטי זקוק לעוד 10 ימים, אולי יסכים ביהמ"ש העליון להאריך את המעצר בעוד 10 ימים. לכן, שעון החול של הרשות האמריקאית פועל אחרת משעון החול הישראלי, שלו מנות קצובות של 20 ימים למעצר ושיקול דעת מיוחד,  ואילו שעון החול האמריקאי מתרוקן לאטו עד 60 ימים. בשום מקום במכתבו של התובע האמריקאי לא מופיע כי הוא מודע למסגרת הזמן של 60 ימים אלא שהוא צריך לרוץ מרגע שהוא ביקש מעצר, ומעצר ניתן, הוא חייב לרוץ ולו כדי שלא להישאר במקום.

מפנה לפסקה השנייה במכתב, לפיה רשויות התובע הפדראלי ורשות הלוחמה לסמים, שאינה נוגעת לעורר שלפנינו, יוצרות קשר עם מספר רב של אנשים מהם מבקשים עכשיו תצהירים ומסמכים שיהא בהם כדי לתמוך את בקשת ההסגרה. יש לזכור, כי בקשת ההסגרה כנגד כל המשיבים בפרשייה, ואפנה את הזרקור במיוחד לעורר שלפנינו, מתבססת על כתב אישום שאותו הוחלט להגישו לפי שיטת המשפט האמריקאי על ידי חבר מושבעים, היושבים בחדר סגור, בפניהם מופיע התובע הפדראלי, מציג לפניהם ראיות, לעתים אף מביא עדים לחקירה - הליך במעמד צד אחד, ובסופו של דבר הם משתכנעים על בסיס החומר שמוצג לפניהם שיש ראיות לכאורה להגשת כתב אישום. משמעות הדבר הנה, שהרשות האמריקאית אינה מתחילה לאסוף ראיות מרגע שהיא מבקשת מעצר אלא הראיות כבר נאספו, הוצגו בפני חבר המושבעים, אותם כבר שכנעו שיש מקום להגשת כתב האישום, ולכאורה הדברים צריכים להיות פשוטים, שכן לוקחים את הראיות שהוצגו בפני חבר המושבעים, מעבירים אותן לרשויות בישראל ואומרים כי אלו הראיות ועל פיהן מבקשים הם הסגרה. הרעיון של תהליך איסוף ראיות מתחיל עכשיו, כלומר ביום 12.9.08 התחילו ליצור קשר עם האנשים שעליהם להגיש תצהיר, אינו מתקבל על הדעת. להבנתי, שורש הדבר, כפי שחברי אמר, במידת הסלחנות הבלתי מתקבלת על הדעת, שהתביעה בישראל או משרד המשפטים בישראל, נוהג כלפי הרשות האמריקאית. ישנה תחושה כי הרשות הישראלית מתביישת לומר לאמריקאים קדימה, זוזו, אין זמן, לא ניתן לעשות את הדברים תוך 60 יום, הביאו את הראיות, אלא שהאמריקאים אומרים 60 יום, אני לא ראיתי שחברי הנכבד או היועץ המשפטי או שר המשפטי כתבו לתובע האמריקאי שלא יישב נינוח במשרדו וכי הזמן עובר, אדם יושב במעצר מבלי שהם יודעים בשלב זה האם ישנן ראיות נגדו, איזה סוג של ראיות, וזאת טרם ביררו אם יש מירב זיקות, כפילות פלילית וכו'. ביהמ"ש משמש לעתים כזרז להתקדמות חקירה, אך במקרה דנן ניתנו 20 ימי מעצר על ידי ביהמ"ש השלום מבלי שנאמרה מילה אחת על ידי הרשויות האמריקאיות. אנו סבורים כי יש לצמצם את תקופת המעצר של 20 הימים. 

