החלטה בבקשה של אב כי מפגשים בין ביתו הקטינה לבין אמה יתקיימו בפיקוח

1. עניינה של החלטה זו בתביעת האב, התובע, לקבוע כי יתקיימו בין האם לקטינה, בת הצדדים, מפגשים בפיקוח.

הרקע הרלבנטי

2. חלקו הראשון של הרקע להליך דנן מתואר בהחלטה שניתנה ביום 27.12.20 בתיק תה"ס 21525-01-17, במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט שהגיש האב נגד האם בשל אי קיום פסק דינו של בית משפט זה מיום 5.1.20 (להלן: פסק הדין) שבה נקבע, כי על האם להעתיק מגוריה בסמיכות של עד XXX ק"מ מירושלים, מקום מגורי האב, בתוך המועד שנקבע בפסק הדין, ותוך שהאם חויבה בקנס כספי לטובת אוצר המדינה בגין כל שבוע שבו לא תקיים את פסק הדין.

3. להלן ציטוט ההחלטה שניתנה בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט:

"1. לפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט שמתייחסת לפסק דינו של כב' השופט אלבז מיום 5.1.20.

           יצויין, כי מדובר בבקשה שניה, לאחר שבקשה קודמת נדחתה ביום 6.8.20, לאחר דיון בפני וזאת היות ובאותה שעה היה קיים צו עיכוב ביצוע שניתן ע"י בית המשפט המחוזי מיום 5.5.20 שבפניו היה תלוי ועומד ערעור על פסק הדין  באותה השעה, שבו נקבע  כי ניתן עיכוב ביצוע עד לתום הצו הקודם. הבקשה נדחתה לנוכח אי בהירות פרשנית בשאלה  האם  תם מצב החירום על פי אותו הצו שניתן. לצד האמור הובהר, כי לולא הספק הפרשני, הרי שבית המשפט לא היה מהסס מלקבוע כי המבקש זכאי לסעד לפי פקודת הביזיון.

2. בפסק הדין התקבלה תביעת המבקש לאכיפת הסכמות שנקבעו בהסכם גירושין בינו לבין המשיבה, בין היתר, בעניינה של הקטינה XXX, כיום כבת XXX שנים, בתם של הצדדים, ונדחתה תביעת האם לביטול סעיפים בהסכם הגירושין.

3. יצויין, כי הצדדים XXXויהודיה נישאו ומהקשר נולדה הקטינה.  הצדדים חיו ביחד בירושלים. ביום XXX עזבה האם את דירת המגורים המשותפת ועברה לגור עם הקטינה בXXX.

4. ביום 7.1.16 חתמו הצדדים על הסדר גירושין, שאושר על ידי בית משפט זה ביום 7.2.16 ולאחר מכן התגרשו בבית הדין השרעי.

5. במסגרת ההסכם נקבעו זמני שהות של האב עם הקטינה כל עוד האם מתגוררת ב-XXX.

           עוד סוכם בהסכם, כי בתוך 10 חודשים מיום החתימה על ההסכם, האם תעבור לגור עם הקטינה בטווח של XXX ק"מ מירושלים. לאחר מעבר הקטינה והאם למקום המגורים החדש, יחולו זמני שהות אחרים, כפי שנקבעו בהסכם.

           מועד החזרה לקרבת ירושלים אמור היה להתבצע עד לחודש דצמבר 2016.

6. במסגרת ההליך שהתקיים בפני כב' השופט אלבז, מונתה גב' XXX כמומחית, וכן הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין. חוו"ד היו חיוביות באשר לקשר בין האב לקטינה, והעמדה שהובעה במסגרתן כי מעבר האם ל-XXXה מביא לצמצום הקשר בינו לבין הקטינה, ואינו לטובת הקטינה.

