רמ"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
37155-08-20
18/10/2020
|
בפני השופט:
שאול שוחט - סגן נשיא
|
- נגד - |
מבקשים:
ה.ע. עו"ד ד"ר רן מובשוביץ
|
משיבים:
ט.ב עו"ד רמי רובין
|
החלטה |
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בת"א (כב' השופט שמואל בר יוסף, בת"ע 22376-02-20), בבקשה למתן צו למינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך שליפת כל החומרים הקיימים מתוך המכשיר הסלולרי של המנוח.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים מנהלים בפני ביהמ"ש קמא הליכים בנוגע לעיזבון אביו המנוח של המשיב שהלך לבית עולמו ביום 24.3.16 (להלן: "המנוח"). בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בביהמ"ש קמא ( ת"ע 53070-11-17) עתר המבקש, שאינו בן משפחה, לקיומה של צוואה נחזית של המנוח מיום 21.3.16. לפי אותה צוואה הזוכה היחיד בעיזבון המנוח הוא המבקש. לאחר שביהמ"ש קמא מינה בהליך הקודם מומחה מטעמו לבדוק את אותנטיות הצוואה מיום 21.3.16 וזו קבעה כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה המתיימרת להיות של המנוח על גבי הצוואה אינה חתימתו - הסכים המבקש לדחיית התביעה לקיום הצוואה והתובענה נדחתה.
בהליך הנוכחי שמתנהל לפני ביהמ"ש קמא עותר המבקש לקיים צוואה נטענת אחרת של המנוח, צוואה מיום 16.3.16, ולפיה הוא זכאי למחצית מעיזבון המנוח בעוד שילדי המנוח (וביניהם המשיב) זכאים למחצית הנותרת.
המשיב הגיש התנגדות לצוואה הנטענת מיום 16.3.16 בטענה כי גם צוואה זו הינה צוואה מזויפת. לתמיכה בהתנגדותו צירף המשיב לתצהיר עדותו הראשית מספר תמלולי שיחות בין המנוח לבין עוה"ד חיים ארבל ששימש באותה העת כעוה"ד של המנוח, וגם חתום כעד לצוואת המנוח מיום 16.3.16. מדובר בשיחות שהוקלטו ע"י המנוח, באמצעות הטלפון הנייד של המנוח. באמצעות התמלולים של השיחות שהתקיימו בין המנוח לבין עוה"ד ארבל, מהימים 15.3.16-24.3.16, ביקש המשיב לתמוך את גרסתו כי המנוח לא נפגש עם עוה"ד ארבל לצורך עריכת צוואה אלא לשם עריכת בקשה לעיכוב ביצוע ותצהיר (שלטענת המשיב זויף והפך לצוואה לאחר פטירת המנוח ותוך שיתוף פעולה מצד עוה"ד ארבל) וכי המנוח היה מסוכסך עם המבקש וגם בשיחה שהתקיימה עם עוה"ד ארבל ביום פטירתו (24.3.16) כינה אותו במגוון קללות.
בעקבות הגשת התמלולים עתר המבקש לפני ביהמ"ש קמא בבקשה בה עתר, בין השאר, כי המשיב יגיש את כל תמלולי השיחות שביצע ממכשיר הטלפון של המנוח וכן להורות על מינוי מומחה אשר יקבל לידיו את המכשיר, ישלוף מתוכו את כל תוכנו, לרבות כל השיחות המוקלטות, תכתובות ווטאסאפ, SMS וכל מידע אחר, ויתעד את כל ממצאיו בחוות דעתו שתוגש לבית המשפט ולעיון הצדדים.
המבקש נימק את בקשתו בכך שהמשיב צירף לתצהירו תמלילי שיחות המהוות לגישתו "ראיות זהב" לביסוס התנגדותו "אך בחר להכמין את ההקלטות והתמלילים שביצע מפני בית המשפט והמבקש פה, חרף העובדה שהמידע המצוי בטלפון עשוי לשפוך אור על רצונותיו של המנוח, על קשריו עם המבקש פה וכיוצ"ב" . נטען כי הכמנת המידע המצוי במכשיר הטלפון מהווה סיכול של בירור האמת והעובדה שהמשיב הגיש רק חלק מהתכנים המצויים במכשיר "מקימה חשש מובהר, כי קיימות ראיות שהמשיב מכמין שאינן תומכות בגרסתו אלא מפריכות אותה" (ס' 8 לבקשה).
המשיב, בתגובתו לבקשה טען, כי הציג את כל השיחות הרלוונטיות למחלוקת ולא הציג שיחות שאינן רלוונטיות למחלוקת ו/או שיחות שנעדרו תכנים כלשהם. המשיב לא התנגד למינוי מומחה לצורך בדיקה האם בוצעו שינויים או מחיקות של תכנים במכשיר לאחר פטירת המנוח אך התנגד כי המומחה "ישלוף את כל תוכן השיחות/וואטסאפ/סמס שהוקלטו על המכשיר ויחשוף אותן בחוות דעתו, באשר חלק גדול מהשיחות הן אישיות של המנוח עם בני משפחתו, ואינן רלוונטיות לחלוטין למחלוקת שבתיק זה. אין לאפשר למבקש – שהוא אדם זר למנוח ונעדר כל קשר ביולוגי עימו, ואף היה מסוכסך עימו קשות עובר לפטירתו – גישה כלשהיא לשיחות אישיות אלו" (ס' 50-51 לתשובה). בתשובה לתגובה, טען המבקש כי המנוח התכחש לילדיו ו"אנו סבורים כי התוכן שנמצא על מכשירו של המנוח יגלה לנו בדיוק נמרץ מה היתה מהות "הקשר" של המנוח עם ילדיו, ולמבקש פה זכות מהותית ודיונית להוכיח את מעורבותם של ילדי המנוח בסיכול את רצונו האחרון של אביהם, מי שהתכחש להם משך עשרות בשנים" (ס' 29 לתשובה).
ביום 16.7.20 דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש. ביהמ"ש קמא קבע כי הטענה ולפיה יתכן שבמכשיר אגורות ראיות העשויות לסייע למבקש אינה מצדיקה את הסעדים המבוקשים על ידו שכן "הדבר דומה לבקשה לצו חיפוש בדירת המנוח, שמא יימצאו בה ראיות התומכות בעמדתו של המבקש". ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו גם בפרטיותו של המנוח. ביהמ"ש קמא מצא כי מדובר בבקשה גורפת, המוגשת על דרך ההשערה, מהווה דייג של ראיות ולא בגילוי ראיות. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי מטרת הגילוי המבוקש, אותה חידד המבקש בס' 29 לתשובה, להוכיח את השבר ביחסי המנוח וילדיו , איה מצדיקה את הסעד המבוקש משהמבקש טוען שיש בידו "ראיות רבות לכך" וממילא הגילוי המבוקש אינו דרוש. בסיפת ההחלטה אפשר ביהמ"ש קמא למבקש לבחון את בדיקת מהימנות ההקלטות שתומללו באמצעות מומחה שימונה והוא ישא בשכרו.