עו"ד בלום : לשאלת ביהמ"ש לעניין צמצום תקופת 20 הימים, אני משיב כי הייתי שמח לקבל את החומר לפני הזמן, אך החומר לא היה כלל הבסיס לעתירה, אלא שיש להבין כי דרישות מדינת ישראל בהגשת הראיות לכאורה, בצורה של תצהירים וחומר גלם של ראיות, הדרישות שלנו בעניין זה הן הכי קשוחות בעולם, למעט אוסטרליה. אנו מטילים את הדרישות ובתוך האמנה אנו מסכימים עם המדינה המבקשת על תקופת זמן שהיא המקסימאלית שיש לה בחוק. ארה"ב יכולה להגיש את הבקשה בתום 100 ימים אך במשך 60 הימים העורר יהיה עצור. ראשית, אבקש להסביר כי הנחת האמנה, כולל הנחת החוק שלנו, שנותן גם את התקופה המקסימאלית של 60 ימים עד לקבלת בקשת ההסגרה, הוא זמן סביר. לא בכל בקשת הסגרה מארה"ב דרושות ראיות. ישנן דוגמאות של מי שכבר הורשע ואולי אינו נמצא באופן9 קבוע בארץ, ואנו יודעים שהוא נמצא בארץ לזמן מסוים ויש סיכון להימלטות, ארה"ב מגישה בקשה למעצר זמני מישראל, לעצור את האדם עד להגשת הבקשה. אם אנו עוצרים את האדם לפי האמנה, הרי לא דרושות ראיות לכאורה, אלא את הבקשה ואת ההרשעה שמוכיחה שהאדם הורשע. אם היינו מבקשים 20 ימים לצורך בקשת ההסגרה, ולאחר מכן ניגשים לביהמ"ש כדי להסגיר, ולפי האמנה יש זכות לארה"ב של 60 ימים וכמובן שאנו בוחנים מה קורה במהלך הימים הללו. אני מסכים במקרה כזה, למרות שהיתה הצדקה למעצר זמני, בשל הדחיפות, שיהיה זה מוזר אם יהיה צורך ל-60 הימים, אך אנו מדברים בפרשה מאוד מסובכת ואני מבקש גם להעלות את העניין, שאני לא ביחסים עם התובע האמריקאי, והוא אינו כותב אליי רק כדי ליידע אותי מה קורה. אלא שאנו פונים לארה"ב ואומרים כי על אף שלפי האמנה אין לה כל חובה לעדכן אותנו במה שהם עושים, החוק שלנו מצריך אותנו לפנות אל ביהמ"ש שלנו כדי לבקש תקופת מעצר נוספות. מפנה לפסה"ד המנחה בעניין בבש"פ 9336/01 יצחק כהן ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נו(2) 289, שם עלתה השאלה בפני כב' השופט י' טירקל - מצטט מתוך פסה"ד הנ"ל בעניין האיזון שבין האמנה לבין החוק הישראלי, כדי שאדם לא יישב לשווא במעצר.

הפעם הראשונה בה ביקשתי מרשויות ארה"ב לכתוב אלינו מכתב מה הם עושים במהלך החקירה היתה לפני כמה שנים והם לא קיבלו זאת יפה. הם טענו כי מעולם לא נתבקש מכתב מישראל הדורש לדעת מה הם עושים, אך החוקר שלנו דורש מאיתנו לפנות לביהמ"ש כל 20 יום. החוק הנו אף כחוקה על האמנה שיש לנו עם ארה"ב, והחוק שלנו הוא כדי למנוע מצב מגוחך בו הבקשה להסגרה אינה מוגשת תוך הזמן הקצוב לכך באמנה. אנו לא מנסים לעשות את הבקשה המהירה ביותר, אלא שמנסים לעשות תוך זמן סביר את הבקשה הנכונה. לא יהא זה נכון לזרז את האמריקאים להגיש את הבקשה תוך 25 ימים.

אנו פנינו לארה"ב לפני הגשת הבקשה השנייה לפי סעיף 7(ב) ואמרתי להם כי לפי החוק הישראלי, ביהמ"ש בישראל מצפה לדעת איך הדברים מתקדמים, האם הכינו את הבקשה ומתכוונים להגישה, או נדרשות פעולות נוספות, והם אמרו שיש להם 60 יום לפעול, והעורר אינו יושב במעצר לשווא. ארה"ב יכולה לפעול בתוך פרק הזמן של 60 הימים.