7. במסגרת פסק הדין, דחה כב' השופט אלבז טענות שונות שהועלו ע"י האם, בעניין אלימות האב נגדה, וכן לעניין חשש לאלימות כלפי האם, וככלל העדיף, בית המשפט, את גירסתו של האב. כמו כן, בית המשפט התרשם בבירור כי האם פועלת לפגיעה בקשר בין האב לקטינה ואף לניתוקו, וזאת הגם שהעו"ס והמומחית התרשמו שמדובר באב מיטיב ומסור וכי קיים קשר חזק ומשמעותי בינו לקטינה.

           בית המשפט קבע כי יש לאכוף את ההסכם והורה במסגרת פסק דינו, בין היתר, על כך שהאם תקיים חלקה בהסכם ובתוך 60 יום ממועד פסק הדין תשוב עם הקטינה להתגורר במרחק שלא יפחת מ-XXX ק"מ מן העיר ירושלים.

           בית משפט הבהיר לאם כי עמידה בהוראות פסק הדין, תחשב כהפרת החלטה על כל השתמע מכך.

8. האם הגישה ערעור על פסק הדין. ביום 20.10.20, לאחר קיום דיון בערעור, ניתן פסק הדין בערעור ובגדרו נדחו כל טענות האם כנגד פסק הדין, תוך שבית המשפט של ערעור סומך ידיו על קביעותיו של כב' השופט אלבז.

           אין זה למותר לציין, כי ביום 10.9.20, עוד בטרם נדון הערעור, ניתנה החלטה מבהירה של כב' השופט אהרון פרקש, נשיא בית המשפט המחוזי, ולפיה ההחלטה מיום 5.5.20 ביחס לעיכוב ביצוע תעמוד בתוקפה עד לתום תקופת ימי החירום, או עד להכרעה סופית בערעור.

           מכאן ברור, כי שניתן פסק דין בערעור שדחה את הערעור, פג תוקפו של צו עיכוב הביצוע.

9. הבקשה דנן הוגשה ביום 5.11.20, כ-15 ימים לאחר ההכרעה בערעור. בבקשה טען המבקש, כי האם עושה ככל יכולתה לגרום לניתוק המבקש מבתו, וכי כל מאבקו היה כדי לקרב את הקטינה אליו כדי שהוא יוכל להיות חלק מחייה. המבקש עתר להורות למשיבה לקיים את פסק הדין לאלתר ולחייב את האם בסנקציה כספית בסך 300 ש"ח בגין כל יום שאינה משיבה את הקטינה למרחק שלא יעלה על XXX ק"מ מירושלים, כמצוות פסק הדין.

10. בתגובתה לבקשה, טענה האם כי הבקשה הוגשה מוקדם מידי שכן לשיטתה מועד 60 הימים לחזרה לקרבת ירושלים, מתחיל ממועד מתן פסק הדין בערעור, דהיינו מיום 20.10.20. עוד טענה המשיבה, כי החזרה לירושלים היא מעשה ארוך ומורכב, של מציאת דירת מגורים, וכי החלה במאמצים למציאת דיור ציבורי בירושלים בשל מצבה הכלכלי הקשה.

11. יצויין עוד, כי האם הגישה בקשה למנות אפוטרופוס לדין לקטינה, לאחר קבלת תגובת האב, ותשובת האם, ראיתי לדחות את הבקשה במסגרת החלטה מפורטת (בפתקית מיום 18.12.20).

12. בדיון שהתקיים בפני היום, חזר המבקש על בקשתו. המבקש טען כי המשיבה מנתקת אותו מהקטינה ואינה עומדת בחובותיה לעניין קיום זמני השהות בינו לבין הקטינה, ואף אינה מאפשרת לו לשוחח עם הקטינה בטלפון שהוא רכש עבורה במיוחד לעניין זה, אלא עושה בפלאפון שימוש אישי לצרכיה שלה. המבקש אף עתר לכך שייקבע כי ככל שהאם לא תעבור ביחד עם הקטינה לירושלים לאלתר, הרי שבית המשפט יורה על העברת המשמורת על הקטינה לידיו.