לשאלה איך מיישבים חוסר הכרח בראיות מול ביקורת ביהמ"ש מבחינת הבקרה השיפוטית של ביהמ"ש על הארכת המעצר והתקופות אם כל מה שיש לנו היא העובדה שארה"ב מכינה את הבקשה, אני משיב כי בבקשתי הבאה אפנה לרשויות בארה"ב, אשאל אותם היכן הדברים עומדים ואומר להם כי אנו מצויים 20 ימים לפני תום ההליך והם יסבירו לי היכן עומדים הדברים.

לשאלת ביהמ"ש מדוע יש צורך בתקופת המעצר המירבי, אני משיב כי כדי שביהמ"ש יקבע תקופת מעצר פחותה מזו המקסימאלית, כשיש זכות בארה"ב לפי האמנה, הרי שהדבר צריך להיות על בסיס קביעה כי הדבר לא היה אמור לקחת לארה"ב כל כך הרבה זמן. אני לא מסכים לטענה כי המעצר לתקופה המקסימאלית היא ללא הנמקה. אם אני זוכר נכון, לפני שנת 2001 סעיף 7 לחוק ההסגרה היה דורש פנייה לביהמ"ש כל 15 ימים והדבר שונה ל-20 ימים משום שהסיבה היתה שאין זה סביר. לדעתי אנו כן פועלים במקרה זה בחשיבה עצמאית. כעת על 20 הימים מדובר בהגשת הבקשה והעברתה ואז אנו צריכים להגיע לביהמ"ש אך כרגע תקופת המעצר של העורר היא לעוד 18 ימים. חברי יסכים או לא יסכים שאין סיכוי שבתוך 18 ימים תוכן הבקשה גם תוגש לביהמ"ש, גם נעבור עליה ונעבירה לשר המשפטים.

חברי טוען, כי הבקשה למעצר זמני שהוא הכלל ואם מדינה אחרת, כולל ארה"ב, מבקשת שנעצור מישהו לצורך הסגרה, עוצרים אותו, נותנים את שישים הימים, אך לא - זהו החריג. אנו שואלים מדוע עלינו לעצור אדם לכל התקופה. טענת חברי, מדוע כל תיק הסגרה מתחיל במעצר, וכל מעצר נמשך ל-60 ימים אינה נכונה. ישנה הצדקה למעצר למשך 20 ימים. אם היו מכינים את הבקשה בקליפורניה תוך 10 ימים היה לוקח עוד 4 ימים לוושינגטון, וזה היה דורש מאיתנו תקופת זמן להעבירה למשרד המשפטים ולהכין את העתירה. זה ברור לפחות בעיני, שהדבר היה אורך מעבר ל-20 ימים. הסיבה למתן מעצר מעבר ל-20 ימים זה כדי שיהיה כלי של לחץ על המדינה השנייה, המבקשת. אני שונא את בקשות המעצר אך אני עושה זאת כאשר בעיני הפרקליטות הדבר מוצדק.

נראה לי שהדברים שכתב התובע הפדראלי מצדיקים מעצר של 20 הימים הנוספים.לא אוכל להסכים לתקופת מעצר פחותה מ-20 יום, ואוכל להסכים רק במקרה שבו אין היתה הצדקה למעצר ל-20 הימים עד להגשת העתירה.

לאור הערות ביהמ"ש, אפנה לארה"ב לקבלת הסברים נוספים זאת תוך 10 ימים, אך אינני יכול להסכים להפחתה של תקופת המעצר של 20 הימים בשלב זה.

עו"ד פלדמן : אבקש לומר כי ראוי שחברי לא יכרוך בבקשתו את העורר עם המשיבים האחרים ואת הרשות ללוחמה בסמים כיוון.

ה ח ל ט ה

לאור האמור לעיל, אני קובע המשך הדיון בערר ליום 28.9.08 שעה 10:00.

לקראת הדיון הבא יציג בא-כוח המשיבה הן לבית המשפט והן לבא-כוח העורר, כל מסמך נוסף שקיבל, אם קיבל, מרשויות התביעה האמריקאיות, הנוגע אך ורק לעורר שלפניי.

העורר יובא ממקום מעצרו באמצעות השב"ס .

ניתנה היום, י"ח באלול תשס"ח (18 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