13. המשיבה מצידה הכחישה את הטענה כי היא מונעת קשר בין האב לקטינה. לטענתה, היא הגישה בקשה לדיור ציבורי בירושלים, ויש לאפשר לה לבצע את פסק הדין בתום שנת הלימודים הנוכחית, מתוך הנחה שנושא הדיור יוסדר עד אז וגם כדי למנוע פגיעה בקטינה, שהיא בכיתה XXX, על ידי העברתה למסגרת אחרת באמצע שנת הלימודים.

14. לאחר ששמעתי את הצדדים, ובשים לב לקביעות בפסק הדין כמו גם לקביעות של פסק הדין בערעור, אני רואה לקבל את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
    אבהיר עם זאת, כי אין מקום להורות על העברת משמורת, ככל  שהמשיבה לא תעתיק את מגוריה לקרבת ירושלים כפי שנקבע בפסק הדין, שכן סעד זה (שהועלה רק בדיון היום), אינו חלק מהסעדים לפי פקודת הביזיון.

15. הליך פי סעיף 6 לפקודה, המסמיך את בית המשפט לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצו שניתן על ידיו, נושא אופי מיוחד, באשר הוא אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור". ההליך אינו עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הליך הביזיון הוא הליך אכיפה קיצוני, שמקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. אין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. כלל זה משמעו, כי כאשר קיימת אפשרות בחירה בין כמה דרכים חלופיות לאכיפתה של הוראת בית המשפט, יש לנסות קודם את הדרך הקשה פחות לחייב, ורק אם יתברר שדרך זו אינה יעילה להשגת המטרה, יהיה ניתן להיעזר בדרך המכבידה עמו יותר. אין להידרש למנגנון האכיפה על-פי סעיף 6 לפקודה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון. המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה. כמו כן אין אוכפים מכוח הפקודה אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. עם זאת השאיפה למנוע פגיעה במפר הצו השיפוטי והאפשרות לנקוט אמצעים קלים יותר אינן חזות הכול, ואין באלה לבדן כדי להכריע את הכף שלא לנקוט הליך לפי הפקודה. יש לשקול גם את שיקול הצדק, דהיינו: אילו צעדים יהוו דרך אכיפה ראויה, מתאימה וצודקת, אשר תביא בחשבון הן את עניינו של המפר הן את עניינו של הנפגע המבקש לאכוף את פסק-הדין (ראו: ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר ואח', פ"ד נח(4) 184; רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49; ע"פ 7174/09 רייפמן נ' ארז ואח' (2009).

16. סבורני כי המקרה דנן הוא מקרה מתאים שבו יש להשית קנס על המשיבה בהתאם לפקודת הביזיון.

17. פסק הדין הוא ברור ומפורש והוא חלוט לאחר שאושר ע"י ערכאת הערעור בפסק דין מפורט שלעצמו בשעה שחלפו למעלה מ-60 ימים, גם ממתן פסק הדין בערעור. למשיבה היה שפע זמן לבצע את פסק הדין, דבר שלא נעשה.

18. כב' השופט אלבז התרשם בפסק הדין מהתנהלותו הפוגענית של המשיבה בכל הנוגע לקשר בין האב לקטינה, וכל דחייה בביצוע פסק הדין – ככל שבכלל ניתן היה להצביע על עילת דחייה, דבר שאין לו עוד כל בסיס משפטי – משמעה פגיעה בקשר בין האב לקטינה וכמובן בראש ובראשונה בטובת הקטינה, להיות בקשר קרוב, אוהב, עקבי ורצוף עם שני ההורים שלה. הן העו"ס והן המומחית, שמונתה ע"י בית המשפט, סברו כי אי ביצוע המעבר של האם עם הקטינה לקרבת ירושלים, עלול לגרום לפגיעה משמעותית ביותר בקשר בין האב לקטינה.

19. לנוכח מכלול האמור, אני קובעת כדלקמן:

א.        החל מהיום, יוטל על האם קנס כספי בסך של 2,100 ש"ח לשבוע  לטובת אוצר המדינה בגין כל שבוע שיחלוף בלי שהיא מבצעת בפועל  את המעבר למקום מגורים שיהיה עד XXX ק"מ מהעיר ירושלים.

ב.        ככל שהאם תבצע את המעבר בתוך 30 יום מהיום, יבוטל בדיעבד הקנס שהצטבר בגין תקופה זו.

ג.         הקנס ישולם תוך 10 ימים מהמועד שבו קמה החובה לשלמו (בחלוף שבוע שבו לא מבוצע מעבר המגורים בפועל), שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

20. ככל שהסנקציה שהוטלה במסגרת ההחלטה דנן לא תועיל לביצוע המעבר, פתוחה הדרך בפני המבקש להגיש בקשה להחמרת הסנקציה, כמו גם לנקוט כל הליך מתאים אחר".

4. חרף השתת הקנס לפי פקודת בזיון בית המשפט, האם לא קיימה את פסק הדין, ועקב כך הוגשה בקשה נוספת מטעם האב בתיק תה"ס הנזכר להחמרת הסנקציה.

5. ביום 21.3.21 התקיים דיון בבקשת האב, עם הצדדים ובאי כוחם, ובסופו של דבר, בית המשפט הציע הצעה בהחלטתו, במטרה להביא לקיום פסק הדין, כדלקמן:

"מאחר והמשיבה טוענת כי היא מתקשה לבצע את המעבר לירושלים בשל קשיים כלכליים (כאשר לטענתה היא משלמת 1,800 ₪ שכ"ד היום ב-XXX בעוד שהיא תידרש, להערכתה לשלם סך של 3,600 ₪ שכר דירה בגין המעבר למקום שהוא עד XXX קילומטר מירושלים), בית המשפט מציע לצדדים את המתווה הבא:

1. המבקש ישלם לידי המשיבה תוספת של 600 ₪ לסכום המזונות שהוא משלם כיום (הוא משלם כיום 2,000 ₪), וזאת לצורך השתתפות בתוספת עלות שכר הדירה עקב המעבר לירושלים. התוספת תשולם כנגד הצגת הסכם שכר דירה. כמו כן התוספת לא תהא תלויה בסיוע כלשהו למשיבה בשכר דירה וככל שהיא תימצא לסיוע, היא תהנה מכך.

2. המעבר של המשיבה למקום שהוא עד XXX קילומטר מירושלים, בהתאם לפסה"ד מיום 05.01.2020, יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

3. היה והמשיבה לא תבצע את המעבר בתוך 30 יום מהיום, המשמורת על הקטינה תעבור באופן מיידי למבקש. זמני השהות של המבקש עם הקטינה בהתאם לפסה"ד ולנוהג בין הצדדים, יהפכו להיות זמני השהות של האם עם הקטינה. המשטרה תסייע בביצוע פסק הדין. לפי הצורך תוגש פסיקתא לענין זמני השהות לחתימתי.

            היה והמעבר לא יבוצע בתוך 30 ימים והמשמורת תעבור כאמור לידי המבקש, המשמורת תחזור להיות בידי המשיבה ככל והיא תבצע את המעבר לירושלים בתוך 60 ימים לאחר מכן וזמני השהות יחזרו להיות בהתאם לקבוע בפסה"ד. מובהר כי ככל והמעבר יבוצע בתקופה שהיא מעבר ל-60 הימים האמורים, תהא המשיבה רשאית להגיש תביעה להחזרת המשמורת לידיה והתביעה תידון כמקובל. עוד מובהר כי בכל מקרה והקטינה תירשם לבית הספר בירושלים בשבועות הקרובים, היא תשהה בבית הספר לפחות עד סוף שנת הלימודים הנוכחית.

4. בכפוף למעבר המשיבה לקרבת ירושלים בתוך 30 יום או בכפוף להעברת המשמורת בהתאם לסעיף 3, ייפסק הקנס לטובת אוצר המדינה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שנקבע ביום 27.12.2020, כאשר בשלב זה הקנס יושעה".

<#6#>

6. למתווה האמור ניתן תוקף של החלטה, לאחר שהצדדים נתנו הסכמתם לו.

7. דא עקא, אף שניתנה לאם ארכה נוספת לביצוע פסק הדין, בת 30 ימים, היא לא עשתה כן.

8. על רקע האמור, ביום 30.4.21 הוגשה בקשה מטעם האב לתן פסיקתה בדבר העברת המשמורת על הקטינה לידי האב בהתאם להחלטה מיום 21.3.21.

9. ביום 6.5.21, לאחר שהוגשה תגובת האם לבקשה האמורה, נעתרתי לבקשה לחתימה על פסיקתה כאמור בדבר העברת המשמורת לידי האב וניתנה הנחיה בדבר סיוע המשטרה לביצוע הצו, ובהמשך, ולנוכח הקושי שהתגלע בביצוע ההחלטה, אף תוך סיוע עו"ס לס"ד במחוז XXX (להלן: הפסיקתה).

10. ביום 12.5.21 בסיוע המשטרה ועו"ס לס"ד, ולאחר אירועים סוערים, כמתואר בהמשך, הועברה הקטינה מרשות האם לרשות האב ומאז היא שוהה עמו בביתו בירושלים.

התביעה דנן

11. בתביעה דנן שהוגשה ביום 13.5.21, יום אחד לאחר העברת המשמורת על הקטינה לידיו, עתר התובע לקביעת זמני שהות בין האם לקטינה במרכז קשר בפיקוח.

12. התובע הפנה לעניין זה לכך שהנתבעת לא קיימה את פסק הדין מיום 5.1.20, חרף דחיית הערעור שהוגש עליו, וחרף ההחלטה בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, ואף חרף הארכה שניתנה לה במסגרת ההחלטה המוסמכת מיום 21.3.21 לבצע את פסק הדין, וזאת לצד הסכמת האב להגדיל את סכום המזונות שהוא משלם עבור הקטינה.

13. התובע טוען בתביעתו כי ביום 12.5.21 עת הגיעו לבית האם שוטרים ועו"ס לס"ד, הגב' XXX, לביצוע הפסיקתה, ביחד עם האב, האם אחזה בקטינה במשך שעות ארוכות וסירבה לבצע את הפסיקתה. לאחר שיחות שקיים ב"כ התובע עם יועמ"ש משטרת ישראל, הגיעו שוטרות נוספות למקום. גם בשלב זה, שעה שנכחו 7 שוטרים במקום ושתי עובדות סוציאליות, סירבה הנתבעת לבצע את הפסיקתה ואחזה בקטינה והסיתה אותה נגד התובע בצעקות "מחבל, רוצח" ושלל כינויי גנאי. רק לאחר כ-4 שעות של מו"מ, כאשר בכל העת הזו האם אוחזת בקטינה, הגיע בן זוגה של הנתבעת, XXX, XXX של XXX XXX, ולאחר שעה ארוכה נוספת, הנתבעת נעתרה לביצוע הפסיקתה.

14. התובע טוען כי בנסיבות האמורות, קיים חשש מבוסס שבתום זמני השהות של האם עם הקטינה (בכל סופ"ש שני), בהתאם להחלטה מיום 21.3.21, האם תסרב להשיבה והתובע יאלץ לעבור את ההליך הבלתי אפשרי של קבלת הקטינה חזרה לידיו.

תגובת הנתבעת לתביעה

15. הנתבעת, אשר בשבועות האחרונים מייצגת את עצמה, הגישה תגובה לתביעה ובה התנגדה למבוקש, בטענה כי המבוקש אינו מעוגן בהסכמות בין הצדדים.

16. הנתבעת מעלה טענות נגד הפסיקתה, שאפשרה לטענתה לנתק את הקטינה מהאם וכן טוענת כי התובע אינו מאפשר קיום זמני השהות שלה עם הקטינה, בהתאם להחלטה מיום 21.3.21 (אשר קודם להחלטה, היו זמני השהות של האב עם הקטינה).

17. לטענתה, אין כל מקום לכך שזמני השהות יתקיימו בפיקוח, שעה שהאם גדילה את הקטינה וטיפלה בה היטב.

18. האם צירפה תמליל הקלטה של שיחה בינה לקטינה שבה אמרה לקטינה כי האב אוהב אותה והרגיעה אותה.

19. הנתבעת עתרה להחזרת הקטינה למבקשת.

דיווח העו"ס לס"ד, הגב' XXX

20. לנוכח התביעה החדשה, ובשים לב גם לטענות שנטענו על ידי הצדדים בנוגע לאירועים ביום 12.5.21 עובר לביצוע הפסיקתה, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 13.5.21 בתיק תה"ס 21525-01-17, הוגש דיווח העו"ס לס"ד, הגב' XXX, ובו תיאור מהלך הדברים עובר לביצוע הפסיקתה.

21. מהדיווח של העו"ס שהוגש לתיק ביום 20.5.21, עולה כי ביום 12.5.21 היא הגיעה לתחנת המשטרה ביחד עם עו"ס נוספת לצורך ביצוע הפסיקתה. בשעה 16:00 לערך העו"ס הגיעה לבית האם ביחד עם העו"ס הנוספת, האב, קצין ושוטר נוסף. האם התעכבה בפתיחת הדלת וכשפתחה, הוסבר לה שקיימת החלטה שיפוטית להעברת המשמורת על הקטינה, האם צעקה כי הקטינה חולה וכי קיים צו הרחקה של האב מהאם. בהמשך, האם צעקה לעבר האב "אתה מחבל, צא מהבית שלי, על גופתי המתה אני אתן לך אותה". העו"ס ניסתה להרגיעה וביקשה ממנה להירגע גם כדי למנוע המשך חשיפת הקטינה, שהיתה שם והתעוררה משנתה, לאוירה שנוצרה. העו"ס הסבירה לקטינה שהאב בא לקחת אותה אליו. האם בתגובה הצמידה את הקטינה אליה ואמרה לה "את עם אמא, את עם אמא". כאשר העו"ס הציעה לקטינה שתראה לה את חדרה, האם צעקב לעבר העו"ס כי היא מפחידה את הקטינה. האם המשיכה להצמיד את הקטינה אליה. האב עמד חסר אונים ולא ידע כיצד לפעול. העו"ס הנחתה אותו לגשת לקחת את הקטינה מהאם, ובשלב זה האם דחפה את האב והוא נפל על הרצפה. האם דיברה באותו השלב עם בן זוגה ועם ב"כ. העו"ס והקצין ניסו להסביר לאם כי מדובר בהחלטה שיפוטית שיש לבצעה, אך האם המשיכה להתנגד, תוך שהיא משתוללת ומטיחה דברים באב ומחבקת את הילדה. הילדה ביקשה מהאב שיעזוב וילך. העו"ס ביקשה מהקצין שירחיק את האם מהילדה כדי שהאב יוכל לקחתה, אך התנהל דין ודברים בשאלה האם העו"ס או השוטרים יעשו כן, ובעקבות התייעצות עם המפקחת המחוזית, הוחלט לצאת מהבית להפוגה קלה כדי לתת לאם שהות להתעשת ובמקביל התבקש סיוע על ידי שליחת שוטרות למקום, ואכן הגיעו 3 שוטרות מקץ כחצי שעה. בשלב זה יצאה האם מהדלת בוכה וביקשה להשהות את ביצוע הפסיקתה ליום למחרת אך הובהר לה שעליה לשתף פעולה, אך האם התקשתה להירגע. לאחר זמן מה הגיע למקום בן זוגה של האם, שהוא XXX XXX XXX ולאחר כרבע שעה האם והקטינה יצאו והקטינה נמסרה לאב. האם אמרה בשלב זה לקטינה כי היא נוסעת עם האב ויהיה לה כיף אתו והבטיחה לה שיפגשו בקרוב וישוחחו. האב נסע עם הקטינה ממקום, כאשר האם מתקשה להירגע ומצויה בסערת נפשות.

תגובות הצדדים לדיווח העו"ס אודות האירועים

22. האב בתגובתו שהוגשה ביום 20.5.21 ציין כי תיאור העו"ס משקף את אשר אירע ביום 12.5.21 כאשר הפסיקתה בוצעה רק בשעה 19:00 בערב. לדבריו, הדיווח מתאר את האלימות הפיזית והמילולית שהאם נוקטת כלפי האב, ההסתה של הקטינה נגדו, וההליך הבלתי אפשרי שאותו נאלץ לעבור האב כדי לבצע את ההחלטה. לטענתו, הדיווח תומך בעמדתו כי יש לקיים מפגשים בין האם קטינה בפיקוח בלבד. כן ביקש האב לקבוע שעות לשיחות טלפון בין האם לקטינה, היות ולדבריו, האם מטלפנת עשורת פעמים ביום ופוגעת בשגרת יומה של הקטינה.

23. האם בתגובתה טוענת כי היא תפקדה כאם מייטיבה לקטינה, וכי לא הועלתה טענה לגבי אופן הטיפול שלה בקטינה במשך השנים. לטענתה, היא אפשרה בעבר את זמני השהות עם האב, ודווקא האב הוא זה שנמנע מספר פעמים מלפגוש את הקטינה היות והיה עסוק בנישואיו השניים. האם טוענת כי אין לאפשר רישום הקטינה לבית ספר "XXX", כלשונה, דבר שיפגע בקטינה, וכי אין לנתקה מסביבתה הטבעית שבה גדלה במשך השנים. האם אינה מתייחסת במישרין לדיווח העו"ס לס"ד אודות מהלך האירועים ביום 12.5.21 ואולם טוענת כי התייחסות האב לתיאור הארוע אינה מבוססת. האם מאשרת במשתמע את תיאור התנהלותה ע"י העו"ס לס"ד בכך שהיא מציינת כי היא "לא התנהגה כרובוט וטוב שכך...". האם עותרת להשבת הקטינה אליה תוך קביעת זמני שהות לאב. האם צירפה תמליל הקלטה של שיחה בינה לקטינה שממנו עולה כי הקטינה בכתה והיתה במצוקה.

דיון

24. סבורני כי לנוכח השתלשלות האירועים לאחר מתן פסק הדין מיום 5.1.20 ועד היום, אין מנוס מלקבוע כי בשלב זה, המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר, בפיקוח בלבד. הסיבה לכך אינה במסוכנות האם לקטינה, אלא בחשש המבוסס כי קיום זמני שהות ללא פיקוח, יביא לכך, שהאם לא תחזיר את הקטינה לאב בתום זמן השהות.

25. כפי שראינו, האם אינה מקיימת את פסק הדין ואינה מעתיקה את מגוריה לקרבת ירושלים וזאת, חרף ההליכים בעניין, ובכלל זה, ערעורה על פסק הדין שנדחה, ואף חרף ההחלטה מיום 27.12.20 בבקשה לפי פקודת הביזיון, שבה חויבה האם בקנס בסך של 2,100 ₪ בגין כל שבוע נוסף שבו לא תקיים את פסק הדין.

26. יתרה מכך, אף שביום 21.3.21 ניתנה החלטה בהסכמת הצדדים, שבה ניתנה לאם שהות בת 30 ימים לביצוע פסק הדין, וכן נקבע כי חיוב האב במזונות הקטינה יגדל כדי לסייע לאם בשכירת מדור חדש, האם לא קיימה את פסק הדין. בנסיבות אלו, ובהתאם להחלטה מיום 21.3.21 – שניתנה כאמור לעיל בהסכמת הצדדים ותוך צפי, למרבה הצער, של המשך אי קיום פסק הדין - הועברה, כמפורט לעיל, המשמורת על הקטינה לידי האב.

27. ביצוע הפסיקתה בדבר העברת המשמורת לאב נתקל בקשיים רבים, כפי שעולה מדיווח העו"ס, הגב' XXX, שתומך בתיאור האב בתביעתו. מהדיווח עולה כי האם סירבה לבצע את ההחלטה בדבר העברת המשמורת הפיזית על הקטינה לידי האם, והתנגדה באופן אקטיבי, וזאת חרף הנוכחות המשטרתית ונוכחות שתי עו"ס לס"ד. האם כינתה את האב "מחבל" ואיימה "על גופתי המתה", כלשונה, כי לא תמסור את הילדה לאב, והצמידה את הקטינה אליה וסירבה לשחררה. רק לאחר שהגיעו 3 שוטרות נוספות למקום, ולאחר שהגיע לביתה בן זוגה, שהוא XXX XXX XXX, שככל הנראה סייע להרפיית התנגדותה, היא אפשרה מסירת הקטינה לידי האב. כל הארוע כולו ארך אפוא שעות ארוכות, ונצרך לסיוע של מספר עובדי ציבור – שטרים ועו"סיות לס"ד. האירוע הממושך התרחש בנוכחות הקטינה, כשהיא נחשפת לכינויי הגנאי החמורים של האם כלפי האב, לצעקותיה, ולאוירה העוינת מול האב, כאשר האם קולעת את הקטינה ממש לעין הסערה, בניגוד מוחלט לטובת הקטינה.

28. הרושם המתקבל למקרא תגובותיה של האם הוא שגם היום היא לא מתכוונת לקיים את פסק הדין ולהעתיק את מגוריה לקרבת ירושלים. כמו כן, עולה הרושם שאין היא מתכוונת להחזיר את הקטינה לאב בתום זמן השהות, והיא עומדת על טענתה כי יש להחזיר את מצב הדברים שהיה קיים קודם לביצוע הפסיקתה, על מכונו, דהיינו כי המשמורת תהיה בידה ולאב יקבעו זמני שהות.

29. בנסיבות אלו, אכן חשש האב כי אם יתקיימו זמני שהות חופשיים בין האם לקטינה, היא תסרב להחזיר את הקטינה אליו בתום זמני השהות וכי הסאגה שאירעה ביום 12.5.21 תחזור על עצמה – הוא חשש מבוסס ביותר, למרבה הצער.

30. בנסיבות אלו, אני סבורה כי בשלב זה יש מקום לקבוע כי המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר בפיקוח בלבד וכך אני קובעת.

31. באשר לשיחות טלפוניות, תתקיים שיחה טלפונית אחת בין האם לקטינה בשעה 18:00 בערב שלא תעלה על 20 דקות. ככל והקטינה תבקש מיזמתה לדבר עם האם, האב יאפשר לה זאת, כל עוד לא יהא בכך לפגוע בשלוות הקטינה או בשגרת יומה.

32. מצופה מהאם שתקיים לאלתר את פסק הדין ותעתיק את מגוריה לקרבת ירושלים, ככל שטובת הקטינה לנגד עיניה!

33. ככל והאם תציע ערבונות ממשיים לכך שבתום זמן השהות שלה עם הקטינה (ככל והיא לא תעבור להתגורר בקרבת ירושלים) הקטינה תוחזר לידי האב, דוגמת תצהיר התחייבות בכתב של בן זוגה ה-XXX, כי הוא ידאג להחזרת הקטינה לרשות האב בתום זמן השהות, הדברים יבחנו לאחר קבלת תגובת האב.

34. המזכירות תעביר את ההחלטה לאלתר לעו"ס לס"ד, אשר תגיש דיווח לתיק אודות קביעת מפגשים במרכז קשר בתוך 7 ימים.

35. לעיוני (דיווח העו"ס ועדכון האב) בעוד 10 ימים.

ניתנה היום,  י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.